עבור המביט מן הצד, עידן ה"הורות החדשה" במתכונתו הנוכחית הוא מקור לתופעות הנעות בין שעשוע לתימהון: מדפי הספרים בחנויות מתפקעים ממדריכים שונים, כמו היתה ההורות יבשת נעלמה שזה עתה נתגלתה; הרשת גועשת מוויכוחים בעד ונגד נושאים אינטימיים וסובייקטיביים לחלוטין כגון הנקה; וגורואים שונים מטעם עצמם מתפעלים קריירה מרשימה בזכות טיעונים הנעים בין הורות של בית כלא להורות המעבירה את מירב האחריות לילדים בני גיל חד־ספרתי.
יש להניח שההצפה הרב־כיוונית הזו, כמו גם חוסר האונים והמבוכה הכנה שעומדים מאחוריה - מסממני עידן ההורות החדשה - הם אחת הסיבות לכתיבתו של "מדריך לגידול ילד" מאת המחזאי והסופר אלדר גלאור. "המדריך" מתאר בגוף ראשון אב המגדל את בנו בכליל, יישוב אקולוגי בצפון הארץ, שהפך, לטוב ולרע, למעין סמל לחיים אלטרנטיביים למשפחות צעירות שמאסו בחיים העירוניים, החומריים ומרובי הגירויים שבמרכז.
הבן, אמיל בן ה־5, שלא במקרה שמו זהה לרומן החניכה המפורסם מאת רוסו, הנחשב עד היום לטקסט פילוסופי מהפכני ומתריס בכל הנוגע לחינוך, הוא ילד ייחודי: מעין פרא אציל בעל כושר ביטוי יוצא דופן ומבט חקרני על סביבותיו. אמו של הילד עובדת במרכז הארץ ומותירה את היומיום, על מגוון הדילמות החינוכיות והאתיות שהוא מזמן בידי האב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אמיל גדל בחיק הטבע, מוקף טיפוסים צבעוניים, צמחים למאכל ושלווה פסטורלית, אך הרצון לגדל ילד ולשמר את רוחו הייחודית אל מול מגוון הקונפליקטים שההורות החדשה מזמנת כיום, מתברר לא פעם כבלתי פסטורלי בעליל.
"מדריך לגידול ילד" היא כותרת שטומנת בחובה אירוניה לא מעטה; את ההצהרות הנחרצות מחליף גלאור בתהיות על גבי תהיות. את מקומן של העצות הדודתיות תופסות שיטות ניסיוניות שלא פעם עשויות להשתמע כטעויות. גם השם המדריכי מכוון לא למדריך כהלכתו כי אם ל"פרוזה דוקומנטרית", כפי שמכנה זאת גלאור, המבקש לתאר באמצעות המושג את סגנון הכתיבה הניסיוני, הלא־ספרותי לכאורה, שהוא נוקט כדי לתאר תקופה זו בחייהם.
פרוזה? כמו הדרכים שאותן נוקט גלאור בחינוך המתירני של בנו, גם הגדרה זו מתגלה לא פעם כפרומה למדי. הספר זרוע קונפליקטים מסוגים שונים, אך לרגעים לא מעטים הוא אובד בנפתולי התיאורים השונים של פכים מחיי היומיום או דמויות שוליות, עד שעולה החשש שגלאור יכול היה להחליף את הסיפורים הצדדיים האלה בסיפורים אחרים, ולחלופין לתפקד באופן לא פחות מוצלח בפורמט של טור שבועי.
נוסף על כך, גלאור אמנם תוחם את הסיפור בציון חודשים, תיאורי הטבע ומחזוריותו, אך כמעט באותה מידה יכול היה לסיים את ספרו בנקודה אחרת על הרצף הכרונולוגי. כל אלו מרופפים את המסגרת הסיפורית הרופפת מלכתחילה ומעוררים את התהייה אם הספר לא היה יוצא נשכר בפורמט מהודק יותר.
ואולם, גלאור מפצה על החסרונות הללו ביתרונות לא מועטים, המצדיקים את המסע אל תוך "מדריך לגידול ילד" למי שהנושא קרוב לליבו. יש לו הכישרון לשרטט דמות על מה שנוגע, משעשע או מקומם בה במשיכות זריזות. כך, עם הזמן, מתהווה סביב האב ובנו קהילה צבעונית ותימהונית למדי של טיפוסים, ילדים כמבוגרים, המייצגים באופן אמין ולא קלישאתי דילמות מעולם הילדות, הבגרות או ההורות, מתחים בין־תרבותיים, אידיאולוגיים או אישיים.
בין היתר אפשר למצוא שם וטרינר ערבי העונה לכינוי דוקטור ציאניד, קומוניסט אדוק ומאמין לא פחות אדוק באמונות טפלות, הכואב את גירוש משפחתו מהכפר הערבי כויכאת שנחרב ב־48'; נמצא שם מנהלת בית ספר אלטרנטיבי, שהתעקשותה לדבוק במשנה בלתי סדורה כמעט מפקיעה את פרויקט חייה משליטתה; נמצא ילד שסובל מבעיות קשב וריכוז קשות, המובילות להשפלתו על ידי תלמידים והורים וכמעט ממוטטות את אביו; או זוג הורים, שבחירתם להצטרף למעין קומונה חופשית עלולה להעמיד את נישואיהם על סף פירוק.
גם את הדילמות האישיות שלו בוחן גלאור בעין חדה וללא הנחות. הוא יודע שכל אותם חיים קרובים לטבע, הכוללים ביקוע עצים, בציר ענבים או ליקוט ירקות, וההתחבטויות החוזרות ונשנות המאפיינות אותו ואת ההורים שסביבו - אם לחסן את הילד, אם לשכנע אותו לאכול בשר או להשית עליו חינוך ביתי - הן בסופו של דבר דילמות של אוכלוסייה שבעה. לא פעם הן נראות מגוחכות על רקע האירועים שברקע העלילה, כגון מלחמת האזרחים בסוריה, המחאה החברתית או אחת המלחמות המתרגשות עלינו.
גלאור מודע אף לסתירה שבין הסיפוק מהעובדה שהוא מתגורר על אדמה שלא הוקמה על גבי כפר שנחרב, לבין האובססיביות שבה הוא אוסף אבנים עתיקות - קרוב לוודאי מכפרים שנחרבו - על מנת לרצף את הסטודיו שלו, שבו הוא כותב מחזות חתרניים שלא פעם נפסלים על ידי הממסד. הסיבה שתיאוריו של גלאור אינם גולשים לתחום הפתטי, ולחילופין המייגע, טמונה בסגנון סיפורו הבהיר והמאופק, שמוצא את העוקץ בכל מצב. הסגנון הזה לא גולש לסאטירה עוקצנית, ומנגד לא מתבונן בסביבתו כמוקסם או כמתרפק על מה שבעיני זר עשוי היה להיתפס אקזוטי.
כל אלה מרחיבים את נושא הספר מדילמות הנוגעות לחינוכו של ילד, לחייו של הורה הבוחר בסגנון חיים אלטרנטיבי, לגבריות ישראלית בכלל בישראל הנוכחית; זו שדורשת ממך למצוא את הייחודי שבך ולקיים באדיקות את המושג הגשמה עצמית, ועם זאת תמיד דורשת ממך ללכת בתלם. זו שדוחקת בך לעצום עיניים אל מול האחר וסבלותיו, אבל גסה וקשה ועיוורת מכדי לא לדחוף לך אותו לפנים. כל אלה, הכתובים במתינות, באיפוק ועטופים באהבה אינסופית של אב ובנו, הופכים את "מדריך לגידול ילד" לספר יוצא דופן בנוף המקומי.
מדריך לגידול ילד / אלדר גלאור אפיק, 327 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו