כופף את החמקן

ב־5 בנובמבר השנה נפל דבר בישראל: ועדת השרים להצטיידות גילתה התנגדות עזה לדרישת מערכת הביטחון להצטייד ב־31 מטוסי F-35 (החמקן) נוסף על ה־19 שכבר הוזמנו. את ההתנגדות התקדימית לעיסקה, שהוערכה בכ־4.5 מיליארד דולרים, הוביל שר המודיעין ד"ר יובל שטייניץ מול שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

באופן קצת לא צפוי, כל הצדדים יצאו מהעימות הזה מרוצים - לפחות למראית עין. ועדת השרים להצטיידות, שבנושא הזה שטייניץ עמד בראשה, הצליחה להפחית את מספר מטוסי ה־F-35 שמזמינה ישראל מארה"ב בסיבוב השני (בזה הראשון נרכשו 19 מטוסים תמורת 2.7 מיליארד דולרים, כספי סיוע) מ־31 ל־1+13, פחות מחצי הכמות שביקש חיל האוויר; משרד הביטחון, צה"ל וחיל האוויר, שעמדו מהעבר השני של המתרס, קיבלו בכל זאת שתי טייסות "רזות" של המטוס המתקדם בעולם ותשתיות לקליטה, להפעלה ולתחזוקה גם של שאר המטוסים שנשמרו כאופציה; ואפילו יצרנית המטוס "לוקהיד מרטין", הגם שלא קיבלה את מלוא העוגה, עדיין מחזיקה בידה הזמנה ישראלית ל־33 מטוסים. הזמנה שבהתחשב במוניטין של חיל האוויר הישראלי בעולם, שווה הרבה יותר מכמה מטוסים לכאן או לכאן. 

"לכבוד הוא לנו שישראל החליטה לרכוש טייסת נוספת של מטוסי F-35A 'אדיר', מטוס קרב בן הדור החמישי", לשון הודעת "לוקהיד מרטין". בכך, "ישראל מצטרפת למדינות אחרות שהזמינו מטוסי F-35 נוספים על הזמנתם המקורית בשנתיים האחרונות".

שני המטוסים הראשונים אמורים לנחות בישראל בעוד שנתיים בדיוק, בדצמבר 2016, ואמורים להפוך למבצעיים כעבור כשנה. ברקע יש ירידה עקבית של ישראל בגודל הסד"כ של מטוסיה: בשנות ה־70 דובר על חיל אוויר של 700 מטוסים; בסוף שנות ה־80 ובתחילת ה־90 המספר ירד ל־600. היום מדברים על 50 אחוזים מהמספר הזה, כ־300 מטוסים בסך הכל.

הוויכוח סביב המטוס בוועדת ההצטיידות הובל, כאמור, בנחישות רבה על ידי השר שטייניץ. "זו כנראה הפעם הראשונה שבה ועדת ההצטיידות אמרה לא לבקשה של מערכת הביטחון", אמר השר שטייניץ ל"ישראל השבוע", "וזה דבר נכון מבחינה ביטחונית ודמוקרטית. אני דבק בתפיסתו של דוד בן־גוריון שלא הצבא צריך לקבוע את בניין הכוח, אלא הדרג האזרחי. הוועדה, ובוודאי לא אני, אינה חותמת גומי. נושא כבד כל כך, אסטרטגית וכלכלית, זכאי לבחינה מעמיקה - וזה מה שעשינו". 

שטייניץ סיפר כי לקראת הדיון בוועדה בנושא המטוס התקשרו אליו קצינים בכירים מאוד, אפילו אלופים בדימוס, "ואמרו לי: העיסקה לא נכונה. המטוס לא טוב, לא מבצעי, ויש חשש לגבי יכולותיו". 

שר המודיעין ד"ר יובל שטייניץ // צילום: רויטרס

ביצועים נחותים?

בהתחשב בעובדה שמדובר במטוס הקרב הבא של חיל האוויר הישראלי, אמירתו של שטייניץ עלולה להישמע מטרידה מאוד. מה בעצם הוא טוען? את עמדתו בנושא אפשר לסכם ב־3 נקודות מרכזיות: 

• "לא חייבים לשים את כל הביצים בסל של חיל האוויר". יתרונו הגדול של המטוס הוא הטלת חימוש בצורה מדויקת על יעדי האויב. יתרון זה, שבא לידי ביטוי מובהק במלחמת העולם השנייה ואצלנו במלחמת ששת הימים, כבר משמעותי פחות. התחליף שמציע שטייניץ הוא טילים, שיכולים להיות משוגרים מכל פלטפורמה - ימית או יבשתית - בתוך זמן קצר מאוד של 3־4 דקות, בלי לסכן טייס ומטוס של 150 מיליון דולר. פיתוח טילים זולים כמו "לורה" או "אקסטרה" 

לטווח של עד 500 קילומטרים, יכול לתת מענה מצוין. "במחיר מטוס אחד מייצרים 300 טילים", קובע שר המודיעין. 

• "ה־F-35 נחות בביצועיו לעומת מטוסים מדור קודם כמו F-15 ,F-16, וגם לעומת מטוסי דור 5 אחרים כמו החמקן הסיני (שנמצא בפיתוח והמידע עליו מועט; א"ל). על החמקנות שלו שילמו יצרניו בהפחתת יכולותיו". שטייניץ מסתמך על מחקר שביצע מכון RAND ב־2008, שהזמין הפנטגון, ועל מחקרים נוספים שהוזמנו על ידי תת־שר ההגנה ומבקר המדינה האמריקנים. "השגיאה העיקרית בתכנון היא העובדה שהמטוס חד־מנועי", אומר שטייניץ. כך נפגעו כושר התמרון, הטווח ויכולת נשיאת החימוש של הכלי. החמקנות שלו היא חלקית, ובעולם מפתחים מכ"מים בתדר נמוך, שיוכלו לצמצם עוד יותר את היתרון הזה.

• "לא נותנים לנו לשלב במטוס מערכות ישראליות בהיקף שבו הן משולבות במטוסים קודמים, כמו ב־F-16 או ב־F-15".

באופן עקרוני, כל מדינה שרוכשת מטוסים מארה"ב יכולה לקנות F-16 - אבל רק במטוסי חיל האוויר הישראלי משולבות מערכות מתוצרת עצמית בשיעור של 15 אחוזים. הדבר מעניק לנו שני יתרונות בולטים: הראשון אסטרטגי והשני תעשייתי. ב־F-35 היקף המערכות הישראליות קטן הרבה יותר, ובתצורתו החמקנית - כלומר, כשכל החימוש נישא בתוך בטן המטוס - יש טילים שאינם מתאימים לנשיאה, דוגמת "פיתון 5" מתוצרת רפאל, שנחשב לטיל אוויר־אוויר הטוב בעולם.

שטייניץ מדגיש כי גם בעיסקה המצומצמת לא נפגע רכש הגומלין האמריקני, והזמנת 800 זוגות הכנפיים של החמקן מהתעשייה האווירית - בעינה עומדת. "בסופו של דבר קיבלנו עיסקה טובה, אפילו לדעת חיל האוויר", הוא אומר, "יש לנו אופציה על המטוסים שלא התחייבנו לרכוש, שאנחנו יכולים לממש עד סוף שנת 2017. עד אז המטוס כבר יהיה מבצעי, המטוסים הראשונים כבר יטוסו בארץ ויהיה לנו ניסיון מעשי איתם, כך שההחלטה תיעשה על סמך עובדות. בכל מקרה, המחיר למטוס לא יעלה". 

עקרון המסה הקריטית

יאיר שמיר היה חבר בוועדת ההצטיידות. הוא אמנם שר החקלאות, אך הרקורד שלו רלוונטי מאוד לעיסוק בשאלה אם על ישראל לרכוש את החמקן, ובאיזו כמות. שמיר, בנו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, היה טייס בחיל האוויר והשתחרר בדרגת אלוף משנה. תפקידו האחרון לפני שנכנס לפוליטיקה היה יו"ר התעשייה האווירית. 

"חיל האוויר אכן התלבט אם לשדרג את ה־F-15 כך שיוכל להיות חוד החנית לעוד עשרות שנים קדימה, או לקנות F-35", גילה שמיר, "אולם הוויכוח הזה הסתיים ברגע שבו הוחלט על רכש 19 המטוסים החמקנים הראשונים. חיל האוויר הישראלי הלך כאן בעקבות חיל האוויר האמריקני, ואין דרך חזרה. האופציה לחזור ל־F-15 ולבנות עבורו תשתית לשדרוג למטוס הדור הבא לא ריאלית". גם יאיר שמיר מסכים כי ההחלטה להעניק לחמקן מנוע אחד בלבד היתה טעות, וכי מטוס דו־מנועי היה מעלה בהרבה את רמת הביצועים, בוודאי בנשיאת חימוש. "בתכנון המטוס הזה רצו להכניס הכל, כיוון שלא מעטים התייחסו אליו בתור המטוס המאויש האחרון. לכן הוא צריך להתאים גם לחיל האוויר, גם לצי וגם למארינס. One size fits all. זה לא עובד. כבר היום יש כ־200 שינויים מבניים ידועים שצריך לבצע במטוס, ואני מאמין שהם יבוצעו. אולם, כאמור, הדיון הזה מאחורינו". 

משהוחלט לרכוש חמקן, ממשיך שמיר, "צצה השאלה: כמה? ברור ש־19 מטוסים אינם מספיקים. בהסתכלות קדימה על סמך ניסיון העבר, מטוס קרב מסוג זה משרת בחיל כ־40 שנה. במהלך השנים יש שחיקה, יש תאונות, מטוסים נפגעים ויורדים מהסד"כ, בקיצור - לא מספיק. צריך מסה קריטית. לדעתי, המסה הקריטית היא שתי טייסות: אחת בצפון ואחת בדרום. בכל טייסת 16 מטוסים, ועוד מטוס אחד לניסויים - והנה החשבון שהביא להחלטה לרכוש בסיבוב הזה 14 מטוסים. על השאר יש לנו אופציה. 

"חשוב מאוד - התשתיות שנבנות כעת, שכוללות סימולטורים, תשתיות אחזקה ועוד, כבר יתאימו ל־50 מטוסים, כך שאם נחליט לממש את האופציה - נשלם רק עבור המטוס השולי. אופציה לרכישת מטוסים היא הליך מקובל בעולם התעופה. גם אל על, לדוגמה, רוכשת אופציות ומשלמת על המטוס רק כשהיא קונה אותו בפועל. משרד הביטחון רצה לשלם מראש עבור העיסקה כולה. זה מיותר. גם ככה מדובר במטוסים שיגיעו לקראת 2022".

שמיר מרוצה מאוד מהעיסקה, ומכנה אותה "מצוינת". "וידאנו שהתעשיות הביטחוניות לא נפגעות מהקטנת ההזמנה. חיל האוויר אומר שהמטוס מתאים לו - מי אני שאתווכח?"

 הוא גם מסתכל בחיוב על עצם ההתערבות של ועדת ההצטיידות בדרישות מערכת הביטחון. "שאלות מסוג זה צריכות לעלות לדיון ציבורי", אומר השר שמיר, "במחיר 3-2 מטוסים פותרים את כל בעיות החקלאות בנגב. יש לזה חשיבות עצומה. הוועדה חייבת לשאול שאלות כדי לוודא שמקבלים תמורה הולמת להשקעה. מצד אחר, מערכת הביטחון לא אוהבת שמתערבים לה בעניינים, ולכן העימות הגיע לפסים אישיים (בין שטייניץ לשר הביטחון בוגי יעלון; א"ל). לא נורא - מעכשיו מערכת הביטחון תתכונן טוב יותר לקראת הדיונים בוועדת ההצטיידות". 

אלוף (מיל') איתן בן־אליהו // צילום: דודי ועקנין

"האמצעי הנכון לתקוף"

איתן בן־אליהו היה מפקד חיל האוויר בשנים 2000-1996. הוא טייס קרב עתיר ניסיון ועלילות, ובין השאר קלט את מטוסי ה־F-15 לחיל האוויר ופיקד על הטייסת הראשונה שלהם. "מטוסי 

ה־F-15 הראשונים נרכשו בשנת 1976. חיל האוויר הסכים לקבל את הרביעייה הראשונה מתוך המטוסים ששימשו לניסויי פיתוח ואבלואציה (דומה לרכישת מוצר צריכה מתצוגה; א"ל), ובתנאי שיגיעו ארצה 12 חודשים לפני שיגיעו ארצה המטוסים הסדרתיים. לרביעייה הזאת היה אימפקט עצום על שיקום צה"ל, שליקק את הפצעים ממלחמת יום כיפור, על שיקום ההרתעה הישראלית באזור ועל עוצמת הברית האסטרטגית עם ארה"ב. זה היה ציון דרך בדימוי העוצמה הצבאית והמדינית של ישראל". 

זו, הוא אומר, "המשמעות האמיתית של רכישת מטוס קו ראשון, חוד החנית, 'הטוב בעולם'. יש משמעות אדירה לכך שלישראל יש מטוס כזה. זה מעבר לכל דיון בתכונות המטוס. אני לא אומר שדיון כזה לא צריך להתקיים - אבל בדרגים המקצועיים והמבצעיים, וזה לא צריך להיות הנימוק המכריע. הדרג הפוליטי צריך לתת את דעתו על המשמעות האסטרטגית של מטוס כזה, על תרומתו הכוללת לביטחון".

בראשית שנות ה־90 עלתה סוגיה דומה: האם, באותה מסגרת תקציבית, לרכוש 22 מטוסי F-15 או 50 מטוסי F-16? מדרגי השדה עלתה הדרישה למטוסים מהסוג השני. הוא אהוב מאוד על טייסיו, והכמות הגדולה של המטוסים קרצה למפקדים. אולם בשיחה אינטימית בין הנשיא קלינטון לבין ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, עלתה סוגיית הבטחת העדיפות הטכנולוגית לישראל. רבין ביקש, וקלינטון אישר, את ה־F-15E - היהלום שבכתר חיל האוויר האמריקני, שלא הוצע לשום מדינה אחרת. ההחלטה נפלה, והוזמנו דווקא מטוסי F-15 (ישראל קיבלה 25 מטוסים מדגם זה, הקרוי בעברית "רעם" - F-15I - ועד היום הוא המטוס המתקדם ביותר בחיל). 

"צריך לזכור", מוסיף אלוף (מיל') בן־אליהו, "כי כל הסיוע האמריקני נולד ונומק בראש ובראשונה עבור רכש מטוסים, שהחל עם מטוסי הפנטום. מאז התקציב רק גדל כל הזמן. אם לא נרכוש מטוסים - הסיוע יצטמק. נדמה לי שדווקא במצב המדיני הקיים, שבו יש מתחים בינינו לאמריקנים, רצוי לשמר ביטוי נדיר שכזה של הברית האסטרטגית. הם מספקים לנו את חוד החנית שלהם".

בסופו של דבר, השאלה הקריטית היא מה תהיה תרומתו של המטוס לשדה הקרב העתידי. על פי הדוקטרינה החיל־אווירית, על החיל להשיג עליונות אווירית בשדה הקרב, כדי שיוכל לטפל ביעילות במטרות האויב. עם הזמן השגת העליונות הופכת למשימה קשה יותר ויותר, ולוקחת זמן גם אם היא מצליחה. אבל הזמנים מתקצרים , והיום אי אפשר להמתין ימים עד להשמדת האיומים על הכוח האווירי. 

בביקור שערך כותב שורות אלה בחברת "לוקהיד מרטין", הוצע מתאר לחימה מתאים עבור ה־F-35: הוא ישתמש בתצורתו החמקנית כדי לשתק את מוצבי הפיקוד של סוללות הנ"מ בגל התקיפה הראשון (ישראל פעלה כך במלחמת לבנון הראשונה, ללא חמקנים, והשמידה את מערך הטילים הסורי). בגל השני, ה־F-35 כבר יכול לתפקד כמטוס "רגיל", כשהוא נושא חימוש תחת כנפיו.

לאיתן בן־אליהו יש ביקורת על ההחלטה בוועדת ההצטיידות. "טייסת 'רזה' חייבת להכיל מינימום של 20 מטוסים, ועדיף 25", הוא אומר, "לכן היה נכון יותר להחליט על 40 מטוסים ועוד עשרה באופציה, או להשלים טייסת חזקה אחת של 25 מטוסים". 

בעניין הטילים אומר בן־אליהו כי "אם באמת חושבים שהטילים הם התשובה לביטחון הלאומי - היה צריך ללכת עם זה עד הסוף. אבל תורת הלחימה הבסיסית של צה"ל היא התקפית: הפתעה, והעברת הלחימה לשטח האויב. כך למדנו. הדוקטרינה הזו חטפה מכה רצינית עם כל ההשקעות, המוצדקות כשלעצמן, במערכות כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ. אסור לנו להסתמך רק על הגנה, ולא נוכל לנצח אם לא יהיו בידינו האמצעים שיאפשרו לנו לתקוף. זאת, בעיניי, השורה התחתונה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו