נא להכיר: שפי ישי

"נורה אחת מן השתיים בחדר נשרפה/אחת לא מספיקה לקריאה אבל מספיקה לבכי/האם אבכה במרפסת, בכורסה, על מיטתי-/גבר לא ידבר על כך, גבר לא יגלה"

האלבום החדש של שפי ישי הוא כמו נסיעה למקום אחר ולזמן אחר. השקט, העדינות, הכבוד למילה - כה שונים מההתלהמות שאופפת את חיינו בשנים האחרונות. מעין חופשה לרגע מהמירוץ, מהרייטינג ומהמסחור. מדובר באוסף שירים צנועים, מדויקים, נוגעים ללב.

שפי שר את עצמו כפי שהוא, לא זמר-וירטואוז ענק שמפגין יכולת קולית אלא מוסיקאי מעניין שנותן פרשנות מלאת רגישות למילים שכתב נתן זך (בעיקר) וגם לאלה שהוא כתב בעצמו (שני שירים). הוא גם לא חושש לשלב שני קטעים אינסטרומנטליים, כאילו כדי להדגיש שלא מדובר באוסף של להיטי רדיו או רינגטונים פוטנציאליים אלא ביצירה שלמה שמזמינה את השומעים להיכנס לתוכה לאט לאט בהאזנות חוזרות, עם חוברת מילים (מנוקדות!) וגם עם איורים של שפי לצד השירים.

זהו אלבום קסום שלוקח אותך למסע האזנה כמו פעם, כשתקליט היה תקליט. השבוע מגיע שפי עם האלבום החדש לתיאטרון תמונע ומארח את יהודית תמיר (אשתו והיועצת האמנותית של האלבום), אהוד בנאי ודודי לוי.

הפיק את "מאמי"

אבל מי זה שפי ישי הזה? קודם כל, השם האמיתי שלו הוא ישי שפי (ישי שם פרטי, שפי שם משפחה). הוא פסנתרן, אקורדיוניסט וגיטריסט שהצליח להיות נחבא אל הכלים, תרתי משמע. הוא פעיל מאוד במוסיקה הישראלית מאז אמצע שנות ה-70, אך שמו מוכר בעיקר למוסיקאים ולמאזינים שמתעניינים קצת יותר לעומק.

הוא השתחרר מלהקת חיל האוויר ב-1975 ויצא למופע ראשון, "שעת מרעה", משירי מוטי בהרב עם דפנה ארמוני ודויד ברוזה. מאז היה שותף בלא מעט הפקות מצליחות כמלחין, כנגן, כמעבד וכמפיק. בין היתר חבר ליואל לרנר, מוטי דיכנה, אילן וירצברג ושלמה חממי ללהקת "שפה משותפת", הופיע במופע משותף עם וירצברג והתפרסם במיוחד כשהיה אחראי ב-1986, ביחד עם יוסי אלפנט ז"ל, על העיבוד וההפקה המוסיקלית באופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט (עם אהוד בנאי, מזי כהן ואריה מוסקונה).

במקביל הוא היה שותף כמעבד, מלחין או נגן בתקליטים ובמופעים של בועז שרעבי, חוה אלברשטיין, מוטי דיכנה, יהודה פוליקר, אהוד בנאי, דני בסן, ברי סחרוף ועוד. הוא גם הלחין מוסיקה לעשרות הצגות תיאטרון (בהן "שמוליק של זוהרה", "הסטריפטיז האחרון" ו"סנג'ר") ולתוכניות טלוויזיה ("שלוש ארבע חמש וחצי", "רחוב סומסום"). הוא גם הפיק מופעי שירה מיוחדים משירי משוררים שונים.

כסולן הוציא שפי רק שלושה אלבומים: ב-1988 אלבום שירי ילדים בשם "מתחת לארון" משירי אנדה עמיר פינקרפלד (עם יהודית תמיר, מוטי דיכנה ויעקב בנאי), ב-1992 את האלבום "אהבה ושנאה", שבו הלחין שירי משוררים, ועכשיו הוא מוציא את אלבומו השלישי, המוקדש לאחיו הצעיר חגי שנהרג בפיגוע במגדלי התאומים.

ביחד עם נתן זך

שיתוף הפעולה בין שפי ישי לנתן זך התחיל בקטנה, באלבום הבכורה של שפי "אהבה ושנאה". לצד שירים של יהודה עמיחי ("לילה אחד של אהבה"), נתן יונתן ("והרותם היה מלבין"), היינריך היינה ("אהבה ושנאה"), רוני סומק ("אזיקים. שיר רחוב"), יונה וולך ("יונתן") ונעים עריידי ("כל פעם שאדם מתאהב") - הלחין שפי גרסה מופלאה וארוכה לשיר "שבעה" של נתן זך.

מאז שיתפו השניים פעולה מדי פעם, במופעים שונים, ובאלבום החדש זך הוא הכותב העיקרי: שישה מתוך שמונת שירי האלבום הם שלו. חלק מהשירים העביר זך לשפי בכתב יד, עוד לפני שפורסמו. באחד מהם, "הבטחות", זך גם משתתף בהקראה. שפי, שהלחין, מנגן ושר, מודה לזך על העטיפה "על השירים, על החברות ועל ההשראה".

אחד משירי האלבום, "ואז בא לנו", מופיע בלחן שונה (של בן ארצי) באלבומה החדש של נורית גלרון, שגם הוא כולו משירי נתן זך, וברובו שירים שזך כתב במיוחד בשבילה. זו, כמובן, הזדמנות להשוות בין שני לחנים שונים לאותו טקסט וגם לבחון אם שיריו של זך ככותב לאישה שונים משיריו האחרים המולחנים ומבוצעים בידי גבר. זו שאלה שתעניין אולי מבקרי ספרות.

מה שברור למאזין הרגיל הוא שזך של שפי ישי הוא גבר מבוגר ושברירי, מביט על חייו באופן לא מצ'ואיסטי-סטריאוטיפי ועדיין מאמין ש"גבר לא ידבר על כך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו