הגזענות חיה ובועטת

שבועיים האחרונים הוכיחו את מה שהשנים האחרונות ניסו להסתיר: הגזענות בכדורגל האירופי חיה ובועטת. מאות מיליוני יורו שנשפכו על קמפיינים נגד גזענות אמנם הפחיתו את התקריות שאפיינו את הענף בשנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת, אבל ראש הנחש לא נגדע. 

"הגזענות בכדורגל עוד לא הוכנעה", אמר השבוע ריו פרדיננד, שחקנה שחום העור של קבוצת הכדורגל הלונדונית קווינס פארק ריינג'רס, שסבל לא אחת מגזענות לאורך הקריירה שלו. בעיתונות האנגלית מיהרו להקדיש את השבוע האחרון לתקריות הגזעניות שחזרו בגדול לכדורגל האנגלי.

זה החל בתקרית המכוערת ששודרה בכל העולם, כאשר אוהדי הקבוצה הלונדונית צ'לסי, שבעבר היתה ידועה לשמצה בשל הקהל האנטישמי והגזען שלה, אך כיום נשלטת על ידי אחד היהודים העשירים בעולם, רומן אברמוביץ', דחפו אל 

מחוץ לרכבת התחתית בפאריס אזרח שחום עור שבסך הכל ניסה לעלות על הרכבת לאחר סיום יום עבודתו. 

אוהדי צ'לסי שרו בקולי קולות: "אנחנו גזענים, אנחנו גזענים ואנחנו אוהבים את זה", כאשר שוטרים צרפתים לא נראו בסביבה, העומדים על רציף הרכבת לא הנידו עפעף והרכבת המשיכה בנסיעתה כאשר השירה הגזענית נשמעת למרחקים. 

הצילומים מהאייפון של אחד העדים למקרה נפוצו במהרה בעולם והמועדון הלונדוני מיהר לגנות את האוהדים ואף שלל לחלקם את הזכות להיכנס למשחקי הקבוצה לכל החיים. מאמן צ'לסי, ז'וזה מוריניו, הודה שהוא מתבייש ושה"אוהדים הללו לא מייצגים את צ'לסי". אוהדים רבים של הקבוצה תלו שלטים ברחבי איצטדיונה הביתי של הקבוצה, סטמפורד ברידג', שעליהם נכתב: "שחור או לבן, כולנו כחולים", בהתייחס לצבע המדים של צ'לסי. 

המצעד האנטישמי של אוהדי לוצרן  // צילום: antisemitism.org.il

מי שלא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות הם אוהדי ווסטהאם. בניגוד לעמיתיהם מהצד העשיר של לונדון, ווסטהאם זוהתה כל השנים עם גזענות ואנטישמיות ומעולם לא עברה מהפך. להפך, איצטדיונה הביתי אפטון פארק שוכן בשכונה מזרח־לונדונית שבה המתח הגזעני נוכח מדי יום. 

לצד תושבים ותיקים השכונה עברה בדור האחרון כמה גלי הגירה שבמרכזם מהגרים מהודו ומפקיסטן שבניהם ובנותיהם כבר נולדו באנגליה, אך ממשיכים להרגיש זרים בה עד עצם היום הזה. כמה מאוהדי ווסטהאם צילמו סרטון שבו הם מאפשרים לאוהד שחור של קבוצתם דווקא כן לעלות לקרון רכבת מאולתר בשעה שכולם צוחקים, כפארודיה על המקרה שהתרחש בפאריס. 

הטעם הרע נמשך לאחר הדרבי הלונדוני הלוהט בין ווסטהאם לטוטנהאם (הכינוי של אוהדי טוטנהאם הוא "היהודים", זאת בשל העובדה שמאז ומתמיד זוהתה הקבוצה עם הקהילה היהודית בעיר). בסרטון שהגיע לרשתות החברתיות נראים כמה אוהדי ווסטהאם ברכבת התחתית כשהם שרים שירים גזעניים נגד היהודים: "לנו יש עורלה, מה איתכם? פאקינג יהודים". 

גלי הגזענות והאנטישמיות הובילו לכך שה־BBC החל בבדיקה כמה קשה להיות אוהד ממוצא אתני מסוים ביציעי הכדורגל באנגליה. המסקנות היו שבמגרשי הכדורגל בממלכה הגזענות אמנם קיימת אבל במינונים נמוכים.

הגזענות באנגליה מתפרצת במימדים רחבים יותר כאשר אוהדים של קבוצות קטנות ממקומות נידחים מקבלים הזדמנות לטוס עם נבחרת אנגליה למשחקים בינלאומיים: "המילה 'ניגר' נשמעת לא אחת, וגם שירת 'אתה לא אחד מאיתנו, אתה לעולם לא תהיה', היא משהו ששמעתי", סיפר קאפיל קאקר, אוהד של ארסנל שהתראיין לכתבה של ה־BBC.

"יותר מדי שחורים"

אך בעוד באי הבריטי הבעיות ידועות ויחסית לא מטואטאות מתחת לשטיח, בשאר אירופה אף אחד אפילו לא מנסה להסתיר עד כמה המצב חמור, לא כל שכן להילחם בתופעה. קחו לדוגמה את המאמן אריגו סאקי האיטלקי, אחד המאמנים הגדולים של איטליה בכל הזמנים ומי שהפך את קבוצת מילאן לאימפריה במהלך שנות התשעים. 

המאמן המזדקן אמר בשבוע שעבר לעיתונות האיטלקית: "לאיטליה אין זהות, אין לה גאווה, לא ייתכן שיש לנו 15 שחקנים 'זרים' בסגל. הסתכלתי בטורניר ויראג'יו (טורניר נוער שנערך באיטליה; ע"ר), אני מרגיש שיש יותר מדי שחקנים שחורים, אפילו בקבוצות הנוער". הדברים הצליחו לזעזע את האיטלקים האדישים בדרך כלל לתופעת הגזענות במגרשי הכדורגל, והנושא זלג אל מחוץ למדורי הספורט: "אני בהחלט לא גזען, וההיסטוריה שלי כמאמן יכולה להוכיח את זה. לא הבינו אותי, אתם באמת חושבים שאני גזען? כל מה שאמרתי הוא שראיתי משחק שהיתה בו קבוצה שיש בה ארבעה שחקנים שחורים", הוסיף המאמן שהבין שהציטוטים שלו התפרסמו באירופה כולה. "ההיסטוריה שלי מדברת בשם עצמה, הבאתי ואימנתי תמיד את השחקנים הכי טובים, בלי קשר לצבע שלהם, גם במילאן וגם בריאל מדריד. כל מה שרציתי הוא להדגיש את העובדה שאנחנו מאבדים את הזהות שלנו".

מי שלא איבדו השבוע את זהותם אלו אוהדי לוצרן השוויצרית. בסוף השבוע נערך משחק במסגרת הליגה המקומית בין לוצרן ליריבתה השנואה סנט גאלן. 

לפני המשחק ערכו אוהדי לוצרן מצעד חגיגי ברחבי העיר. במצעד צעדו מאות מאוהדי הקבוצה כשהם עטופים בדגלים ובצעיפים של קבוצתם האהודה, כשלפניהם צועד אוהד מחופש ליהודי סטריאוטיפי עם זקן ופאות וצעיף של קבוצת סנט גאלן. 

"לצוד את היהודי", זעקו האוהדים בקולי קולות. לאחר שהמקרה דווח בכלי התקשורת בשווייץ, מיהרו אוהדי לוצרן להסביר ש"לא התכוונו להעליב ו'יהודים' הוא הכינוי של אוהדי סנט גאלן משחר ההיסטוריה". 

במשטרת שווייץ הודיעו שהם יבדקו אם בכלל היתה כוונה אנטישמית, ואם כן, הם יטפלו במקרה ביד קשה. ניסיון העבר מוכיח שלא כדאי להאמין לדברים כאשר מדובר בגזענות בכדורגל האירופי. ואי אפשר לסיים כתבה כזו בלי לעסוק במתרחש בגרמניה. בחודשים האחרונים, בשקט־בשקט, מדווחת העיתונות הגרמנית שמגרשי הכדורגל באזורים המזרחיים לשעבר הפכו לקרקע פורייה למאבקים בין ניאו־נאצים לקיצונים מוסלמים, כשהכדורגל משמש רק תירוץ והמשטרה עומדת חסרת אונים כמו תמיד מול גלי החוליגניזם.