כמו ילדים שאוהבים להתפלש ברפש ולגלגל על הלשון את כל המילים האסורות; כמו הדחף המוכר והממכר לחטט בפצע, לגרד ולקלף. כמו לרוץ לצד השני של הרחוב רק כדי להיגעל מקרוב מקטטה מכוערת שלא היינו אמורים לראות. כמו סקרנים של תאונות, וכמו המנהיג של ש"ס שלא יכול לסיים נאום בלי לטנף את הפה - ככה אנחנו. בדיוק כך. לא נעים, אבל זה הפרצוף שלנו. עם שלם, שאומרים עליו שהוא די מוכשר בסך הכל, התמסר השבוע באופן מוחלט לסרטון המגעיל ביותר שאפשר היה להשיג ברשת. ולא! זה לא הסרטון האחרון של דאעש, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. אני לא חושב שפגשתי השבוע אדם אחד שלא הבין במה מדובר. זאת המשמעות העמוקה של ויראליות. לא כולנו יודעים מי שר התקשורת או מה פרשת השבוע, אבל כבר כמה ימים שאי אפשר להגיד כאן את המילה "שוקולד" בלי שכולם יענו לך "יא זבל".
פעם היה לנו את "אל המעיין - בא גדי, בא גדי קטן". "אני מנגן - מה אתה מנגן", אז באו "היי יו־יה" של כוורת, ו"או דירלה דה, דירלה דה דה" של טריפונס, ששיגעו את כולנו איזה קיץ או שניים. וזהו. נדמה היה שאין יותר שירי עם כאלה שאפשר לשיר בטיולים, בנסיעה ובקייטנות. לשנות קצת את המילים ולעשות שמח. לא יהיו עוד. חלאס. ופתאום - כמה נחמד - יש לנו את להיט השוקולד. כן, כן. זה קרה בתוך פחות מיום. הצמד "שוקולד" ו"יא זבל" הפך להיות "פזמון־מַעֲנֶה" שרק מחכה ללחן. בקרוב הריקוד. מילים - עממי. עממי מאוד. הכי עממי שיש.
ללומדי התורה שבינינו סיפק הסרטון גם הזדמנות להבין מקרוב את אחד מסיפורי היסוד שלנו. בני ישראל במדבר מתגודדים סביב משה ומבקשים אוכל. בשלבים הראשונים זה נשמע כאילו הם גוועים ברעב ומתחננים ללחם ולמים. עם הזמן מתחילה התמונה להתבהר. זה לא פיקוח נפש. זה פינוק. הם מתלוננים על התפריט. הם מתגעגעים לאיזה קישוא שהם טעמו פעם במצרים. הם שילמו על היציאת מצרים הזאת וזכותם להתלונן. הם רוצים, והם רוצים את זה עכשיו. ואתה מבין שהתורה אמנם לא כתבה את זה במפורש, אבל יש מצב שמישהו גם אמר "יא זבל". יכול להיות שזה מה שמשה בן עמרם נאלץ להתמודד איתו, רק שלמזלנו זה ירד בעריכה.
אפשר להבין מדבריי שגם אני, כמו כולם, נשאבתי לתוך העיסוק החטטני בסרטון השוקולד. בתוך עמי אני חי. גם אני נפעמתי מאוצר המילים, מהשגב ומהיפעה שאפפו כענני כבוד את האפיזודה הקטנה ההיא בטיסת ישראייר לוורנה. ונהניתי. מה זה נהניתי? ליקקתי את האצבעות. וכי יש תענוג גדול מזה? לחטט, לנבור, לקלף את גלדי העליבות. חז"ל קראו לזה "המתכבד בקלון חברו", והם ידעו טוב טוב על מה הם מדברים, חז"לינו. היתה שם חתיכת קלון, וכולנו התכבדנו, כי באמת היה מספיק לכולם.
אני רק מבקש להעיר שפה ושם היו גם טוקבקים והערות פרשניות על הסרטון הקצר. והם מילאו אותי בתחושת גועל לא פחות ממשפחת השוקולד המתנפלת על הדייל. כל אלו שיודעים בדיוק מניין נובע הכיעור התהומי ומאיפה היכולת לעבור מ־0 ל־150 קמ"ש בתוך שנייה וחצי, ושקפצו מייד עם הקביעה ש"הם כאלה כי הם מזרחים" (או כי הם בעלי סוג דם +O, ליכודניקים, אוהדי הפועל או סתם "לא משלנו"), הם אנשים ששרויים בבעיה לא פחות חמורה. גם הם - הגזענים, המכלילים לרעה, אבירי ה"אמרנו לכם" וה"נו, טוב, מה אפשר לצפות" - גם הם ראויים לחמלה, למחילה ובעיקר לטיפול דחוף. אבל הבעיה שלהם עמוקה הרבה יותר, וקשה פי כמה לשיקום, מזו של "גיבורי" הסרטון העלובים.
אבל בעיקר הגעילה אותי המקהלה ששוב קבעה - בטון כמעט מדעי - שמדובר בהתנהלות אופיינית דווקא לישראלים. ובמילים אחרות: "אתה ישראלי! יא זבל". אז כן, לא אכפת לחזור ולומר שאגדת הישראלי המכוער היא אחד התחביבים המתועבים ביותר שפורחים כאן בשנים האחרונות. היא לא צצה מאליה, האגדה הזאת. והיא גם לא תיעלם מאליה. מדובר במנטרה שמישהו מטפח בקפידה. גורמים אינטרסנטיים חוזרים עליה שוב ושוב, ומשקיעים בה לא מעט בתקווה שעם הזמן היא תיהפך לאקסיומה שאין עליה עוררין. התזה המטומטמת מנסה לשכנע אותנו, שאמנם נדמה לנו שיש כאן גם בני אדם יפים ואציליים, חכמים ומוכשרים והם דוברי עברית ונועלי סנדלים. אפילו אוכלי חומוס. אבל צריך לזכור שהתכונות המצוינות שלהם - היופי והכישרון וכו' - מתקיימות בהם אף על פי שהם ישראלים (עברית, סנדלים, חומוס וכו').
מנסים לשכנע אותנו שהישראלי שאינו מכוער הוא מין סטיית תקן. צירוף מקרים מצער. ובקיצור פוקס, או, אם ננסה פרפראזה על הנשיא אובאמה, "כמה תכונות אקראיות שנקלעו רנדומלית לתוך נפשו של ישראלי". אבל המכוערים - וגם מזה לא חסר כאן, ברוך ה' - הם ייצוגים נאמנים של הישראליות. הם כאלה מכיוון שהם ישראלים. והם ישראלים באשר הם מכוערים. וצמד התכונות האלה - הישראליות והכיעור - יוצר בנפשם דואט קלאסי. כמו שמנת ותותים, כמו כפתור ופרח, כמו אולמרט ושולה וכמו שוקולד וזבל.
מותר לגחך. אגדת הישראלי המכוער היא קודם כל הבל ורְעות רוח. כל מי שבאמת חי כאן יודע כמה האירוע במטוס ישראייר היה חריג. בפשטות, אם זה היה הפרצוף של ישראל, הסרטון לא היה מעורר כאלו הדים וכזאת פלצות. האגדה הזאת גם מרושעת. רחוקה מלהיות תמימה. ובעיקר מאוד מאוד מכוערת. אולי הכי מכוערת שיש בישראל.
(איור: עציון גואל)לכל הטורים של ג'קי לוי, היכנסו לכתובת: jacky-levy.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו