איחלתי לחייל בהצלחה

ברכות, גדי. זה, אגב, השם הפרטי שלך, למקרה ששכחת - בכל זאת, בשלושים השנים האחרונות קראו לך בעיקר "המפקד". השבוע התמנית לראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל - אני מפרק את ראשי התיבות כי הנטייה הצבאית לקצר משכיחה לפעמים את המשמעות של המילים, ולמילים "ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל" יש המון משמעות. דווקא בגלל כל המשמעות והחשיבות וכל הדברים הגדולים במערכת הענקית שאתה עומד עכשיו בראשה, נורא מתחשק לי, חוצפן שכמוני, להזכיר לך כמה דברים קטנים שנראה לי חשוב שלא תשכח.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

1. החל מיום שני אתה רב־אלוף. מתחתיך כל הדרגות האחרות, ומעליך רק דרגה אחת: האזרח. מה לעשות, אנחנו הרי בישראל, וכאן כל אזרח בטוח שהוא גם רמטכ"ל ויודע הכי טוב איך להתמודד עם דאעש, מה לעשות מול חמאס, ומתי הש"ג בכור האיראני בהפסקת חורשט. אז תחייך, תהנהן ותמשיך הלאה, אבל בחצי אוזן גם תקשיב. לך תדע, אולי אפילו הרעיון לתכסיס הסוס הטרויאני הגיע בכלל מנהג מונית.

2. כשאתה פוגש חיילים, דבר ראשון תשאל אותם אם הם אכלו צהריים. זה מה שאמא שלהם היתה שואלת, ומבחינתה, זה כרגע התפקיד הכי חשוב שלך.

3. תסתכל סביב: אתה מוקף קצינים, עוזרים, יועצים ופוליטיקאים. לכולם יש ניסיון, לכולם יש ידע, ולכולם יש גם מה לתרום. אבל כשמשהו ישתבש, אתה לא יודע מי מהם יישאר ומי ייעלם במהירות כמו מילקי מהשולחן בחדר אוכל צה"לי. אז תקשיב לכולם, אבל אם אתה רוצה עצה טובה באמת, של מישהו שאין לו שום אינטרס מלבד לעזור לך, תתייעץ עם אשתך. היא אולי לא מבינה בצבא, אבל היא מבינה באנשים. עובדה: היא היחידה שהאמינה לאורך כל הדרך שהקצין הצעיר שהכירה יהיה יום אחד רמטכ"ל.

4. כרמטכ"ל אתה בטח תפגוש הרבה את החיילים הקרביים: הלוחמים והלוחמות, אלה שכולם תמיד גאים בהם, ובצדק - הם מסכנים את עצמם ומקריבים המון, כמעט ללא תמורה. רק שלפעמים, גם הנהגת או הפקיד או אפילו הש"ג הם דווקא אלה שרצו לתרום יותר מכולם, ולא יכלו: אם בגלל המצב הבריאותי או הנפשי או המצב בבית, או סתם כי ככה שיבצו אותם. הם עושים את הכי טוב שלהם גם בעבודה הכי אפורה, נותנים מעצמם, ולפעמים אפילו נלחמים בעצמם רק כדי להמשיך ולהיות חלק, והם ראויים להערכה לא פחות מכל חייל אחר, אפילו אם יש לו נעליים אדומות או כנפיים. כשאתה פוגש אותם, תן גם להם את הטפיחה על הכתף. לא רק כי מגיע להם, אלא גם כדי שהמפקדים תחתיך ילמדו לעשות אותו הדבר. 

5. תקציב הביטחון בשנה האחרונה היה 57 מיליארד שקלים. זה המון כסף. אנחנו יודעים שלצבא יש הוצאות, אנחנו גם מבינים שמטוסים וקסדות ואפילו שניצל (בהנחה שזה באמת שניצל מה שמגישים אצלכם) עולים כסף. אבל גם לנו בבית יש המון הוצאות, והכסף הזה הוא חלק מההוצאות שלנו. אז נכון שאנחנו ניתן לך כל מה שאתה צריך, אבל נשמח אם תחזיר עודף.

6. בטח שמת לב שמאז שהכריזו על המינוי שלך, יש כאלה שמזכירים שמדובר ברמטכ"ל המרוקאי הראשון. ובכן, זו טעות: כבר היו המון רמטכ"לים מרוקאים - אפילו יותר מעשרה! - כולם, כמובן, בצבא מרוקו. בצה"ל הרמטכ"ל הוא תמיד ישראלי. מי שיזכיר לך כל הזמן את המוצא שלך הוא גזען או אינטרסנט או שניהם, ובכל מקרה הייתי מתרחק ממנו (הכי גרועים הם אלה שמנסים לשחק אותה משהו שהם לא. אני, למשל, מכיר אשכנזי שניסה להכין דגים מרוקאיים ועשה לעצמו בושות בטלוויזיה. אבל זה כבר סיפור אחר).

7. בצבא יש בנים, ויש בנות, והם משרתים יחד. חלקם מבוגרים, חלקן צעירות, ואצל אנשים עם מוסר רופף החיבור הזה עלול להוביל לסיטואציות בעייתיות (תרים טלפון למפכ"ל, הוא יספר לך. רק תפנה שעתיים). מחובתך להפגין אפס סובלנות כלפי עבירות בתחום הזה. יש כאלה שימליצו לך להזכיר למפקדים שכל חיילת היא קודם כל אחות או בת או אמא של מישהו, אני מציע שהם פשוט יזכרו שכל חיילת היא קודם כל בן אדם. וגם הם צריכים להיות.

8. קום, תארוז תיק ותחזור לשבועיים־שלושה לבית הספר. לא יכול? תביא בחשבון שזה פחות או יותר מה שעושים פעם בשנה כל המילואימניקים שלך. רק שהם חוזרים למקום שיש בו גם סכנת חיים. בעצם, די דומה לבית ספר. תחשוב על זה בכל פעם שצריך לגייס אותם, לא כדי שלא תשתמש בהם, חלילה, אלא כדי שתזכור מה הם מקריבים בשביל לבוא, ואיזה יחס מגיע להם בזכות זה. 

9. יש הרבה חיילים דתיים בצבא, מכל מיני זרמים ואפילו מכל מיני דתות. כמובן, מחובתך להבטיח שכל החיילים, עם כל סוגי האמונה (או חוסר האמונה), ירגישו בצה"ל בנוח. אבל בכל זאת, אם יש תפילה אחת שכן היינו רוצים שכל החיילים בצה"ל יכירו, זו כנראה זאת: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואימרו אמן".

10. בהצלחה!