על פיסגת החרמון הקר רואים את המציאות דרך "העיניים של המדינה". ערפל ושקט מטריד. מצד אחד סוריה, בצד האחר לבנון ובצמוד ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון ביקרו שם השבוע, תחת איפול תקשורתי, כשרק לאחר ששבו למרכז פורסמה התרשמותם שהתמקדה באיראן ובדאעש. לשניים הרבה שעות יחד והם רואים עין בעין את המציאות הברורה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האיום המרכזי הוא איראן, שמפעילה במזרח התיכון אסטרטגיה משולבת. באמצעות "משמרות המהפכה" היא יוצרת חזית קדמית מבוססת טרור ב"מוצבים הקדמיים", למשל מול ישראל: בדרום לבנון, בגולן ובסיני. אבל אין זו החזית היחידה. מבחינת האיראנים יש להתמודד גם עם עיראק, עם תימן ובכל מקום בו הם מזהים אויב או תומך במערב. במקביל, בעורף, איראן מפתחת נשק גרעיני.
טהרן מפעילה בשטח מערך שלם. דיפלומטיה והונאה שמבקשות להכשיר את הסכנה על ידי הסכם, תוך שימוש במחנה משותף לה ולשש המעצמות - המלחמה בדאעש.
במקביל, ארגון המדינה האיסלאמית ממשיך בהתנהלותו המיליטנטית והאכזרית. סרטון הצתת הטייס הירדני הצטרף השבוע לעריפות הראשים ולשאר מעשי זוועה, במטרה לזעזע את העולם. הישגי הקואליציה המדינית והצבאית שמנגד חלקיים בלבד. כוחות מערביים נמנעים מפעולה קרקעית וההכרעה רחוקה.
משוואת היחסים בין ישראל למי שעומדת בראש החץ נגד איראן ודאעש, ארה"ב כמובן, מסתבכת. וושינגטון מורכבת ממעוזים: הממשל, מחלקת המדינה והפנטגון, בתי הנבחרים, התקשורת והארגונים היהודיים. ישראל תמיד ידעה לשלב כוחות עם כל המעוזים - זוכה לתמיכה, למרות המחלוקות ועוינות חלקית, נשלטת ומרוסנת.
שבעה חברי קונגרס יהודים קיימו פגישה מתוחה עם שגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר. באתר "פוליטיקו" האמריקני דיווחו כי השבעה הסתייגו מקיום הנאום הצפוי של נתניהו בפני בתי הקונגרס ב־3 במארס. לדעתם, המהלך עלול להפוך את ישראל לנושא במחלוקת בין המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית.
מהלך שכזה עשוי להכריח אותם לבחור בין תמיכה בנשיא ברק אובאמה לבין תמיכה בראש הממשלה הישראלי. הדיווח הזה מצטרף לשלל דיווחים על כך שקיים סיכוי כי הדמוקרטים יחרימו את נאומו של נתניהו, ואף ייתכן שגם סגן הנשיא ג'ו ביידן, שבדרך כלל נוכח בנאומים מסוג זה, יבחר להיעדר.
למי שאינו מעורה בנעשה, הנה תקציר הפרקים הקודמים: נתניהו הוזמן לנאום בפני הקונגרס על הסכנה האיראנית. ההזמנה יצאה מיו"ר בית הנבחרים, מבלי לעדכן את אובאמה ואת מחלקת המדינה. גם ישראל לא עידכנה אותם. אובאמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי נפגעו והודיעו שלא ייפגשו עם נתניהו כשיגיע לארה"ב (בשל הסמיכות לבחירות בישראל, שבועיים לאחר הנאום). במקביל נוצר הרושם כי "נתניהו פוגע בנשיא", והנציגים הדמוקרטים השעו בתגובה, עד 24 במארס, את בקשתם לדיון על הטלת סנקציות על איראן - שאותן אובאמה ביקש למנוע.
ידיים על האוזניים
דרך סדקים אלה האיראנים מזהים חלון הזדמנויות. הנשיא חסן רוחאני כבר מדבר על צמצום פערים והתקרבות להסכם. לדבריו, המערב בא לקראתו, בעיקר בכל הקשור לדרישה לאפשר לאיראן להמשיך לייצר את מרבית הצנטריפוגות אצלה בבית. בתמורה איראן מוכנה לשנות את קצב העשרת האורניום.
משמעות הדברים: המערב ואיראן מתקדמים אל עבר הסכם רע מאוד. הוא משאיר את איראן כמדינה סף גרעינית, שאחרי ההסכם תשתחרר מהסנקציות ותוכל לשקם את כלכלתה. אל מול סכנה ברורה זו נחוש נתניהו לנאום בקונגרס - זו זירה חשובה ביותר, שדרכה יוכל להשפיע ולנסות למנוע את ההסכם המסוכן.
הפרלמנט האמריקני הוא החזק בעולם, שיכול לשנות גם את ההחלטה הרעה שעומד לקבל אובאמה. נתניהו מעדיף לנאום בקונגרס, באופן בלעדי, מאשר בעצרת הכללית של האו"ם, שם מנהיגי כל העולם נואמים. כך יוכל ראש הממשלה להשמיע את הסתייגויותיו מההסכם הרע, בלי הפרעה.
המצב מסובך. בבית הלבן רוצים בהסכם עם איראן, בעיקר כדי לשפר את קורות ימי הממשל. את המאמץ המלחמתי הוא מעדיף להפנות לדאעש, תוך התעלמות מנאום ההסתייגויות של נתניהו. מבחינתם, זו הדרך למנוע ויכוח פנים־אמריקני. לצד הצהרות הבית הלבן על כך שהוא בעד דיאלוג, הוא מבקש שישראל לא תתווכח עם עמדות הנשיא. מבחינתם, הבעת הדעה הישראלית היא הפרעה, רעש שאינם רוצים שיחדור לסלון האמריקני. אבל בירושלים לא מקבלים את הניסיון להתעלם מעמדתנו. נתניהו הבהיר שזו חובת העם האמריקני להקשיב, כי הסכנה מאיראן מכוונת גם לארה"ב.
אז על מה המחלוקת כעת? ישראל דורשת שני דברים: הסרת האיום ולא רק בלימתו, וגם פירוק איראן מהנשק הגרעיני ולא רק הקפאה ופיקוח. במקרה של הסכם, כפי שמתגבש בתקופה האחרונה, צפויים לקרות שני דברים: הראשון, כאמור הסרת הסנקציות מעל האיראנים שיוכלו לשקם כלכלתם, תוך שמירה על מעמדם כמדינה סף גרעינית. השני, ישראל, שמצהירה כי כל האופציות על השולחן, כולל זו הצבאית - תתקשה לתקוף באיראן. היא תצטרך לעמוד מול הסדר שמוסכם על כולם וכל פעולה ישראלית תיחשב להפרתו.
בלשכת ראש הממשלה כועסים מאוד על הוויתורים מצד ארה"ב וחמש המעצמות. לפי החישובים, עלות הרווח של האיראנים מביטול הסנקציות שקיימות היום נגדם מסתכמת במאה מיליארד דולר. כשהמערב בוחר להעניק לאיראן, מדינה תומכת טרור, סכום אדיר שכזה, אתה מצפה שלא יאפשר לה העשרת האורניום.
שר בכיר מהליכוד אמר השבוע כי בתקופת בחירות, כשנתניהו מדבר על איראן, הוא חושב על עתיד המדינה, בלי ציניות. מחשבה לטווח ארוך, הפוך מהדנ"א של כל פוליטיקאי, שחושב איפה אני גוזר את הקופון כאן ועכשיו. "אי אפשר לאמוד עד כמה הוא תורם לביטחון המדינה. אבל הוא, מבחינתו, עושה את המתבקש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו