לנצח על הפילהרמונית בגיל 26

אחת התלונות השכיחות ביותר בעולם המוסיקה הקלאסית היא התלונה על הקהל המזקין ועל היעדרם של צעירים. אם כבר פוגשים באדם צעיר בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית, הוא כנראה סדרן. על הבמה, לעומת זאת, הסיפור שונה: שורות התזמורת מלאות בצעירים, ולא רק נגנים מן השורה נעשים צעירים יותר ויותר, גם הסולנים, ואפילו המנצחים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

השבוע קיימה התזמורת הפילהרמונית הישראלית סידרת קונצרטים נדירים במונחים מקומיים: היא אירחה מנצח וסולן ששניהם ישראלים, המנצח (והפסנתרן) להב שני והכנר גיא בראונשטיין. נדיר עוד יותר הוא גילו הצעיר של שני, בן 26. הוא אמנם מנצח על הפילהרמונית כבר בפעם השלישית בקריירה הקצרה שלו, אך בעוד בפעמיים הראשונות "הוקפץ" לתזמורת בעקבות ביטולים של מנצחים ידועים, הפעם הוא הגיע בדלת הראשית. 

בראיון ל"ישראל היום" אמר שני: "יש לי המון יראת כבוד לנגנים, אני לומד מהם לא פחות ממה שאני נותן להם. לתזמורת הפילהרמונית יש מסורת גדולה, עבדו איתה מנצחים גדולים, ברנשטיין כמעט גר כאן, היה 'חלק מהמשפחה', ומרגישים את זה בתשוקה של התזמורת, באופן שבו היא מנגנת את מהלר וצ'ייקובסקי, זה בדם שלה. אני אף פעם לא צריך לומר לנגנים לנגן עם 'יותר השראה', זה כבר שם". 

בתקופת לימודיו לא חשב להב כלל על ניצוח. הפסנתר היה עיסוקו המרכזי והוא אף הופיע כסולן עם הפילהרמונית. זובין מהטה היה האיש שדחף את שני למחוזות הניצוח ואף צירף אותו ב־2011 כעוזרו לסיור התזמורת במזרח הרחוק. בסיור נחשף שני לנגני התזמורת. "את חברי התזמורת אני מכיר מצוין, ממש באופן אישי", הוא אומר. "לפני החזרה האחרונה, כשהיינו בקוריאה, התזמורת ביקשה ממהטה שייתן לי לנצח פעם אחת והוא הסכים. מכל היצירות שבעולם ניצחתי דווקא על 'פולחן האביב', אחת היצירות הכי תובעניות לניצוח".

בחדר המנצחים, בין חזרות, נראה שני מנצח מלידה. יש לו הרבה מה לומר על המקצוע המתעתע הזה, שלא תמיד ברור מה תפקידו בביצוע המוסיקלי. "ניצוח זה לא רק לנהל חזרה ולהגיד 'זה חזק מדי' או 'זה חלש מדי'", הוא אומר, "ניצוח זה כמו לספר סיפור. אתה עומד מול התזמורת ויחד איתה אתה רוצה לספר משהו. יצירה היא סיפור, ובזמן אמת, בכל קונצרט, יש אווירה קצת אחרת, הסיפור מעט משתנה ונוצר משהו קצת אחר. 

"תפקיד המנצח חייב להיות משמעותי. לפעמים זה לא כך, ואז המנצח הוא רק 'שוטר תנועה' וזה חבל. אפשר לתרום לתזמורת הרבה יותר, בעיקר עם תזמורת מעולה כמו הפילהרמונית שלא צריך ללמד אותה איך לנגן, אבל הנגנים מצפים שאני אתן להם משהו מעבר למה שהם כבר יודעים". 

לדבריו, "צריך לדעת להוביל את התזמורת אבל גם להשתלב בה. לקבל החלטות בלי להיות דיקטטור. לתת לנגנים תחושה שהמנצח הוא אחד מכולם, שבסופו של יום עושים הכל יחד". 

עבר זמנם של מנצחים דוגמת ארטורו טוסקניני שרדו בתזמורת?

"אני ממש לא רודן, אבל גם טוסקניני לא היה רודן כשהיה בן 26. אתה לא יכול להיות רודן כשאתה יותר צעיר מכולם".