המפיק והבמאי מיכה שגריר - מהדמויות המשפיעות והאהובות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית - הלך אתמול לעולמו בירושלים לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. בן 77 היה במותו. הוא הותיר אחריו שני בנים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במהלך הקריירה העשירה והמגוונת שלו, שנפרשה על פני כחמישה עשורים, שגריר הפיק, ביים והיה שותף ביצירתם של מאות סרטים תיעודיים ועלילתיים, סדרות טלוויזיה וכתבות. בין השאר הפיק את הסרטים העלילתיים "אוונטי פופולו" (1987), "המנגליסטים" (2002) ו"סיפור גדול" (2009), את סדרות הטלוויזיה "בת ים־ניו יורק" (1997) ו"הסודות של כנרת" (1998) ואת האנתולוגיה "מבטים - ירושלים" (2004).
שגריר נולד בלינץ, אוסטריה, ב־1937, ועלה ארצה עם משפחתו כאשר היה בן תשעה חודשים. את ילדותו העביר בקיבוץ חפציבה ובתל אביב, ולאחר שירותו הצבאי כלוחם בצנחנים החל לעבוד כעיתונאי ב"על המשמר" וב"קול ישראל", היה כתב צבאי וגויס לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית.
את סרט הביכורים שלו, "סיירים", בכיכובם של זאב רווח, אלי כהן, אילי גורליצקי ואסי דיין (בתפקידו הראשון) ביים שגריר ב־1967. ב־1968 הקים את חברת ההפקה "קסטל תקשורת" - מחברות ההפקה הגדולות בארץ בתחום התיעודי - שאותה ניהל במשך עשרים שנה, וסרטיו הבאים כבמאי - "המלחמה אחרי המלחמה" (1969) ו"יומנו של חייל מצרי" (1979-1973) - היו יצירות דוקומנטריות שעסקו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
בשנות ה־80 הפיק שגריר כמה סרטים שעסקו בנושאים פוליטיים, ביניהם "עם בוא הזיכרון" (1980) של שאול פרידלנדר ו"אות קין" (1981) של אורי ברבש. במקביל עמד במשך חמש שנים בראש הקרן לעידוד סרטי איכות (שמותגה מחדש לאחר מכן כקרן הקולנוע הישראלי), נמנה עם מייסדי בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל והקים קרן תמיכה בבמאי תעודה צעירים לזכרה של אשתו עליזה שגריר, שנרצחה בפיגוע ליד בית כנסת בפאריס ב־1980.
למרות גילו המתקדם, שגריר המשיך להיות פעיל עד שתקפה אותו מחלת הסרטן. בשנים האחרונות ביים את הסרט התיעודי האוטוביוגרפי "בישופשטראסה, לינץ" (2009), שהשיב אותו לרחוב שבו נולד, ואת "הבריחה" (2013), ששיחזר את מסעם של כ־300 אלף ניצולי שואה שנמלטו מאירופה לישראל לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
ב־2005 הוענק לשגריר פרס על מפעל חיים מטעם פסטיבל הקולנוע של ירושלים. ב־2011 הוענק לו פרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה, ועם היוודע דבר מחלתו נערכה לכבודו בפסטיבל ירושלים האחרון מחווה מרגשת ורבת משתתפים ביוזמת בית הספר סם שפיגל. "הוא נותן הצ'אנסים המרכזי של הקולנוע הישראלי התיעודי והטלוויזיוני", אמר עליו מנהל בית הספר רנן שור. "הוא הימר על יוצרי קולנוע צעירים רבים, ושינה את חייהם של מאות אנשי קולנוע ישראלים".