קונצרט מעט משונה קיימה התזמורת הפילהרמונית הישראלית בסוף השבוע, עוף מוזר שנקלע לתוכנית המפוארת של העונה ה־79 של התזמורת. מתי היתה הפעם האחרונה שהפילהרמונית לא ניגנה שום יצירה מן המאה ה־19 בקונצרט שלם? שלא לדבר על יצירה בת המאה ה־20! היצירה המאוחרת ביותר שנוגנה בשבת בערב היתה הסימפוניה בסול מז'ור מס' 94 מאת היידן, שנכתבה ב־1791. הקונצרט כולו, על שלוש היצירות שנוגנו בו, היה על טהרת המאה ה־18, המאה של הנאורות, של הצורה הבהירה והרגש המתון. איזה שינוי מרענן מהמנה הרומנטית הגדושה, הכבדה והאגוצנטרית שהפילהרמונית מגישה בדרך־כלל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האחראי לרפרטואר הלא צפוי הזה הוא הפסנתרן מאריי פרחיה, שמתארח בימים אלה אצל התזמורת. פרחיה, מהפסנתרנים הגדולים במאה ה־20, מעולם לא היה וירטואוז מקלדת מוחצן. הוא אמן מופנם, שקול, בעל מגע פניני מיוחד במינו וחוש נהדר למבנה ולצורה. פרחיה הוא אמן שמעמיד את המלחין - ולא את עצמו - במרכז, ולשיאו הוא מגיע דווקא במוסיקה הפרה־רומנטית, זאת של מוצרט ובאך, שיצירות שלהם פתחו את הקונצרט.
כבר מזמן לא ניגנה הפילהרמונית באך. כיום באך הוא נחלתם של המומחים למוסיקה העתיקה, ותזמורות סימפוניות מעדיפות לוותר עליו ולהתרכז ברפרטואר מאוחר יותר. פרחיה לא חושש לבצע באך "לא אותנטי". הקונצ'רטו ברה מז'ור של באך נפתח מעט בהיסוס אבל הפרק האיטי, הטרגי, שמזכיר לפרקים באווירתו הקודרת את הפסיונים הגדולים של באך, זכה לביצוע מעמיק ורגיש מצד פרחיה והתזמורת, שניגנה בהרכב קאמרי מצומצם.
פרחיה, בן 67, אינו זריז־אצבעות כבעבר. בקטעים המהירים נבלע לעיתים איזה תו סורר, אך העדינות, הרגישות ובעיקר המגע האלוהי שלו, הצבע הנהדר שהוא מפיק מהפסנתר - כל אלה עדיין שם. פרחיה ינגן שלוש פעמים נוספות בהיכל התרבות בתל אביב, ב־6, 7 ו־9 בחודש. מומלץ מאוד לשמוע אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו