פה פוליטיקה

"פולישוקים אף פעם לא מתים, הם מתחלפים", ירה קוזו אביטל, מזכיר הממשלה, את אחד ממשפטי המחץ ששתל בפיו שמואל הספרי. עונתה השלישית של "פולישוק" הסתיימה בפינאלה מצחיקה־מרירה, מותירה אחריה הרבה חומר למחשבה וסימן שאלה מהדהד. מה עלה בגורלם של פולישוק וצוותו? הנבחר ואנשיו, אשר עלו על מטוס בתום מה שהחל ככינוס אקולוגי למען תנשמות והפך לוועידת שלום בינלאומית, הפכו לנעדרים עם היעלמותו המסתורית של מטוסם בדרך מקפריסין לישראל. עד שהספרי יחליט אם להחיות את פולישוק או לתת לו ולמל"ל לשכשך במימי ההיסטוריה, ישראל תעבור עוד מערכת בחירות, בספרים תירשם עוד ממשלה, שרים יקבלו משרדים ודוברים יכנסו מסיבות עיתונאים. ולתנשמות? שלום.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אני לא יודע אם מותר לי להתעסק בזה... יחסי חוץ זה נושא מאוד רגיש", תהה פולישוק בעת ארגון הכנס. "אתה שר החוץ", הזכירה לו הרל"שית שלו סולי. הכתיבה האירונית אפיינה את "פולישוק", דרמה קומית מורכבת, שהכילה סאטירה פוליטית לצד דרמת יחסים. משחק תיאטרלי הפך אותה לעיתים למוגזמת עד מופרכת, אבל גם ברגעיה החלשים "פולישוק" עפה אלפי קילומטרים מעל כל קומדיה ישראלית שנעשתה כאן בשנים האחרונות (ע"ע: סברי מרנן). יתרונה הבולט הוא שבדיוק כמו גיבורה, "פולישוק" היתה חכמה מכפי שהיא נראתה. הפוליטיקאי הזוטר והנכלולי פולישוק הפך לנגד עינינו בשלוש עונות מטמבל מוחלט למנהיג עם מהלכים יפים ואנגלית משובחת. שידור פרקי הסיום ביום שבו החליטה פאינה קירשנבאום לפרוש מהחיים הפוליטיים, התגלה כעוד אחד מאותם רגעים של מקריות ממוזלת. מה לקירשנבאום ולפולישוק? שום דבר, סתם שני אישי ציבור שנקלעו למדינה הלא נכונה, עם אזרחים שלא יודעים להעריך כלום ותקשורת חטטנית.

קומבינות, ספינים ותרגילים כושלים היו אבני היסוד שעליהן נשענה "פולישוק". ההומור שלה התבסס על תכונות אופי שליליות - קנאה, צרות עין, קטנוניות ובערות, המאפיינות - לכאורה, רק לכאורה - את אנשי השלטון ועוזריהם. הספרי לא חסך מאיש וחילק את הפאנצ'ים בנדיבות לכל דורש. "רגשי הנחיתות שלך נהיו איום ביטחוני על מדינת ישראל", העירה תקומה לפולישוק, אשר חשש להביך את עצמו בראיונות באנגלית. "מסתבר שכולם צפרים בארון", גיחכה סולי ברזל, הוגת כנס התנשמות הראשון במזה"ת.

"אתם מוציאים שם רע לציניות", הימהם קוזו אביטל, ציניקן מבטן ומלידה. "פולישוק" לחצה על בלוטת הצחוק כי היא הזכירה לנו מה כוחו של האזרח במדינה (רמז: לא גדול), ומהי השפעתו על מקבלי ההחלטות (רמז: גם לא גדול).

קריאתו של הספרי לפעולה הסתתרה מתחת לדמויות אדירות, שבגלל אי הבנות, טעויות וגורל הגיעו למקומן. רובן לא התאימו לתפקיד, היוצא דופן מביניהן הוא הנחש קוזו (גיא לואל) - דמות חד־פעמית שתיחרט בזיכרון והליהוק הכי מדויק בשורה של ליהוקים מצוינים. "פולישוק" נתפסה מגוחכת חרף העובדה שהיא כל כך, איך לומר, מציאותית. לא פעם היה נראה שהיא הקדימה את זמנה, ואף על פי האזהרה המובאת בה - כי מדובר ביציר דמיון מוחלט - נדמה כי הספרי התבסס על אנשים אמיתיים ומוכרים מאוד. שר הלוקח משרד בגלל קלות העבודה המובטחת בו? מנהלי אגפים, יועצים, אנשי פרסום וסוקרים שלא יודעים את העבודה? מצחיק. מאוד מצחיק. וגם עצוב. עונה רביעית הכרחית לא רק כדי לגלות מה עלה בגורל הדמויות, אלא גם כדי לגלות מה עוד הספרי חושב על מצבנו הכללי. אז נתראה אחרי הבחירות?