אלי חדד, מי שהיה המתופף של להקת "בנזין" בשנות ה־80, מפתיע באלבום בכורה כזמר: "אחד פעמיים".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השאלה הראשונה שקופצת לראש היא מה פתאום הוא נזכר עכשיו להוציא אלבום סולו ראשון? הרי הוא כבר לא ילד (בן 58), ואמנם הוא ממשיך לנגן ולהופיע (כנגן של יהודה פוליקר) אבל לא נראה שהוא שוקל באמת קריירת סולו שכוללת הופעות וראיונות וחשיפה תקשורתית.
כנראה, הסיבה העיקרית להוצאת האלבום הזה היא הגשמת חלום שהוא נושא איתו עוד מילדות: להוציא אלבום משלו, כזמר. לא בשביל ההצלחה המסחרית והפרסום, אלא בשביל הנשמה, בשביל תחושת ההגשמה. אז עכשיו זה קורה, בזכות חברו הוותיק יהודה פוליקר, שמכיר אותו כבר 45 שנה.
ילד פלא
אלי חדד תמיד היה גם זמר, עוד לפני שהיה מתופף. כבר כילד בן 9 שעלה מתוניס היישר לנצרת עלית. ב־1969 הוא אף הופיע כילד פלא עם להקת "הממזרים". הוא היה אז בן 12.
בערך באותה תקופה הוא גם החל לתופף ונחשב לעילוי. עד כדי כך ששמו הגיע לקריות, אל נער קצת יותר מבוגר, הגיטריסט יהודה פוליקר. פוליקר הקים אז להקה עם נגן הבס בנג'ו קמחי ועם הגיטריסט קיטש אמסלם. אחרי גלגולים שונים בשמות שונים (ובראשם "ברקת") הפכה הלהקה בראשית שנות ה־80 ל"בנזין", הוציאה שני אלבומים וכבשה את הרוק הישראלי החדש של התקופה. אגב, באלבום הבכורה של הלהקה, "24 שעות", חדד היה גם זמר סולן בשיר "תני לי סיבה" שכתבו יעקב גלעד ויהודה פוליקר.
ב־1985 התפרקה הלהקה. זה היה אחרי מלחמת לבנון שהביאה עימה קשיים כלכליים בשוק הבידור הישראלי. פוליקר יצא לקריירת סולו ופרח כסולן. בהדרגה הפך לאחד היוצרים הבולטים במוסיקה הישראלית.
חבריו ל"בנזין", לעומת זאת, חזרו לקריות והמשיכו לפעול על אש קטנה. לעיתים שלושתם יחד, בלהקות "בושם", "עקבה" ו"הסיקסטיז", ולעיתים כבודדים בכל מיני הופעות לשם פרנסה, פחות בשביל הנשמה. בכל ההרכבים השונים שבהם השתתף, חדד בלט לא רק כמתופף מחונן אלא גם כזמר נשמה ייחודי. מי שלא שמע אותו שר ג'ו קוקר - לא שמע דבר מרגש מימיו.
מלא עומק וכאב
לפני כחמש שנים הצטרף חדד ללהקת הנגנים שמלווה את יהודה פוליקר. הוא הופיע והקליט איתו, ובמקביל החל להשתכנע שהגיע הזמן להגשים את חלום ילדותו. פוליקר הלחין לו עשרה שירים חדשים, לשבעה מהם גם כתב מילים. השלושה הנוספים הם למילים של אורי ויסברוד, יואב גינאי ונתן זהבי (כן, הפתעה).
איני יודע דבר על חייו של חדד ב־30 השנים האחרונות, אבל נדמה לי שפוליקר כתב במיוחד בשבילו. המוסיקה היא פוליקרית טיפוסית, רוק מתובל ביוונית, והשירה מלאת העומק, הכאב והחספוס של אלי הופכת את השירים לשלו לגמרי. הוא לא רק מתופף ששר, הוא זמר אדיר בעל קול מאוד ייחודי ומזוהה, מלא כוח פנימי שיוצא בכל צליל.
השניים עשו הכל לבדם: אלי בשירה ובתופים, פוליקר בכל השאר. האלבום נקרא "אחד פעמיים", אולי משום שזה אלי חדד גם אז וגם עכשיו, ואולי משום שזה גם חדד וגם פוליקר שאחראים ליצירת האלבום. בכל מקרה, יצא מאוד יפה ומרגש, ולא רק בזכות ההיסטוריה.