"כן, אני אל באנדי"

אד אוניל הגשים את החלום של אל באנדי. בגיל 51 הוא סיים עוד עונה של "נשואים פלוס" ויצא לחופשה שממנה לא היתה לו סיבה לשוב. עשר עונות באחד הסיטקומים המצליחים ביותר בטלוויזיה האמריקנית הותירו אותו עם הרבה מאוד כסף ואפשרות לרבוץ כמה זמן שהוא רוצה על הכורסה.

אבל אד אוניל הוא לא אל באנדי. ההוכחה הראשונה לכך היא שבמקום לרבוץ בבית הוא התחיל באימונים נמרצים כדי להגשים את חלומו לקבל חגורה שחורה בג'י-ג'יטסו. ההוכחה השנייה היא שאחרי קיבל את החגורה הנכספת, אוניל היה מוכן לחזור לעשות קומדיות. אבל זה לקח יותר זמן מהמתוכנן. "נשואים פלוס" ירדה מהמסכים ב-1997, ורק 12 שנה לאחר מכן, בספטמבר האחרון, הפציע אוניל בסיטקום חדש: "משפחה מודרנית".

הסדרה, שעונתה הראשונה (והיחידה עד כה) משודרת עדיין בארה"ב, עלתה בארץ במוצ"ש האחרון ב"יס". היא מתמקדת בשלוש משפחות גרעיניות שמרכיבות ביחד משפחה רחבה ומודרנית. האחת היא משפחה אמריקנית טיפוסית עם זוג הורים ושני ילדים, השנייה היא זוג הומואים שאימצו תינוקת והשלישית היא גבר מבוגר (אד אוניל) שהתחתן עם אישה קולמוביאנית צעירה שלה ילד מנישואים קודמים.

התוצאה היא הסדרה החדשה המצליחה ביותר בארה"ב כרגע, בטח בקרב מבקרים. השבועון "אינטרטיינמנט וויקלי" הגדיר אותה כסדרה החדשה הטובה ביותר, וגילדת הכותבים יישרה קו והעניקה לה את פרס הקומדיה ואת פרס הסדרה החדשה הטובה ביותר.

אחרי שנים שבהן דחה הצעות רבות לשחק בקומדיות, החליט אוניל להמר על "משפחה מודרנית". בהתחשב בזה שיוצרי הסדרה כתבו בעבר להיטים כמו "פרייזר" ו"נערות הזהב" - זה היה הימור מאוד מחושב.

"אחרי 'נשואים פלוס' לא מצאתי אף קומדיה שרציתי לעשות", מספר אוניל. "הייתי קרוב לעשות סדרה עם לורי מתקאלף, ששיחקה את אחותה של רוזאן, אבל זה לא קרה. כשסיפרו לי על 'משפחה מודרנית' חשבתי לעצמי: 'כן, זה טוב'. ואז הם כתבו את זה וחשבתי 'אממממ, זה יהיה טוב'. למרות שאף פעם אתה לא באמת יודע איזה תוכנית תקבל".

"עשיתי כסף"

נראה שאוניל לא צריך להתאמץ בכלל ב"משפחה מודרנית". הדמות שלו בסדרה מזכירה את האופי של אל באנדי, ולמרות שבאנדי כנראה לא היה חי בשלום עם בן הומו - גם הדמות של אוניל בסדרה מתקשה לפרקים לקבל את התא המשפחתי המודרני של בנו. וכך הצל של באנדי קיים גם בסדרה החדשה, אבל באופן מעניין הוא מוסיף ואינו גורע מההופעה המצוינת של אוניל.

אוניל עצמו דווקא לא חושב שיש דמיון בין הדמויות. "אין הרבה דמיון בין ג'יי פריצ'ט (הדמות של אוניל ב"משפחה מודרנית" - ע"ש) לאל באנדי", הוא אומר, "חוץ מזה שאני נראה כמוהו. והוא גם נרגן".

אולי רשע-

"כן, קצת רשע".

איך זה-

"אולי כי אני באמת כזה... אני יכול להיות נרגן ואני נהנה לשחק דמויות כאלה".

ואיך זה לדעת שיש דמות אחת שתהיה איתך לנצח. זה משהו שמטריד-

"פעם זה הפריע לי מאוד. היום זה כמעט לא מפריע לי כי אני מבין כמה בר מזל הייתי לקבל את העבודה ההיא. קיבלתי כל כך הרבה כסף לעשות את זה. יכולתי לעשות דברים עבור המשפחה שלי ואני מרגיש שיצאתי מהמשחק ההוליוודי. אני לא חייב לעבוד אם אני לא רוצה - וזו תחושה מצוינת.

"אבל בעבר זה הפריע לי להשיג חלק מהתפקידים, ולכל דבר שעשיתי היו קונוטציות של באנדי - וזה מאוד הכעיס אותי. אבל אז אמרתי לעצמי 'אז מה? למה לעשות מזה כזה סיפור-' מעולם לא הפסקתי לעבוד, ובסוף מצאתי דרך לחיות עם זה.

"היום כשאנשים שואלים אותי אני אומר 'כן, אני אל באנדי'."

"נמאס מפאנץ' ליינים"

"משפחה מודרנית" היא מסוג הקומדיות החדשות שנולדו בשנות ה-2000, כאלה שמצולמות מחוץ לאולפן, ללא נוכחות של קהל חי וללא צחוקים מוקלטים. מאוד שונה מהסיטקומים הקלאסיים כמו "סיינפלד", "חברים" וכמובן "נשואים פלוס".

אתה מתגעגע לקהל החי באולפן כמו ב"בנשואים פלוס"-

"לא, לא, ממש לא. מעולם לא אהבתי את הקהל באולפן. זה שום דבר אישי אבל האנשים האלה מסיחים את דעתך. ברוב הפעמים מי שהולך לצילומים האלה הם המעריצים הכבדים, והם צוחקים מכל דבר, מכל בדיחת תחת. לעיתים הם יצחקו במקום לא נכון ויהרסו את התזמון של הבדיחה. אז אני שמח שאין לי קהל חי היום".

אבל זה לא יותר קל כשחקן קומי? ככה אתה יכול לדעת מיד מה מצחיק.

"אתה לא בטוח כי הם צוחקים מכל דבר. ב'משפחה מודרנית' זה חשוב להיות מצחיק אבל אין בדיחות בסדרה. זה הכל מבוסס על מצבים. אז ככל שאתה משחק את זה באופן ישיר וטבעי, זה הופך ליותר טוב".

עשית סיטקום קלאסי ועכשיו אתה עושה פורמט יותר חדשני. מה אתה יותר אוהב-

"אני מאוד אוהב את הפורמט הזה. ב'משפחה מודרנית' יש ראיונות עם הדמויות (בדומה לסדרה "המשרד" - ע"ש) והם עובדים מצוין כי הקהל יודע מה אתה חושב. אני חושב שהתוכניות האלה עובדות טוב, הן נעות מהר.

"כל כך נמאס לי מהומור הפאנץ' ליין, עם קצב שחוזר על עצמו - משפט, משפט, משפט, בדיחה. ואז שוב. זה כבר לא מצחיק אותי. חלק מהסדרות האלה עובדות טוב עד היום, אבל אני מעדיף סיפורים ולא בדיחות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו