אלגנטיות של פורצת דרך

1. באיזשהו מקום פיספסנו את לירון כהן. קפטנית נבחרת ישראל, שהודיעה על פרישה בגיל 32 בלבד, שיחקה בשמונה העונות האחרונות מעבר לגבולות הארץ, ברמות הגבוהות באירופה. מכיוון שזה "רק" כדורסל נשים, שידורים ישירים של משחקיה בליגות בספרד, באיטליה, בסלובקיה, בפולין ובטורקיה לא הועברו.

בכך לא צפינו, למעט במשחקי הנבחרת, באחת השחקניות הגדולות בכדורסל הנשים הישראלי. הרכזת הנהדרת שסחפה אחריה קבוצות לזכיות באליפות ובגביע, ולהעפלה לפיינל פור היורוליג ולחצי גמר היורוקאפ, נכנסה ללבבותיהם של האוהדים בכל מדינה ומדינה. מזל שיש יו־טיוב, ואם תחפשו מספיק טוב תראו אותה משלהבת את הקהל הפולני של ויסלה קראקוב בשירי עידוד ואת האוהדים של סקיו האיטלקית שרים לה.

2. כשספורטאית מגיעה לתחושת מיצוי יש לו שתי בחירות: לדעוך או לפרוש. וכהן, שהציגה את השאלה הזו מייד בפתיחת דבריה אתמול במסיבת העיתונאים, ענתה מהר מאוד: "העדפתי לפרוש ולא לדעוך. האם פרשתי מוקדם מדי? אין פה שאלה של זמן. זה מה שהרגשתי".

המילה "אומץ" מעולם לא היתה זרה לכהן, ובעצם פרישתה היא גם הודתה שהיא דעכה. ואכן, אחרי העונה שעברה באוניברסיטת איסטנבול, היא לא מצאה קבוצה, חיכתה את הקיץ וגם את פגרת חג המולד, ומשההצעה בוששה להגיע - העדיפה לפנות לכיוון אחר. מאתמול היא ראש אגף הכדורגל והכדורסל במכבי ישראל, תפקיד שאותו מאיישת לראשונה אישה.

כהן במדי נבחרת ישראל // צילום: אלן שיבר

3. עשרות האנשים מעולם הכדורסל וגם מחוצה לו, שהגיעו אתמול לאולם "יסמין" בכפר המכביה כדי להיפרד מכהן, רק העצימו את ההישג שרשמה הכדורסלנית. שמונה שנים ברמות הגבוהות של הכדורסל האירופי אינן דבר של מה בכך, במיוחד כשדוגמה נוספת אינה נראית (או היתה) באופק.

בצניעות האופיינית לה, בקור הרוח (הדמעות זלגו מעיניה בעיקר כשאביה דיבר), בטון הדיבור הבטוח והשלו שלא רעד כשהקריאה את הודעת הפרישה, מתובלת באמירות מהפילוסופיה המערבית ואמירות חז"ל, סללה כהן את הדרך לשחקנית הבאה.

לזו שתשבור את שיא הסלים שלה בנבחרת ישראל (1,729) ואת שיא ההופעות בכחול־לבן (171), לזו שתוביל את הנבחרת לשלוש אליפויות אירופה רצופות, ולזו שלא תפחד לעזוב את הבית, את המקום הבטוח, החמים והמוגן, להרפתקאות בארצות זרות וקרות, כדי להגשים את עצמה בתור ספורטאית, אישה ואדם.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות