1. ירושלים פייבורטית? זאת ההזדמנות שלה? הגמר יהיה צמוד? כל ההערכות האלה שייכות עכשיו להיסטוריה. בפועל, גמר הגביע הזה הוכרע כבר בשלב מוקדם בדרך ל־76:94 קל למכבי ת"א ולגביע מספר 42. זה היה אמור להיות הרבה יותר מעוד משחק - קרב סמלי מחודש בין שני המועדונים האלה שמלווה בשאלה: האם הקבוצה מהבירה מסוגלת לקפוץ מדרגה? כרגע היא עדיין בסוף התיכון, כשמכבי מזמן באוניברסיטה.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הקבוצה של גיא גודס הראתה שכדי לשחק ברמות אליהם היא שואפת להגיע (יורוליג), היא חייבת עוד כמה דברים מלבד איכות של השחקנים. בראש ובראשונה הרבה נעוץ בראש, בקטע המנאטלי, שם מכבי הרבה יותר חזקה.
ההגנה של האלופה (כשהיא באמת שומרת) לא דומה לזו של ירושלים. שם גם מכבי הכריעה את המשחק הזה ברבע השלישי. היא גם הגיעה למשחק הזה מוכנה בהרבה מהקבוצה מהבירה. בשלב הזה החליפה גדולה מדי על ירושלים.
פארגו. יכול לחייך אחרי זכיה בתואר ראשון העונה // צילום: אלן שיבר
2. מכבי חזרה אתמול ליכולת של לפני חודש. אחרי מיני־משבר, שעלה בהפסד קריטי ביורוליג וכמעט הפסד הגביע בחצי הגמר, היא חזרה בגדול וכרגיל גם בזמן הנכון.
זה היה עוד פרק בהיסטוריית היציאה של מכבי ממצבים קשים עד אבודים. עוד פרק שבונה את המיתוס סביב הקבוצה הזו. בעונה שעברה זה היה הפיינל פור של היורוליג, העונה (ביותר קטן) הזכיה בגביע. הצהובים הגיעו לשבוע הזה עם ירידה חדה בכושר, עם משחק ממנו יצאו בניסים מול חיפה, נגד קבוצה באולם שלה ובלי סופוקליס שחורצאניטיס. למרות זאת, הם יצאו ממנו עם תואר. זה לא רק הזכייה בגביע, אלא המסר להמשך: לא תקחו מאיתנו כל כך מהר את ההגמוניה.
גודס רושם תואר ראשון במכבי כמאמן ראשי וכותב לעצמו פרק שני העונה ביציאה ממשברים. אחרי משבר נובמבר הגדול, אתמול הסתיים משבר פברואר הקטן. בנוסף, המאמן הסיר מעצמו עננה אחרי שפתח את הקריירה שלו בפרונט עם הפסד של שני תארים – גביע ווינר והגביע הביניבשתי. גודס מוכיח שהוא עשוי מהחומרים שמהם בנויים מאמני מכבי האמיתיים. על הדרך הוא גם ניצח פעם ראשונה בארנה - ציון דרך עם משמעות פסיכולוגית בהתחשב בעבודה ששתי הקבוצות עוד יכולות להיפגש ולהאיבק על האליפות. אין לגודס ולמכבי יותר משתי דקות להינות מההישג. ביום חמישי מחכה להפ "משחק עונה" ביורוליג נגד פנאתינייקוס.
גודס. תואר ראשון כמאמן מכבי ת"א // צילום: אלן שיבר
3. ג'רמי פארגו חזר אתמול לכושר טוב אחרי ירידה דרסטית, אבל העוגן של מכבי נע בציר הפורוורדים - דווין סמית (מעולה אתמול) ובראיין רנדל. השניים סיפקו אתמול תפוקה התקפית מרשימה - 41 נק' ו־17 ריב' משותפים. הם העלימו את דונטה סמית' והכל על ידי משחק נטול אגו. לגבי רנדל - מכבי עוד לא מבינה במה זכתה בקיץ, ירושלים עוד לא מעכלת מה הפסידה.
שתי הקבוצות היו הפכים גמורים אתמול. מכבי מאוד קבוצתית וירושלים חיה על הכישרון בלבד. אצל הצהובים רוב השחקנים הופיעו למעמד הגדול ואצל האדומים ממש לא. כלכל זה נוסף האחוז הנורא של הקבוצה מהבירה מחוץ לקשת - 2 מ־19.
ודבר אחרון לגבי החיסרון של סופו. מכבי הרוויחה אקס פקטור כמו ג'ו אלכסנדר והיתה יכולה לרוץ וללחוץ לכל אורך המשחק, דבר שהיווני מונע כשהוא על המגרש. בקבוצה בטוחים שהסנטר היה יכול להקריב יותר ולשחק אתמול, אבל אם לא שיחק, למה הוא לא היה עם הקבוצה בארנה. מתי ייגמרו כבר סיפורי סופו? כניראה שבקיץ הקרוב.
