בועטת בנורמות

המראה של ששיה אסרף עשוי להטעות. נתוני הפתיחה שלה אינם מעידים על סיפור חייה יוצא הדופן. שחקנית כדורגל במכבי כפ"ס (ליגה שנייה), שורשים צבועים לבלונד, עיניים בצבע דבש וחיוך שיכול להפיל מתאגרף קשוח לקרשים. מבט מבויש שמחביא בתוכו סיפור ארוך, קשה, והיא רק בת 25. לאורך כל הראיון היא מתקשה להיישיר מבט ולהסתכל לי בעיניים. היא לוקחת חתיכת נייר כסף, מקפלת אותה במשך שעה, עד שזו הופכת למעין ברבור. בהמשך אני מבין שזה בערך הסיפור שלה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

היא גדלה ביישוב עמנואל, בבית חרדי. כשהיתה בת שנתיים הוריה התגרשו. בציבור החרדי כבר מדובר בנקודת פתיחה בעייתית. "זה סיוט", היא מתארת. "ביישוב חרדי לא רואים זאת בעין יפה. למדתי במוסד חינוכי שבו היו סיפורים רבים על הפרדה בין בנות אשכנזיות לספרדיות. ולא רק שהייתי ספרדייה, גם באתי מבית של הורים גרושים".

זה השפיע לרעה?

"תמיד היו מחפשים אותנו. כל התנהגות קטנה שלא נראתה נורמלית, היו מעיפים אותי מבית הספר. אחותי היתה קצת שחומה, אז חלק מהבנות היו קוראות לה כושית. רוב הכיתה היתה מורכבת מבנות אשכנזיות. להן יש יחס אחד, ולספרדיות יחס אחר. זה אומר שאם אני עונדת עגילים וגם לחברה אשכנזייה מהכיתה יש את אותם עגילים, אז לי יעירו ולה לא, כי אני נראית 'פרחה'. היו לי פעם סנדלים עם פלטפורמה והמנהלת לא הרשתה לי לבוא איתם. לאמא שלי לא היה כסף לקנות לי סנדל חדש, אז היא פשוט ניסרה לי את הפלטפורמות".

גם מחוץ לבית הספר, הגירושים של הוריה סיבכו עוד יותר את ילדותה של ששיה. "ההורים שלי חזרו יחד בתשובה. בסוף אבא התחבר לחברים לא טובים שעשו שטויות ונוצר לו שם לא טוב. אמא שלי לא הסכימה שייכנס הביתה ולא רצתה שאבקר אותו כי הוא לא שמר שבת. בשלב מסוים היא ניתקה אותו מאיתנו. עדיף היה לא להזכיר אותו לידה או פשוט להגיד שהוא נפטר. רק לפני ארבע שנים נודע לי שהוא נפטר באמת".

איך האווירה בבית השפיעה עלייך?

"הייתי מופרעת. אהבתי לשחק, לרקוד, להציג, ובעולם החרדי לא רואים את זה בעין יפה. כל הזמן אמרו לי 'תהיי כמו כולם'. בהפסקה יצאנו לשחק מחניים, כולם שיחקו עם היד ואני עם הרגל. היה מתסכל אותי שיש משחקים עדינים כאלה, הייתי סוג של בת־בן. הסביבה רק הלכה והחמירה איתי עם הזמן. בשלב מסוים, בכיתה ט', ידעתי שאני עם רגל אחת מחוץ למסגרת".

"הבנתי שאין לאן לחזור"

בשלב זה ששיה עדיין נחשבה חרדית, אבל שום פנימייה או בית ספר תיכון חרדיים לא היו מוכנים לקבלה. אחרי מעבר זמני בפנימייה של ארגון "צהר", היא התקבלה לפנימייה בשכונת סנהדריה בירושלים, לא לפני שלדבריה שיקרה בנוגע לעברה. ילדה חרדית בת 16 שלא מרגישה שייכת, לא מנהלת חיי חברה ואין לה את מי לשתף במה שעובר עליה. טיפול פסיכולוגי לא היה בנמצא, וכך מצאה עצמה ששיה מנסה לשבור מוסכמות בעולם שבו אי אפשר לזוז סנטימטר מהנורמה. "זה קשה. אין ממש חברות. עד שפעם אחת הבנות קראה לי לבוא אליה לחדר, התלהבתי שמישהי סוף סוף רוצה להתחבר אלי. היא ניסתה לגעת בי, ולמזלי הרע המדריכה נכנסה וראתה את זה. חשבו שאני לסבית, סיפרו על כך לרב והתקשרו לאמא שלי שתבוא לקחת אותי משם. בשלב הזה אמא שלי הרחיקה ממני בנות מחשש שאני לסבית. היא נכנסה לחדר שלי והפכה את הארון. כל בגד שלא נראה לה צנוע היא זרקה לפח. כאן הבנתי שאני לא יכולה לחזור לשם, מהבושה.

"קיבלתי עוד הזדמנות אבל זה היה עניין של זמן עד שיזרקו אותי. יום אחד ברחתי מהפנימייה ומצאתי את עצמי הולכת לבד בלילה בירושלים. עצר לידי מישהו עם אופנוע שלקח אותי לאזור מלחה. איצטדיון טדי נמצא ממש ליד, ראיתי המון כיסאות וידעתי שאף אחד לא ישים לב אלי. נשארתי שם 18 שעות ובבוקר ראיתי את בית"ר ירושלים מתאמנת. ככה התפתח בי העניין בכדורגל. הייתי לוקחת מחברות וספרים כדי ללמוד ובלילה חוזרת לפנימייה ומתגנבת למיטה. בין לבין מחפשת מגרש ומשחקת כדורגל. בשלב הזה הבנתי שיש לי מקום בעולם, שגם אם לא אהיה חרדית אז אהיה משהו אחר ואיהנה ממנו".

את התיכון ששיה סיימה בקושי ועברה לתפקיד של מדריכה ("כי אין צבא"). דווקא אז, בגיל 19, כשנדמה שהמסלול שלה לחיים חרדיים רגילים התחיל, היא גילתה שאביה נפטר. "חטפתי בומבה והבנתי ששום דבר לא היה כמו שחשבתי", היא מספרת. "סיפרו לי שהוא חיפש אותנו כל השנים האלה ושום דבר לא דומה למה שסיפרו לנו. בפנימייה לא הבינו מה קורה איתי. כאן אמרתי, די, מספיק עם ההשפלות, ובעצם התחלתי את התהליך של החזרה בשאלה. יצאתי מהפנימייה, קניתי כדור ועברתי לגור אצל אחותי בהוד השרון. גרתי סמוך לספורטק, אני והכדור, והתחלתי את החיים שיש לי היום. חיים רגילים, כדורגל, כל מה שאני באמת אוהבת".

זה היה לפני שש שנים. כדורגל נשים היה הרבה פחות מפותח.

"יצרתי קשר עם מאמנת בשם ענת הרשקו דרך הפייסבוק. היא שחקנית לשעבר והיא קראה לי לבוא. היא עברה איתי את כל התהליך, ואחרי שנה וחצי היא הציעה לי לעבור לשחק בקבוצה. ככה נוצר הקשר עם מכבי כפ"ס לפני שלוש שנים. הבנתי שאני מהירה, שיש לי יתרון על בנות אחרות. אני לא עילוי, אבל היה בי משהו. פתאום זה לא 12 בנות אלא 30 בנות, פתאום האגרסיביות שלי לא מפריעה לאף אחד. היום אני מבינה שאין לי טכניקה, לא אהיה כוכבת, אבל אני עושה את מה שאני באמת אוהבת".

וכל הזמן הזה לא סיפרת לאמא שלך על החזרה בשאלה?

"אמא שלי לא ידעה שאני לא חרדית עד לפני שנה וחצי. השתתפתי בתוכנית הריאליטי 'דייט בחשיכה' וככה היא שמעה על זה. יצרנו קשר וכל מה שהיה אכפת לה הוא שאני לא לסבית. יש לה סיוט מהסיפורים בפנימייה. היא השלימה עם זה שאני לא דתייה, אבל שאני שומרת על עצמי. היא נהנית לראות אותי נשית ולא 'טום בוי' כמו שהייתי פעם. מנחם אותה שאת הצד הגברי שלי אני מוציאה בכדורגל".

צילומים: זיו קורן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו