נתחיל מהסוף: אצלנו במשפחה עושים קידוש. לא בכל שבוע, אבל כשיש ארוחה משפחתית גדולה אנחנו עושים, ואפילו נהנים מזה. אני שמח שהילדה שלי חווה ומבינה את המשמעות של המסורת, כולל הברכה על היין, הלחם, והמנהג שמסמל כל טקס יהודי - היכולת להתאפק שעות עד האוכל.
מצד שני, לפעמים אנחנו נפגשים עם חברים או עם חלקים במשפחה שמבחינתם "סברי מרנן" זה משהו עם דביר בנדק ולא משהו עם יין פטישים, ואז מוותרים על הטקס הדתי וניגשים ישר לטקס החילוני של אכילה מוגזמת וריבים על פוליטיקה.
אף פעם לא הרגשתי שהאירוע עם הקידוש "שווה" יותר מאחיו נטול הטקס. להפך, הנחתי שהעיקר הוא המפגש עם בני משפחה וחברים אהובים באווירה נעימה. ובכלל, הייתי בטוח שהרעיון בקידוש של ערב שבת הוא לשמוח ולהודות על מה שיש לנו, ולא לנופף לאחרים במה שכביכול אין להם.
אבל מתברר שההתנשאות היא מלאכה שמותר לעסוק בה גם בשבת: אחרי שבשבוע שעבר יצא לי לכתוב כאן על הכיף שבלראות את כל הדעות הקדומות מתנפצות כשהן פוגשות את האדם הנכון (במקרה ההוא - קצין חובש כיפה), השבוע נתקלתי בסרטון מהקמפיין "שישי ישראלי", ועושה רושם שיוצרי הקמפיין הזה נהנים הרבה יותר לשמר דעות קדומות מלנפץ אותן.
מה יש לנו שם? משפחה חילונית שבה הילדים מתקשרים באמצעות האייפון, ההורים מסתגרים בחדר, ובאופן כללי, כולם קרים זה לזה כמעט כמו הקורנפלקס בחלב אמו שהם אוכלים לארוחת שבת - כי מה החילונים בכלל מבינים באוכל? הרי יש להם רק מסעדות שף עלובות, בלי מטעמים משובחים דוגמת רגל קרושה. איפה זה ואיפה המשפחה שומרת המסורת שמוצגת מייד אחר כך, שבה כולם יושבים סביב השולחן בקידוש, מחייכים ואוהבים, ונדמה לי שאם מריצים בהילוך איטי, אפשר גם לקלוט אותם תורמים לצדקה.
מה כל כך מקומם בקמפיין הזה? האמת, לא הרבה. ארוחה משפחתית משותפת שבה בני המשפחה משוחחים זה עם זה, חולקים את השבוע ומוקירים את האורגניזם הלא־טבעי שנקרא משפחה היא בהחלט מנהג ראוי ורצוי בעיניי. חוץ מזה, לגמרי יש מצב שילדים חילונים מבלים הרבה יותר מדי זמן מול האייפון, הטאבלט ואליאנה תדהר.
אבל ההתייחסות לעניין כאל שני הקצוות של המתרס - בצד האחד שומרי מסורת חמים ומאושרים ובצד השני בועלי נידות קרים ודיכאוניים - היא שטחית ורדודה בערך כמו לשאול אם אין משפחות דתיות שבהן כולם נהנים יחד מהקידוש בערב שבת חוץ מהאח שכבר לא מוזמן לארוחות מאז שחזר בשאלה ויצא מהארון. מקומם, לא הוגן. זה בדיוק הקטע עם סטיגמות: מדובר במדרון חלקלק ומסוכן, שמזכיר מאוד אכילת סופגניות בחנוכה: אתה יודע איפה זה מתחיל, אבל אין לך מושג באיזה אסון זה ייגמר.
ואכן, כמה ימים אחרי שעלה קמפיין "שישי ישראלי", כבר עלה קמפיין נגדי, שהראה איך גם מי שעושה קידוש בערב שבת יכול כמה שעות אחר כך לדקור במועדון. אמנם, גם אצל יוזמי הקמפיין הנגדי איפוק והבלגה הם לא מה שכדאי לציין בסעיף "תכונות בולטות" בראיון העבודה הבא, אבל אין ספק שאם קירוב לבבות היה מטרת הקמפיין המקורי - הוא השיג אותה בגדול: הלבבות בכל צד התקרבו זה לזה והתאחדו בשנאה גדולה לצד שמנגד.
כשהמטרה היא לחבר, ובפועל מתקבל ההפך הגמור, כנראה מישהו הלך לאיבוד בדרך. ולא בפעם הראשונה. לפני כמה שבועות ערכה עמותה אחרת עם מטרות דומות מבצע שמירת שבת עולמי: כדי לקרב בין חילונים לדתיים החליטו שלמשך יום שלם, צד אחד יקבל באופן מוחלט את המנהגים של הצד האחר. זה לא שציפיתי שנעשה שבוע־שבוע - ששבת אחת החילונים ישמרו, ובשבת שאחריה חרדים מכל העולם ישתתפו במסיבת בריכה עם אלכוהול ורקדניות בהנחיית די.ג'יי סקאזי והרב הראשי לישראל. אני מבין לחלוטין את חוסר היכולת לייצר שוויון בפתיחות בין שני הצדדים, מאחר שלדת יש כללים וחוקים נוקשים יותר מאשר לחילוניות. זה הרי מה שהופך אותה למה שהיא.
ובכל זאת, בעיניי לקבל את האחר זה אומר לקבל אותו כמו שהוא, עם ההבנה שדברים שבעיניך הם מגרעות - בעיניו הם יתרונות, ועם ההשלמה שהוא לעולם לא יהיה אתה. לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא לא רוצה: טוב לו כמו שהוא. לקבל מישהו כמו שהוא רק כדי לשנות אותו בהמשך, זה בעצם לא לקבל אותו בכלל (או שזה להתחתן איתו).
• • • •
אז אם תרשו לי לשאול ביטוי מההיפסטר החדש בעיר, הגיע הזמן להפסיק להתנצל. משפחתיות, חום וכבוד להורים הם בהחלט ערכים ראויים, אבל לשומרי מסורת אין בלעדיות עליהם, ממש כמו שלחילונים אין בלעדיות על קבלת האחר ופלורליזם. ולראיה - לא חסרות משפחות הרוסות שמקיימות מצוות, בדיוק כפי שלא חסרים בורים פרימיטיביים שהם חילונים. מי שמצליח להנחיל לעצמו ולילדיו ערכים טובים - כל הכבוד לו, אבל מי שמצליח להבין שיש עוד דרכים להנחיל אותם ערכים בדיוק - עוד יותר טוב. ובמילים אחרות, שנדמה לי שנלקחו דווקא לא מהקידוש אלא מספר ויקרא (אבל מה אני יודע? אני הרי חילוני, אנחנו קוראים רק תפריטים של משלוחים): "לא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּך, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וזאת, הסבירו לי פעם, כל התורה על רגל אחת.
(איור: יובל רוביצ'ק)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו