לכבוד: מלכת הרומנים הבלשיים

מאה עשרים וחמש שנים חלפו מאז הולדתה, אך דומה שלא נס ליחה של אגאתה כריסטי. הפריחה המחודשת של הרומן הבלשי רק מחדדת את העובדה שהיום, לא פחות מפעם, אין כמו ליפול במקרה על "רצח באוריינט אקספרס" באחד הערוצים, כמו גם לעקוב אחר עלילותיהם של הרקול פוארו או מיס מרפל בגירסתם הספרותית. להפך - ריבוי הרומנים הבלשיים העכשוויים רק מעצים את רבי האמן הספורים שייסדו את התחום. 

עם זאת, אגאתה כריסטי מסמנת תקופה, תקופה של שלטון המילה הכתובה, של ספרונים בכריכה דקה ואיורים בשחור־לבן, של קריאה דרוכה כי אין דבר מה אחר שיסיח את הדעת. לכן אין דרך הולמת לחגוג את יום הולדתה מאשר האופן שבו הוא נחגג כעת: השבוע פירסמו עיתוני בריטניה בחגיגיות כי לראשונה יוכל הציבור לעיין באוסף בן מאות מכתבים של קוראים שכתבו לכריסטי במהלך שנות כתיבתה, ונמסרו על ידי נכדה, מת'יו פריצ'רד.

בין השאר אפשר למצוא באוסף מכתבים של פיגורות ספרותיות מסקרנות, ואפילו מסתוריות לא פחות. פ.ג'. וודהאוס, סופר הקאלט שכריסטי עצמה העריכה מאוד, כתב לה לאחר שנודע לו כי כריסטי ערכה ב־1969 מסיבת ליל כל הקדושים ברוח ספריו. "אני מרוצה וגאה", כתב לה מניו יורק והוסיף כי כל ספר פרי עטה הוא אירוע חגיגי עבורו.

אך נראה שהמכתבים המעניינים ביותר נשלחו לכריסטי בידי אנשים מן השורה, שספריה השפיעו עליהם עמוקות כשנקלעו למצוקות עמוקות או למצבים קיצוניים. כך למשל כתבה לה אישה שהוחזקה יותר מעשור בכלא הרומני: "אף כי במשך הזמן הזה לא היתה לי גישה ולו לדף מודפס, עלילות ספרייך ניצבו למולי בחיות ובחדות, ואפילו שכניי למדו לאהוב אותם".

או אישה פולנייה, שתיארה בפני כריסטי כיצד כאשר היתה כלואה במחנה עבודה בגרמניה בימי מלחמת העולם השנייה והחליפה נר תמורת "סוד האיש בחליפה החומה", סייע לה הספר לצלוח את תלאות המלחמה. "קראתי אותו עד שכמעט ידעתי לדקלם את כולו", כך כתבה, "העמודים הראשונים היו חסרים וכך לא ידעתי מהי הכותרת או שם המחבר שהיווה את הקשר היחיד שלי לעולם החיצון".