אפשר הפעם להתחיל מהסוף ולקבוע שמדובר בהופעה מצוינת, בחבורה מוכשרת מאוד של יוצרים ומבצעים ובאוסף שירים מעולים המהווים את עמודי התווך של המוסיקה הישראלית. "נפגשים בסיבוב", סידרת ההופעות המשותפת של משינה ואהוד בנאי, יצאה לדרך שלשום בתצוגה משכנעת מאוד ועם אורח מפתיע אחד שהפך את הערב למרגש באופן יוצא דופן.
בהרבה מקרים דומים, סיבוב הופעות משותף משמעו הופעות מקוצרות של כל אחד מהמשתתפים וכמה שירים בודדים שמבוצעים יחד. בסיבוב הזה כולם מאיישים את הבמה כמעט כל הזמן. למעט שיר אחד של משינה ("את באה לבקר"), שמבצע בעיבוד חכם ועדין אהוד בנאי עם להקתו בלבד, ושיר אחד של בנאי ("בלוז כנעני"), שמבצעת משינה נטו - כל שאר 25 הקטעים, שירים של משינה ואהוד מכל התקופות והאלבומים, מנוגנים יחד.
המתופפים מחליפים כיסאות, הבסיסטים פועלים ברוטציה, והאנרגיה שמועברת מתריסר המוסיקאים שעל הבמה הולכת ומתעצמת לאורך כל ההופעה. הגודש הזה הוא לרגעים בבחינת כל המוסיף הרי זה משובח, אך לרגעים הוא גם גורע ושירים דוגמת "עגל הזהב" מאבדים משיווי המשקל הפנימי שלהם.
את רגע השיא הבלתי מעורער של ההופעה מביא דודם של אהוד ויובל, גברי בנאי, שמגיע במפתיע כאורח. הוא מצטרף אליהם במהלך השיר "האגס 1", שכתב אהוד על בית סבו שבשוק מחנה יהודה, הבית שבו גדל גברי כבן זקונים. כשהוא מתחיל לפייט בביישנות ובהתרגשות גדולה את "אסדר לסעודתא" עם אחייניו, עשרות זוגות של עיניים בקהל נרטבות, ובסיום השיר האולם כולו נעמד במחיאות כפיים ממושכות.
הם ממשיכים ומבצעים יחד שני קטעים נוספים ("בין זכרון יוסף לשכונת הפחים" של יוסי בנאי ו"זאת שמעל לכל המצופה" של הגשש החיוור) ואז גברי עוזב את הבמה, אבל רוחו של אחיו יוסי נשארת נוכחת מאוד. משינה ואהוד שרים את "פרצוף של צועני", ויובל ממשיך משם ל"עוד שיר אחד", שמופיע באלבומו החדש ומוקדש לאביו המנוח.
את כל ארבעת השירים האחרונים וארבעת השירים שמרכיבים את ההדרן הקהל כולו מעביר בעמידה ובשירה בציבור. המארג הזה של השירים, שמחבר יותר מ־30 שנות יצירה עם מה שקדם להן, הוא ההוכחה שפרס ישראל על מפעל חיים צריך להינתן למאיר אליהו ובכורה מלכה מרחוב האגס 1, ההורים של דור הבנאים הראשון, האנשים שהקימו את בית הגידול שממנו צמחו אבני היסוד התרבותיות האלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו