ניגשתי אל "תיק IVF" בחשש מה: למרות ההתקדמות בתחום ספרי המתח והריגול הישראליים, עדיין יש סיכוי גבוה לחוסר אמינות בז'אנר. ישראל קטנה מדי, כולם מכירים את כולם, ואם לא היית בעצמך ב־8200 - החברה של אחיך היתה. מתח ניזון מהלא־ידוע, ואם הרכיב הזה לא קיים, יש בעיה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל "תיק IVF" הפתיע לטובה. מאוד לטובה. סוף סוף מותחן ריגול כהלכתו שהוא ישראלי - אבל בהחלט גם אוניברסלי. קצבי, מרתק, ובעיקר מקרין אמינות. אילו הייתי סוכן מוסד, ייתכן שהיו לי הסתייגויות, אבל כקורא מהשורה לא מצאתי חורים שחורים או קטעים מביכים בספר. בעיקר מצליח הספר לשמור על ההיגיון הפנימי שלו, כך שאפילו אם אינו מדייק מול העולם האמיתי, זה אינו פוגע בהרגשת האמינות של הקורא.
האנטי־גיבור בספר הזה הוא מייקל מרציאנו, לשעבר בסיירת מטכ"ל, לשעבר במודיעין, מסיים שירות צבאי קשה; פעילות ברוטלית מול הפלשתינים הותירה בו צלקות טראומתיות. המפלט שהוא מוצא - לטוס ללונדון כדי להימלט מהזיכרונות ולשקוע קצת בהדוניזם. אלא שלרוע מזלו, ידם הארוכה של כוחות החושך - מהצד הישראלי וגם מהצד הפלשתיני - משיגה אותו. בתוך זמן קצר הוא הופך לסוכן כפול שכל שנייה מחייו מצויה במעקב.
הספר כתוב מפי שני מספרים: האחד, המספר המקדם את הנרטיב ונותן את סיפור המסגרת בגוף שלישי; האחר, יומנו האישי של מרציאנו, בגוף ראשון. היומן הוא החלק הכי כיפי בספר: הוא חצוף, כן, נטול מעצורים ועולה ממנו דמות שאי אפשר שלא להזדהות איתה. הוא מתאר את הסתבכותו של אדם מן היישוב בקורי הריגול והטרור, ומשצעד את הצעד הראשון - מרצון או מכורח - אין דרך חזרה.
מול מרציאנו עומדים סוכנים מנוסים של השב"כ והמוסד, ובראשם רוני לרנר, עוזר לראש השב"כ שהופיע גם בספרים קודמים של חגי טיומקין, וגם נציגי גופי טרור פלשתיניים. החבר'ה האלה מנוסים יותר ממנו ולא מותירים לו סיכוי להימלט. כל ההתרחשות הזו מתוארת היטב. זהו ספר שמותיר את הקורא מעורב ומרותק עד העמוד האחרון.
"תיק IVF", חגי טיומקין, אלדד גלאור / ידיעות ספרים, 502 עמ'