וידוי קטן: אני לא מת על האופרה "שיקוי האהבה" של דוניצטי. לצד כמה רגעים נחמדים, עליזים, אפילו פה ושם מרגשים, יש בה רגעים ארוכים, מעוטי השראה, המותחים בדיחה לא מאוד מצחיקה לאורך שעתיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ברפרטואר האופראי העשיר של דוניצטי, שהלחין 75 אופרות, אפשר למצוא פנינים זוהרות הרבה יותר, ובראשן "לוצ'יה די למרמור".
מה שעשוי להציל את "שיקוי האהבה" הוא זמרים מעולים שמתענגים על ה"בל־קנטו" ("השירה היפה"), אותה טכניקת שירה מופלאה מתחילת המאה ה־19 באיטליה, שדוניצטי היה מנושאי דגלה המובהקים. אבל הזמרים בהפקת האופרה הישראלית לא הצליחו להטעין את האופרה ברגש ובהשראה גדולים.
הדרמה ב"שיקוי האהבה" אינה סבוכה מדי. נמורינו, שוטה הכפר, מאוהב באדינה, בחורה איכותית, שכמובן לא שמה עליו. הפתרון? שיקוי אהבה. אבל השיקוי אינו אלא יין רגיל, והרופא שמכר אותו שרלטן גמור. אין קיצורי דרך לאהבה, מבין נמורינו, ומתוך ייאושו מחליט להתגייס לצבא. דווקא אז ליבה של אדינה נמס והיא נעתרת לו.
כמה שנים אחרי מותו של דוניצטי כתב ריכרד וגנר, שהכיר את האופרה של דוניצטי ואף עיבד אותה לפסנתר, אופרה גדולה, "טריסטן ואיזולדה", שבה שיקוי אהבה של ממש מאלץ את זוג האוהבים לאהוב זה את זה נגד רצונם ונסיבות חייהם. כמה קטנה נראית אהבתם הפעוטה של נמורינו ואדינה לעומת האהבה הגדולה מהחיים ב"טריסטן ואיזולדה".
"שיקוי האהבה" לא מציעה דרמה סוחפת אלא קומדיה קטנה, אסקפיזם אופראי לא מחייב שיכול להיות מענג ממש עם זמרים מהשורה הראשונה. כאלה לא היו שלשום בערב. הילה בג'יו בתפקיד אדינה היתה חיננית אך קולה אינו זוהר כבעבר. הטנור סטפן פופ היה נמורינו חיוור עם נוכחות בימתית קלושה. דווקא ענת צ'רני בתפקיד הקטן של ג'נטה, חברתה של אדינה, היתה מקסימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו