אל תהרגו אותי, אבל די נהניתי מ"חמישים גוונים של אפור" - העיבוד הקולנועי המדובר שמבוסס על רב המכר העילג של אי. אל. ג'יימס. נכון, מדובר בטראש טהור; בדרמה אירוטית שמרנית ומגוחכת שממשיכה את הדרך שהתווה "דמדומים". אבל כמה שהיא משעשעת. מזמן לא צחקתי כך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון) היא סטודנטית בת עשרים וקצת שלומדת ספרות אנגלית באוניברסיטה. אין לה מחשב ו/או חשבון אימייל (!), היא עובדת בחנות לכלי בניין (!!), והיא בתולה (!!!). כמו כן, היא גם ממש שווה, אבל היא כלל לא מודעת לכך.
יום אחד אנסטסיה יוצאת למשימה לימודית, שבמסגרתה היא מתבקשת לראיין את המיליארדר הלוהט והמיוסר כריסטיאן גריי (ג'יימי דורנן). הקליק ביניהם הוא מיידי. לראיה, אחרי כמה דקות של שיחה גריי מרים טלפון ומבטל את הפגישה הבאה שלו. ואנסטסיה? היא נושכת את השפה ואומרת לעצמה "וואי, וואי, איזה חתיך, איזה מליין".
מפה לשם, המיליארדר מתחיל לעקוב אחר הבתולה. הוא צץ לפתע בחנות שבה היא עובדת ("הייתי בסביבה ונזכרתי שאני זקוק למסמרים!"), מגיח מהצללים כדי לנזוף בה כאשר היא שותה יותר מדי אלכוהול עם החברות, ושולח לה מתנות. אישה אחרת היתה אולי מפרשת את המחוות המטרידות האלה כסימני אזהרה, אבל לא אנסטסיה. הכפייתיות הקריפית של גריי בעיקר גורמת לה לנשוך את השפה עוד כמה פעמים, ולומר לעצמה "וואי, וואי, איזה חתיך, איזה מליין".
אז אנסטסיה נענית לחיזוריו של גריי, וערב אחד היא גם מתירה לו לבתק את בתוליה. כצפוי, החוויה גורמת לה לנשוך את השפה שלה שוב ושוב. מה שפחות צפוי, לעומת זאת, היא העובדה שלאחר גמר האקט המיני, כריסטיאן שלנו ניגש לפסנתר שלו, ומתחיל לנגן מנגינה עצובה. איזה איש!
אבל חכו, יש טוויסט. גריי הוא לא ככל האדם. הוא ערפד! אה, רגע, התבלבלתי. הוא לא ערפד. אבל הוא עדיין מאוד מסוכן! שנייה אחרי שהוא עושה את הכל כדי לשכנע את אנסטסיה לקפוץ אל תוך מיטתו, הוא מתחיל להגיד לה דברים כמו "אני לא טוב בשבילך! את צריכה להתרחק ממני!". מובן שאנסטסיה עושה בדיוק את ההפך.
אחרי כשעה של טיזינג, הסוד סוף סוף נחשף: גריי הוא סדיסט שאוהב להצליף, לקשור ולהכות את בנות הזוג שלו. אפילו יש לו חדר ענק ומושקע שמוקדש לתחביב. כעת, כל מה שנותר לאנסטסיה לעשות הוא לחתום על חוזה שיתיר למאהב הרגיש שלה לכסח לה את הצורה. איזו תסבוכת! מה היא תעשה? תמשוך זמן ותמשיך לנשוך את השפה, כמובן!
אפשר (ורצוי) לצחוק על "חמישים גוונים של אפור", אבל אי אפשר להגיד שהוא לא יודע מה הוא עושה. הפנטזיה הנשית שהוא מוכר היא המקבילה של פנטזיית גיבור העל. ההבדל היחיד הוא שבפנטזיית גיבור העל, המיליארדר המיוסר לא בונה לעצמו חדר סאדו־מאזו, הוא בונה חמ"ל במאורת עטלפים כדי להילחם בפשע (גם קצת מצחיק, כשחושבים על זה).
מכורח תפקידה בפנטזיה, לאנסטסיה אסור בשום אופן ליהנות יותר מדי. כל תכליתה היא לדגמן בלבול ולנסות "לתקן" את גריי, שחווה ילדות קשה שחבל לכם על הזמן.
למרות האופי האלים שלהן, סצנות הסקס בסרט דווקא מתאפיינות בעדינות וברכות. ואף שקהל היעד הוא נשים בכל הגילים, גם הפעם אין בכלל עירום גברי. מצד אחד, יש בכך מן הצביעות ומן ההתחסדות. מצד שני, יש בכך כדי להדגיש שהסרט הזה לא באמת עוסק במין, בשנאה עצמית או ב־BDSM. הוא עוסק באישה צעירה שמגלה שהפרינס צ'ארמינג שלה הוא סוטה מוכה טראומה שזקוק לחיבוק חם ואוהב. והוא מתנהל ברמה של אופרת סבון בהפקתו של ארון ספלינג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו