שהעם בישראל יבין - הקונגרס לא יפנה לו עורף

האם האזרח בישראל, שניזון מכלי התקשורת, צריך להאמין שחלה הידרדרות ביחסי ישראל־ארה"ב, שהידידות הזאת מתחילה להיפרם? הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם (59) עונה על כך בשלילה. ואם לא תעצרו אותו, תזכו למונולוג מפורט, שמסביר עד כמה מחויב הקונגרס האמריקני כולו - רפובליקנים ודמוקרטים - לאינטרס הישראלי. "יש חיכוכים מסוימים בין הממשל לבין ממשלת ישראל, אבל החיכוכים האלה, שמדי פעם עולים אל מעל פני השטח, אינם המדד המרכזי שעל פיו יש להעריך את מצב היחסים", אומר גרהאם. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הוא מסביר שאין כל בעיה לעמוד לצידה של ישראל, ובמקביל להביע, כמוהו, תמיכה במו"מ עם האיראנים (בלי להפסיק את הסנקציות), "בניסיון להניא אותם מלהשיג נשק גרעיני", או בג'ון קרי, שמנסה להחיות את תהליך השלום. בהקשר לחלק האחרון חשוב לו לומר: "האו"ם אינו מקום סימפטי לישראל", וזאת בשבוע שבו האו"ם דווקא דחה את ההצעה להכיר במדינה פלשתינית. 

אז מה האזרח הישראלי צריך להבין בנוגע ליחסים בין ישראל לארה"ב?

"שהעוגן בהם הוא הקונגרס, כי הנשיאים מתחלפים. כזכור, גם בין ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש האב לממשלת ישראל התגלעו מחלוקות קשות בנוגע למדיניות ראש הממשלה דאז (יצחק שמיר; ב"ב). אני חושב שהתמיכה בישראל חוצה מפלגות ורחבה מאוד בכמה תחומים.

"לדוגמה, שתי המפלגות, על מרבית חבריהן, בדעה שאסור לתת לאו"ם לנהל את תהליך השלום. אני וסנאטור צ'אק שומר הפצרנו בנשיא אובאמה להשתמש בזכות הווטו במועצת הביטחון - אם תעלה הצעת החלטה בנוגע לתהליך השלום. הדבר האחרון שהתהליך צריך הוא החלטה שתבטל את השיחות הישירות בין הצדדים". 

במה עוד מתבטאת התמיכה המשותפת של הקונגרס בישראל?

"כשצריך להחליט על סיוע צבאי וכלכלי, לא תמצא ולו גורם אחד שמצדד בהגבלת הסיוע. גם לא תמצא אפילו אדם אחד שיתמוך בהטלת סנקציות על ישראל בגלל ההתנחלויות. כן בכוונתנו, הסנאטור שומר ואני, להציג בסנאט הצעת חוק להטלת סנקציות על חברות ומדינות שמקיימות קשרים עסקיים עם חמאס, שהוא מבחינתנו ארגון טרור".

הזכרת את הצורך בשיחות ישירות בין הצדדים, הישראלי והפלשתיני.

"הניסיון הפלשתיני להשיג הכרה באו"ם, בלי לחתום על הסכם עם ישראל, יגרור התנגדות ניכרת בקרב שתי המפלגות. אני חושב שרבים מחבריי בסנאט, משני צידי המתרס, מסכימים שיש להזהיר את האו"ם לבל יאפשר לרשות הפלשתינית להפוך לחברה בו. כל חלק מהארגון שיכיר ברשות הפלשתינית כמדינה צריך לדעת שארה"ב תקצץ בתקציבו. כך עשינו לאונסק"ו. חשוב לי שהעם בישראל יבין - הקונגרס לא יפנה לו עורף".

למרות הדברים הברורים מבקש הסנאטור גרהאם להבהיר: "אני פרו־ישראלי, אבל איני אנטי־פלשתיני. אני רוצה לעזור לעם הפלשתיני לממש את שאיפותיו". אך הוא גם חוזר ומבהיר: "אם הפלשתינים ינסו להשתמש בבית הדין הפלילי בהאג נגד צה"ל, שתי המפלגות ייצאו נגד המהלך".

קיצונים לצד אנטישמים

מבחינת גרהאם, בעיית הסכסוך הישראלי־פלשתיני אינה המרכזית ומה שדורש טיפול דחוף הוא האיום האיראני. "החתירה האיראנית לגרעין היא הסיכון הגדול ביותר כרגע לשלום העולמי", הוא אומר ומבטיח: "הסנאט יקדם אג'נדה שתבטיח שהשיחות עם איראן ינוהלו בצורה ראויה. אנו נצדד בהטלת סנקציות נוספות אם איראן תעזוב את שולחן המו"מ או תנסה להתחכם ולרמות לאחר חתימת ההסכם".

הנשיא אובאמה, על פי "הניו יורק טיימס", אינו מחויב להביא את ההסכם עם האיראנים - אם יושג - בפני הסנאט. איך תפעלו אם יעשה כך?

"אני ואחרים מובילים את החקיקה שתחייב את הנשיא לאשר מולנו כל הסכם עם איראן. אני מאמין שהיוזמה הזאת תתקבל ברוב גדול וחוצה מפלגות. הקונגרס הוא זה שהטיל על איראן את הסנקציות, ולכן עלינו להיות מעורבים בהסרתן. קשה לי להאמין שיש משהו חשוב יותר שיעסיק אותנו ואת העולם ב־2015.

"בכלל, השאלה שכל העולם ייאלץ להתמודד איתה היא מה לעשות מול החתירה לגרעין מצד האייתוללות. האיסלאם הקיצוני הוא איום על אורח החיים שלנו. ייתכן שהגענו למצב שגם העולם הערבי רואה בכך איום עליו. לכן קיימת הזדמנות שארה"ב, אירופה, ישראל ומדינות ערב יעבדו יחד נגד שני אויבים משותפים: איסלאם קיצוני, שכולל את דאעש ואל־קאעידה, והגרעין האיראני".

עם התמקדות באיראן?

"כן. הייתי רוצה לראות אותם מפרקים את המתקנים שלהם בדרכי שלום. אין לי בעיה שימשיכו להפיק אנרגיה גרעינית, אבל רק לצורכי שלום. אם הם ימשיכו להחזיק ביכולות להעשיר אורניום, הדאגה שלי תהיה רבה. אני רוצה שאובאמה יציג את ההסכם לקונגרס טרם מימושו, כי אני מפחד שהתוצאה באיראן תהיה זהה לזו שבצפון קוריאה הבעייתית.

"רפובליקנים ודמוקרטים, כאחד, האמינו בזמנו שלא יקרה כלום אם צפון קוריאה תשמור על יכולתה להעשיר כמות קטנה של אורניום. בקונגרס האמינו באו"ם, שהוא יוכל לפקח על כך באופן אפקטיבי. זה לא קרה. צפון קוריאה הצליחה להשיג נשק גרעיני".

ובתוך כל זה לא ייבלע הסכסוך הישראלי־פלשתיני, כשברקע ממשיכים לשמוע את הטענות החוזרות כי ההתנחלויות הן המכשול לשלום?

"הרקטות שנורות על ישראל לא משוגרות בגלל ההתנחלויות. רעיון ה'שטחים תמורת שלום' לא יביא לתוצאה המיוחלת. הישראלים נסוגו מעזה. צריך לשאול ולענות על שאלה אחת - מה שורש הבעיה? האג'נדה של חמאס היא לא 'שתי מדינות לשני עמים', אלא מדינה אחת לעם אחד, כך שבסופו של יום, שורש האלימות (הפלשתינית; ב"ב) הוא עצם קיומה של המדינה היהודית, לא קיומן של ההתנחלויות".

באירופה לא רואים זאת כך, ובינתיים מתגברת בה האנטישמיות, בניגוד לארה"ב שבה יהודים לא חוששים להניח כיפה על ראשם וללכת לבית כנסת.

"אני מתחבט רבות בשאלה הזו ותוהה אילו צורות שנאה זאת תלבש. עולה בדעתי מצב שבו מדינות באירופה ינסו להטיל מגבלות על הייצוא מישראל. גם אם יהיה זה באופן לא רשמי, תהיה לכך השפעה שתשמש כלי לבידודה של ישראל. צעדים מסוג זה הם פועל יוצא מקיומה של אוכלוסייה מוסלמית גדולה באירופה. האירופאים לא הצליחו להתמודד עם ההגירה, והניסיונות לשלב אוכלוסייה זו נכשלו. לכן, כדי להקל על המצב הדרך הפשוטה מבחינתם היא הלקאת ישראל".

ממה אתה בעיקר חושש?

"שהתהליך הזה יוביל לדברים נוספים, כך שעל ארה"ב להיות מוכנה לצאת נגד זה ולבלום ניסיונות להטיל חרם על ישראל מצד מדינה כזו או אחרת, כמו גם מצד ארגונים שונים באירופה. המדיניות האמריקנית צריכה להיות ברורה: 'אם תטיל חרם על ישראל - אנחנו נטיל חרם עליך'. יש לי רגשות עזים בסוגיה זו. הערכים המשותפים לישראל ולארה"ב מחייבים אותנו להשמיע קול ולהגן על הדמוקרטיה היחידה באזור. אבוי לכולנו אם ישראל תיפול".

מזרח תיכון חדש

גם הפוליטיקה בישראל מעניינת את גרהאם, שמנסה לנתח את ההתרחשויות בארץ לקראת הבחירות ב־17 במארס 2015. בין השאר הוא מתייחס לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיתו נפגש השבוע: "פגשתי אדם שבטוח בעצמו, אדם ששלם עם זהותו ועם השקפותיו".

על הבחירות הוא אומר: "נפגשתי גם עם נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ויצחק הרצוג. תפקידי הוא לא להחליט מי ינהיג את המדינה, אלא להיות חבר של המדינה, באופן שעולה בקנה אחד עם האינטרסים של ארה"ב. היחסים בין המדינות אינם תלויים באישיות כזו או אחרת".

גם לא ברמה האישית מול אובאמה. אילו אחד המועמדים שאיתם נפגשת היה יושב בכיסא של נתניהו, זה היה נראה אחרת בינו לבין נשיא ארה"ב?

"אני לא פסיכולוג. אני רק יודע שאובאמה נוטה להתבודד. הרבה ממבקריו מציינים שהוא לא מנסה להידבר עם הקונגרס באופן ישיר. פוליטיקה היא לא ללכת יחד לסרט. ייתכן שהנשיא מרגיש מתוסכל מניסיונו לעבוד עם ראש הממשלה וגם ייתכן שזו הרגשה הדדית, אבל אין זה המרכיב המרכזי ביחסים. חילוקי דעות יתגלעו גם בעתיד. 

"אישיות המועמדים עשויה להיות פונקציה ביחסים, אך בהקשר המרכזי - הגרעין האיראני - אין הרבה הבדלים בין המועמדים. כולם רואים בשאיפה של איראן איום קיומי על ישראל. כל המועמדים שפגשתי גם הסכימו ששיחות ישירות עם הפלשתינים עדיפות על הליכה לאו"ם. יש קונצנזוס במוטיבים המרכזיים. זו התקשורת שניפחה מעבר לכל פרופורציה את ההבדלים בין כל אחת מהדמויות. היחסים בין המדינות איתנים, בגלל שהתשתית איתנה".

כמי שמתמחה במדיניות חוץ, לאן מכוון הנשיא אובאמה בתחום זה, לאחר שש שנים בבית הלבן?

"אובאמה מנסה לא להיות ג'ורג' בוש הבן, שבו הוא ראה קאובוי שמצא עצמו מעורב ביותר מדי מקומות בעולם. אובאמה מאמין שהמלחמה בעיראק היתה מלחמת ברירה. הוא אמנם הושיט ידו לאיראן ופתח את אגרופו, אך המדיניות שלו בעולם, שבמסגרתה הוא מנווט מאחור ואחרים מובילים, לא תרמה לביטחון הלאומי שלנו. מאז נבחר, מספר הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים רק הלך וגדל, אף יותר מהתקופה שלפני פיגועי 11 בספטמבר. הם זוכים ליותר טריטוריה ומשאבים ומציבים איום עולה על ארה"ב. לכן צריך לבחון מחדש את מדיניות החוץ של ארה"ב. היה מקום לעדכן את ההבטחות שאובאמה הבטיח במהלך קמפיין הבחירות שלו, כמו הנסיגה מעיראק, כך שישקפו את המלצות הדרג הצבאי. אחד הגורמים לעליית דאעש היה הנסיגה מעיראק. 

"גם הנשיא בוש טעה במקרים רבים, אבל הוא עשה מקצה שיפורים. כעת אני מאמין שהסיבה לכך שאנחנו חוזרים לעיראק היא ההתעקשות של הנשיא למלא את הבטחותיו ואי נכונותו להתאים את מדיניותו למצב בשטח. אני חושש שאנחנו להוטים יותר מדי להשיג הסכם עם האיראנים".

מגרש המשחקים במזרח התיכון אינו פשוט.

"אחד הדברים החשובים ביותר במזרח התיכון הוא שיכבדו אותך. חובה לנהל מו"מ מעמדה של כוח. הקונגרס מאמין שדאעש הוא איום ישיר על ארה"ב. הקונגרס גם חשדן כלפי איראן. הכי חשוב שאובאמה ינהל נכון את המו"מ עם איראן. זו ההזדמנות 

הגדולה ביותר שלו להטביע חותם משמעותי".

כל זאת במקביל לתהליך השלום?

"לא נראה לי שתהליך השלום יתקדם בטווח הנראה לעין, אך עלינו להמשיך לנסות. בכל מקרה, המטרה המרכזית שלי ב־2015 היא למנוע מגורמים במזרח התיכון להניח ידם על נשק גרעיני".

בכל המדינות?

"כן. האמונה הרווחת היא שלישראל יש נשק גרעיני, אבל שום מדינה ערבית לא החליטה שעליה להשיג נשק גרעיני רק על סמך השערה זו. הן משוכנעות שישראל לא תעשה שימוש לרעה בנשק זה. זאת, בניגוד לתגובה של העולם הסוני לעליית הכוחות השיעים הפרסים".

תסביר.

"גם בארה"ב לא מבינים זאת. הסונים הערבים אמרו לי, בגלוי, שכל מה שארה"ב תיתן לאיראנים, עליה לתת גם לסונים. הם לא סומכים על השיעים, ולא ייתנו לאיראן להחזיק בנשק גרעיני מבלי שתהיה להם יכולת זהה. זה החשש הגדול ביותר שמקונן אצלי היום: תוצאה לא טובה מול איראן, שתביא למירוץ חימוש במזרח התיכון. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות".

אפרופו מדינות סוניות. איך סעודיה פועלת בשטח?

"מחיר הנפט צנח בגלל שהסעודים רוצים שאיראן תסבול. הם מרגישים שהסנקציות גורמות לקריסה באיראן. הם גם רוצים להעניש את רוסיה על התמיכה בנשיא הסורי בשאר אסד. סוריה היא גם בעיה קשה שיש לפתור, כמו גם ארגון חמאס, שבעימות האחרון היה מבודד כי שום מדינה, למעט קטאר וטורקיה, לא תמכה בו. 

"בכלל, העולם הערבי עובר חלוקה מחדש בגלל האיסלאם הקיצוני. יש הזדמנות לעשות משהו חדש ושונה. ליצור קואליציה אזורית של אנשים רציונליים, שתבלום את האיסלאם הקיצוני. זו העת לעשות משהו היסטורי".

מדיניות חדשה

במבט קדימה, לסיום דרכו של אובאמה בבית הלבן, עולה השאלה, במי גרהאם וחבריו יתמכו בבחירות של 2016 והאם יש להם סיכוי לנצח. "הדמוקרטים, כך נראה, מרגישים בנוח עם הילארי קלינטון כמועמדת שלהם לנשיאות. כדי שהרפובליקנים ינצחו במירוץ לנשיאות, עלינו להיות אהודים על המיעוטים. חשוב שהמפלגה הרפובליקנית תפגין נכונות לפתור את משבר ההגירה בצורה מושכלת. אבל אני חושב שהסוגיה המרכזית בקמפיין תהיה מדיניות החוץ", גרהאם מסביר. 

"על המועמדים הרפובליקנים", הוא ממשיך, "יהיה לנסח היטב את עמדתם ולהסביר למה ארה"ב צריכה לחזור ולהוביל, ושבזמן שהיא לא מובילה העולם הופך למקום הרבה יותר מסוכן. אנחנו גם צריכים להציג מדיניות שתעזור למעמד הבינוני, ולשכנע שאין טעם לחקות את המודל הסוציאליסטי־אירופי, כי אז נכרע תחת העומס של החוב הלאומי".

ועל מה צריכים הרפובליקנים לשם דגש כדי לנצח בבחירות?

"כאמור נצטרך להציב אלטרנטיבה למדיניות החוץ של אובאמה: מדיניות חזקה יותר, אך מרוסנת. יהיה עלינו לשכנע את מעמד הביניים שמגזר ציבורי מנופח הוא לא חבר, אלא האויב שלהם. עלינו לשכנע אותם שרפורמת הבריאות של אובאמה התפוצצה להם בפרצוף. עם זאת, אין די בביקורת ובשלילת הגישה שלו. עלינו שלכנע שביכולתנו לנהל מערכת בריאות, שמתפקדת היטב עם מחירים הוגנים ועם נגישות גדולה יותר".

על מה יהיה העימות הגדול בין המועמדים לנשיאות ב־2016?

"הוא יהיה על הדרך שבה נגן על עצמנו ועל ערכינו ועל חברינו בעולם, כאמור עולם שהפך לעוין יותר. יהיה צורך להסביר איך מונעים מהאיסלאם הקיצוני להניח ידו על נשק להשמדה המונית. אני מאמין שהדרך הטובה ביותר היא באמצעות מעורבות בעולם - לא נסיגה".

הזכרת קודם לכן את הצורך באהדת המיעוטים והטיפול בהגירה.

"אם לא נתקדם בסוגיית ההגירה, יהיה כמעט בלתי אפשרי לנצח בבחירות, כי נפסיד את הקול ההיספאני".

אז אולי הדמוקרטים הבטיחו למעשה את ניצחונם עם חידוש היחסים עם קובה?

"איני חושב כך. לדעתי נרמול היחסים עם קובה זה משהו טוב, אבל האחים קסטרו לא עשו דבר כדי להיות ראויים לכך. אני חושב שאיראן צופה במהלך הזה מהצד, והממשל משדר בעצם שבעוד האחים קסטרו קיבלו את כל מה שרצו במשך חצי מאה, העולם הדמוקרטי לא קיבל כמעט דבר בתמורה. לדעתי זה הסכם רע".

דמוקרטיה לפני הכל? 

"אם אנחנו לא נילחם עבור הדמוקרטיה, מי יעשה זאת? אם אנחנו לא נילחם עבור החופש, מי כן? לכן היחסים בין ארה"ב וישראל מיוחדים במינם. למה? כי ישראל מיוחדת במינה. אין דמוקרטיות ערביות. אנחנו נהיה חברים של אלו שבעד סובלנות ובעד חופש. נתמוך באלו שמוכנים לאפשר לאנשים להביע את דעתם ולממש את שאיפותיהם האישיות.

"אם לא אנחנו, מי יהיה חבר של כל המדינות האלה? זה מה שאנחנו מנסים תמיד להסביר לעם האמריקני. אומה שמפנה את עורפה למדינות העולם החופשי, סופה שתגלה כי גם ממנה נשלל החופש". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו