גם אני מתעוררת בבוקר ושומעת עד כמה רע במדינה ושמשהו חייב להשתנות לפני שכולנו נקרוס. לפני שאני יוצאת מהבית מהדורות הבוקר בטלויזיה ובעיתונים מפמפמים במעין מנטרה שהכול רע והעם מיואש. אבל, רגע לפני שמועדת לבור "המיואשים", אני תמיד נאחזת בעוגנים שהחיים מזמנים לי. מתנות קטנות של חסד ששולפים אותי מהקונספציה ומערפל הקרב התקשורתי. אבל בתוך סיפור עצוב מצאתי נשמות טהורות ויופי שעושה טוב בכל ה "שחור" שיש.
זה קרה כשנתקלתי בחיוך ובעיניים המאושרות של נועם שחר בן ה-30 כשהרים את בתו אור בת ה-10 חודשים, כשאיחל לעצמו לשרוד עד ה-5 בפברואר. אז היא חוגגת את יום הולדתה הראשון. ילדת אהבה שנולדה בהפוגות מהטיפולים הכימותרפיים של אביה שנלחם בגידול בגזע המוח.
מהמסיבה של בתו הוא לא יבריז
"הבטחתי לאור ולעצמי שאעשה לה מסיבה, ואני מתכוון לקיים את ההבטחה" אמר לי נועם בחיוך. ואני מאמינה לו שמהמסיבה הזו הוא לא יבריז. בדרך כלל אנחנו מבקשים לממש עצמינו, להתפתח ולשאוף גבוה יותר, חזק יותר, מהיר יותר מכולם, ובדרך אנחנו שוכחים מה העיקר ומה התפל. עד ש 'נועמים' כאלה ואחרים מזכירים לנו מה באמת חשוב: פשוט לחיות את החיים.
נועם מאושפז בהוספיס "בית ויזל" שבטבורו של בית החולים תל השומר. מקום שלכאורה הוא סוף הדרך, אך עמוס בהרבה חסד, יופי ואופטימיות שלאדם מבחוץ היא לפעמים בלתי נתפסת. נועם במרוץ נגד הזמן כדי להשיג 660 אלף שקלים להתחלת טיפולים בתרופה נסיונית.
לאשתו מעיין ולאביו זאב, הצטרפו הרבה חברים שהתגייסו לעזור לצד כאלה שמעולם לא הכירו את נועם אך פתחו את ליבם וכיסם. אנשים זרים שמעולם לא היו דרכיהם מצטלבות עם נועם, מצאו עצמם מחזקים ומחוזקים במילות נחמה. אפילו חברות נידבו ימי חופשה למימון טיפולים.
בימים בהם מדברים על שנאת חינם מצאתי אהבת חינם. חסד מופלא. ערבות הדדית שקיימת בנו. פשוט תנו לנו לתת ולהתגייס למען מטרה ש "נוגעת" בנו, ואנחנו נצא מגדרנו כדי לעזור. רק שיתנו לנו ללא שיפוטיות, ללא ציניות, מבלי לייאש – אז באמת, השמיים והרבה מעבר להם, הם הגבול.
תרומות לנועם ניתן להעביר לחשבון שמספרו 605421 בבנק הפועלים, סניף 681 דיזנגוף, או דרך עמותת חברים לרפואה בטלפון 5777666-03.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו