מבחן לוי

"זה סיפור על ילדים שגורלם נקבע מראש", פתח אמנון לוי עונה חדשה במסקנה נחרצת. תחקירו הראשון עסק בתיכונים המקצועיים, ונראה כהמשך ישיר לסידרה "השד העדתי". לוי סימן את מנכ"ל רשת אורט כאיש הרע בסיפור, תקף אותו לאורך התחקיר ונראה, כהרגלו, מיואש־מזועזע־המום מהעדויות ששמע ממרואייניו, כולם תמימי דעים (למעט הנבל שסומן כמטרה). "הפנים המכוערות של חוסר השוויון בחינוך", הציג לוי את ממצאיו בצורה חד־צדדית, משמיט רק את הפזמון החוזר: "קיפוח", "גזענות", "מזרחים".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בחירת נושא תחקיר פתיחת העונה היתה ראויה. החינוך המקצועי והטכנולוגי הוא אחד מנושאי המחלוקת הבוערים לאחרונה - עזבו מי יהיה שר האוצר הבא, רחמו על שר החינוך שנכנס למלכודת אש חיה - ולוי בחר לטפל בו באמצעות ראיונות עם תלמידים, הורים, אנשי חינוך ומומחים. לרוע המזל, כולם אחזו בדעה כי החינוך המקצועי הוא אבי אבות הטומאה וסברו - בדיוק כמו לוי, איזה צירוף מקרים - שאלמלא ההסללה, כל אחד מאותם בני 15 היה אמור לחבוש את ספסלי רייכמן. לוי התקומם מול התזה שהציג מנכ"ל רשת אורט ("תראה, לא נולדנו שווים") וחגג על תשובת "נתפסת על חם" של המנכ"ל, אשר הודה כי לא שלח את ילדיו לתיכון מקצועי. העובדה שמדובר באיש דתי, שבחר להעניק לילדיו חינוך על פי השקפת עולמו, לא עניינה את לוי. המגיש לא ייתן לזוטות דוגמת אמונה דתית להסיט אותו מהמטרה, ולא ייתן לעובדות להרוס לו סיפור טוב.

ארבעה תיכוניסטים במסלול המקצועי אותרו, והפכו לליבו של התחקיר. הם העניקו ללוי את משפטי המפתח הנוגעים ללב ("נתנו לי את ההרגשה הזאת של אני לא טוב, אני פחות טוב, אני פחות מאחרים"), והמראיין האמפתי עקב אחריהם במבט מלא רחמים. לוי לא טרח לספר למרואייניו שבגילם הצעיר - מדובר בנערים בני 15-16 בסך הכל - הם עדיין יכולים לרכוש השכלה גבוהה, ואפילו ללמוד לתואר ראשון בלי תעודת בגרות (יש מסלולים כאלו). לוי התמקד בזריקת אמירות מלאות פאתוס ("בגרות הוא לא יעשה, האוניברסיטה לא מחכה לו") בתיבול סנטימנטלי־אבסורדי ("בגילו הצעיר גיא עוד לא שותה קפה, אבל הוא כבר הולך לעבוד"). כשאותו גיא כאבז הסימפטי, מגיבורי התחקיר, שאל "איזה אפשרויות כבר יש לי?" לוי לא בירר מה היה הצעיר רוצה ללמוד באוניברסיטה, לא התעניין מה היו ציוניו בעבר או מהם חלומותיו - אלא היפנה אצבע מאשימה כלפי המערכת. הנחת היסוד של לוי היא שהתיכונים המקצועיים ניפצו את חלומותיו של כאבז (ושכמותו). אבל אין כל ממצא שתומך בכך. אז מה.

מרואיין אחר של לוי סתר את עצמו בתחקיר. "אני הכי טוב בבית ספר, אני בא כל יום ומשקיע, מביא ציונים טובים ובגרויות, אבל משהו עוצר אותם מלקבל אותי לבית ספר אחר", אמר תיכוניסט אחר בתחילת הכתבה, משכנע בכנותו. בהמשך תיאר אותו תיכוניסט מציאות קצת אחרת. "בגלל זה אני לא לומד, אני לא מגיע לשיעורים, היא (המורה) מראה לי שאני לא יכול להצליח". מהי האמת? ללוי לא אכפת. יש לו את המומחים שזועקים את זעקת הנגזלים, ואת המנהל לשעבר שסיפר איך המערכת פועלת (רע מאוד). כשלוי כבר עלה על חומר נפץ - חטיבות הביניים, שאליהן נשלחים הילדים ושמהן הם נושרים, מסיבות שראוי לבדוק - הוא מייד חזר לאחור, לדיבוב נערים מיואשים ("אני כבר יודע שאני לא אצליח"). מורה רציני היה שולח את לוי לערוך מחדש את החומר ולהביא תחקיר מהימן יותר.