כשרוברט קאפה, הצלם היהודי־הונגרי, שלח לפאריס ב־1936 את התמונה "מותו של חייל לויאליסט" משדה הקרב בקורדובה במלחמת האזרחים בספרד, הוא לא תיאר לעצמו שישנה את העולם. בתמונה שצולמה במלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, אפשר לראות את הרגע המדויק שבו נפגע חייל מכדור בחזהו, ואת נפילתו אחורה. ואם נהוג לציין שברגע זה הוא המציא או המציא מחדש את הצילום המלחמתי־חדשותי, יש להוסיף ולומר שאולי הוא עשה דבר משמעותי אף יותר - הוא הגדיר את יחסי הגומלין בין צילום למלחמה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שבעה עשורים אחר כך האריכו ראש ממשלה ישראלי ושרי צבאו את מלחמת לבנון השנייה ב־48 שעות, וכמה מעשרות מחייליהם מתו כדי להשיג את מה שהגדירו כ"תמונת ניצחון" מול חיזבאללה. בהיעדר הישג אחר בתפיסה הציבורית, הפכה התמונה לתחליף. יעבור עוד עשור עד שנחזה בתופעה מבעיתה מבית דאעש, שמפיק בעצמו תמונות זוועה של הוצאות להורג וגופות כנשק טקטי, כשרצונו להפחיד את האויב או לגרום לפילוג ולשנאה בין האיסלאם לבין המערב. מניין הקורבנות עצמם לא הטריד את העולם כמו התמונות המחרידות של ההוצאות להורג.
אותו חייל נופל בקרב בקורדובה, כך מתברר, הקדים את זמנו באספקט נוסף: שני עשורים אחרי מותו הועלו ספקות לגבי מקוריות התמונה. חקירה די מקיפה לגבי אספקטים שונים בצילום הוכיחה כמעט מעל לכל ספק את אמינותה. אך זה כשלעצמו לא משנה. כיום ערעור אמינות צילומי מלחמה הפך כמעט גם הוא לחלק מהמערכה.
קאפה, צלם המלחמה המפורסם ביותר של המאה ה־20, בכלל התנגד למלחמות. צילומיו הם עדות למחיר האנושי העצום שהן גובות מהחייל, מהאזרח ומהנוף. בעקבות עבודותיו, המאה ה־20 וה־21 יהפכו את הצילום משדה הקרב לחלק אינטגרלי מהמלחמה.
משנה שם, משנה מזל
אחת הביוגרפיות המעניינות העוסקות בקאפה נקראת "הבריחה הגדולה" ("The Great Escape") מאת קטי מרטון, יהודייה אמריקנית ממוצא הונגרי. ספרה מגולל תשעה סיפורים של יהודים הונגרים שברחו מארצם וחייהם נשזרים אלו באלו. גיבורי הספר הם המדענים ליאו סילרד, אדוארד טלר, יוג'ין ווינגר וג'ון פון ניומן, הבמאים אלכסנדר קורדה ומייקל קורטיז, הסופר ארתור קוסטלר והצלמים אנדרה קרטס ורוברט קאפה - כולם מגלמים את המפגש בין גאונות יהדות מרכז אירופה לתלאות המאה ה־20.
באופן טבעי, צלמים תיעודיים מגלים מעורבות עמוקה יותר בהתרחשויות שבשדה הקרב. קרטס, למשל, שהחל לפעול לפני קאפה והמשיך לעבוד במקביל אליו, אחראי לכמה תמונות לחימה ממלחמת העולם הראשונה שנהיו איקוניות, אף שהיו עתירות אווירה ורחוקות מהקרבות עצמם. לעומתו, קאפה טיפח את המוטו הנודע: "אם התמונות שלך לא מספיק טובות, סימן שלא היית קרוב מספיק".
כקומוניסט, קאפה נעצר והוכה על ידי המשטר הפאשיסטי של מיקלוש הורטי, והחליט לעבור לברלין.
את קטלוג יצירתו של קאפה - שנולד כאנדרה־ארנו פרידמן - אי אפשר לחלק לתקופות נפרדות. מי שנהרג במשימת צילום ואף איבד את אהובתו גרדה טארו באחת כזו, חי במלחמה כמעט מתמדת משנת 1936 ועד ליום מותו ב־1954. ממלחמת האזרחים בספרד למלחמת העולם השנייה, דרך פלשתינה המנדטורית וישראל וכלה במלחמות בהודו־סין - קאפה היה נועז מעבר לכל דמיון וידע להעביר סיפור מבלי להיות נוכח בו.
לתפיסה האמנותית־תקשורתית שלו התלוו הבנה וחזון של עולם הצילום עצמו. בשינוי שמו מפרידמן לקאפה היה ניסיון לייקר את צילומיו עבור העיתונות הצרפתית, כשהוא מעניק לשמו ניחוח זר ולא מקומי. בהמשך ייסד את סוכנות הצילום הראשונה - מגנום - שהעבירה את הבעלות על תמונות מעיתונים לצלמים עצמם. למעשה, הוא מיסד את תחום זכויות הצילום ואת האפשרות למכור צילומים.
ההיסטוריה בתמונה אחת
תערוכה שנייה מצילומי קאפה נפתחה השבוע במוזיאון תל אביב. הקודמת הוצגה ב־1988, באוצרותו של מיכה בר־עם, שהיה חבר בסוכנות מגנום של קאפה. היא היתה מקיפה בהרבה (כ־250 תמונות) וגם אחיו של קאפה, קורנל, צלם חשוב בפני עצמו, הגיע לפתיחה ואף תרם את התמונות למוזיאון. אלו שכבו מאז במחסנים, ועכשיו הוחלט לנער מעליהן את האבק ולהציגן.
אוצרת התערוכה, רז סמירה, מספרת שהקו שונה הפעם. "בפעם הקודמת הטיפול בתמונות התנהל לפי סדר כרונולוגי יותר. הפעם בחרתי לשים דגש על הקו האמנותי. הוא נחשב בעיניי לאבי הצילום ומי ששיכלל את הז'אנר התיעודי לכדי אמנות". התוצאה היא לא פעם מרהיבה. סמירה מציינת את המעברים מהמון חוגג ניצחון להמון מריע לפוליטיקאי לקהל במירוץ סוסים; או את הדרך שבה קאפה מצלם לא מעט מלמטה למעלה, וכך מאדיר את מצולמיו. קאפה בגדולתו הוא מי שהתמונה מסתדרת אל תוך מצלמתו. האוצרת מעידה על אהבתה את צילומי ארץ ישראל של קאפה. "ארץ ישראל יפה", כך היא מכנה אותם. לא רק יפה, אלא גם מכילה דרמה במיטבה. "תראה את תמונת בן־גוריון מכריז על הקמת המדינה", היא מצביעה. "המון צלמים צילמו את הרגע הזה, אבל קאפה תופס את בן־גוריון כשמעל הפודיום מתנוססת תמונתו של הרצל. כל ההיסטוריה היהודית בתמונה אחת".
ואי אפשר בלי להזכיר את התיעוד של הצלם את ספינת "אלטלנה" הבוערת מול חופי תל אביב. אם צילומי ספרד של קאפה הושווו לפעמים לציורי המלחמות הנאפוליאוניות של גויה, גם בצילום זה הדרמה נמצאת בשוליים. במרכז התמונה עומדת האונייה הבוערת, מתחתיה מאמצי ההצלה - ובשולי התמונה מביט מציל מסירת החסקה שלו.
קאפה הוא מספר סיפורים אדיר, אף שלעיתים הוא חושף ברמז דק צד נסתר בעלילה: ערכת תה של זוג אנגלי בזמן הבליץ מסמלת את החוסן הבריטי. כנסייה קטנה העומדת על חורבות גטו ורשה מגלמת בתוכה את הרקע ההיסטורי לאנטישמיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו