הסרט שאינו נגמר

12 שנים. מחוזי. עליון. ערעור. מאבק ציבורי. מכתבים. עצומות. הכל נגנז ונחתם ונסגר בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מהשבוע שעבר למנוע מהמשפחות השכולות ומלוחמי הקרב בג'נין להגיש תביעת דיבה נגד יוצר הסרט מוחמד בכרי. זה כמעט בלתי נתפס, אבל "ג'נין ג'נין" קיבל בעקיפין את ברכת הדרך של מדינת ישראל. הסרט, שלדעת רבים הוא עלילת שקר המציגה את חיילי צה"ל כרוצחים, ימשיך להיות מוקרן ללא מגבלה. כעת ניצבים הלוחמים ומשפחות החללים בפני חומה שמרוסס עליה "חופש הביטוי" באותיות עבות והם סוערי עלבון וחוסר אונים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כך גאולה בוסידן, אמו של רס"מ עמית בוסידן שנפל בקרב בג'נין. הכאב שלה מידבק. "מי שאמור להיות המגן שלנו נתן לנו סטירת לחי. וינשטיין פגע בי כאם שכולה. פגע בעמית שלי, שנפל על הגנת המדינה ונלחם בצורה הכי הומנית שיכולה להיות. הסרט אומר שהיה טבח, שהבן שלי רצח קשישים ונכים. האם האמת היא נר לרגליו של וינשטיין? לא הצלחתי להגן על עמית מנפילה בקרב, חשבתי שאוכל לפחות להגן על שמו. הוא לא פה כדי להילחם את המלחמה הזאת. אבל היועץ המשפטי שם את חופש הביטוי לפני כבוד האדם, את חופש האמנות לפני שמם הטוב של בנינו הנופלים".

"יריקה בפנינו", אומרת ויויאן אלבוים, אחותו של סמ"ר גדי עזרא שנפל בג'נין. "נתנו את הדם למדינה, עם כל הלב, ואנחנו לא מתחרטים על דבר, רק שלא יגידו לנו שכל זה היה לשווא. בעזה שאחרי צוק איתן מכינים לנו גולדסטון 2 ו"ג'נין ג'נין" 2 וכשווינשטיין מונע מאיתנו להוציא את האמת לאור, זו אמירה לדורות: כבוד החיילים הפקר".

גם יונתן, אחד המפקדים באותו קרב, מתוסכל: "המסר שאנחנו מקבלים הוא שהמדינה לא תגבה חיילים בפעילות מבצעית. נוצר מצב עקום שבו לשון הרע, שנעשה לדעתי בחוסר תום לב מובהק, מכתים את זכרם של החיילים שלי, ואני אפילו לא יכול לתבוע".

• • •

נחזור אחורה. 2002. גל טרור קשה במרכזי הערים. פיגועים עם עשרות הרוגים. הממשלה מחליטה על יציאה למבצע חומת מגן. בקרב קשה באפריל 2002 במחנה הפליטים ג'נין נופלים 23 חיילי צה"ל, מהם 13 ביום אחד. כחצי שנה אחר כך מוקרן הסרט "ג'נין ג'נין" בהקרנת בכורה ברמאללה, בנוכחות שר ההסברה הפלשתיני יאסר עבד רבו, שלפי הטענות מימן את הסרט. המועצה לביקורת סרטים, בהחלטה נדירה, מבקשת לאסור את הקרנת הסרט בישראל. בכרי עותר לבג"ץ. תשובת המדינה לבג"ץ תומכת בהחלטת המועצה לביקורת סרטים לפסול את הסרט, גם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין מביע תמיכה, אולם בג"ץ מקבל את עתירת בכרי ומתיר את הקרנת הסרט בשם חופש הביטוי. עד היום ממשיך הסרט להיות מוקרן באוניברסיטאות, בכינוסים פוליטיים ובאירועים במגזר הערבי והכללי.

2003. חמישה לוחמי צה"ל מגישים תביעת לשון הרע נגד בכרי בהליך אזרחי בבית משפט מחוזי ותובעים פיצוי של 2.5 מיליון שקלים. בית המשפט נקלע לבעיה פרוצדורלית: הלוחמים צודקים, אומר בית המשפט, הסרט אכן מוציא את דיבתם ולבכרי לא עומדות הגנות תום לב או "אמת דיברתי" - אבל אין אדם ספציפי שדיבתו הוצאה, אלא חיילי צה"ל בכללם. מה עושים כשהנפגע מלשון הרע הוא ציבור ולא אדם יחיד? המוצא היחיד הוא היועץ המשפטי לממשלה. הוא, ורק הוא, יכול להורות על הגשת כתב אישום בגין לשון הרע על חבר בני אדם. זהו סעיף 4 לחוק לשון הרע, העמדה לדין בגין לשון הרע על ציבור, סעיף שלא הופעל מעולם בישראל, ושכב על שולחן היועמ"ש עד השבוע שעבר.

הסרט במימון הרשות. בכרי // צילום: דודי ועקנין

2008. המשפחות והלוחמים פונים לשני מישורים: ערעור לבית המשפט העליון על החלטת המחוזי, בתביעה לאפשר להם לתבוע אזרחית את בכרי; ובמקביל פנייה ליועץ המשפטי דאז, מני מזוז, בבקשה להפעיל את סמכותו ולהעמיד את בכרי לדין או לתת את הסכמתו לתביעה של המשפחות. מזוז מעדיף שלא להפעיל את סעיף 4, אבל מצטרף ללוחמים בערעורם לעליון ומסביר שלכל לוחם ולוחם בנפרד יש עילת תביעה. בית המשפט העליון דוחה את ערעור הלוחמים. כעת המוצא היחיד הוא חתימת ידו של היועמ"ש - שבינתיים התחלף ממזוז לווינשטיין.

בספטמבר 2011 מגישים נציגי הלוחמים והמשפחות השכולות בקשה לווינשטיין. הפרקליט הצבאי הראשי מצטרף לבקשה בשם הרמטכ"ל וצה"ל. 40 חודשים הם ממתינים לתשובה. בשבוע שעבר כתב להם וינשטיין באריכות וקבע כי אין מקום להורות על פתיחה בחקירה.

"המדינה מקצרת את ימיהם של ההורים השכולים, הם הולכים ומתים לנו מול העיניים", כך אומר עו"ד ישראל כספי, מי שמייצג את נציגי הלוחמים והמשפחות וגם לחם בעצמו בג'נין כקצין המבצעים של חטיבה 5. זה 12 שנים שהוא מקדיש את המרץ הבלתי נדלה שלו לטיהור שמם של חבריו החיילים. "אם לא די ביגון ובשכול, מערכת השלטון הפקירה אותנו. ישבנו עם וינשטיין בפגישה לפני שנתיים. פגישה קורעת לב, ההורים החזיקו בתמונות בניהם ומיררו בבכי. ישבו שם 30 אנשי מילואים ומפקדים וכל צמרת הפרקליטות, כולל הפרקליט הראשי. שלוש שעות פגישה. ותיקי הפרקליטות אמרו שהם לא זוכרים עוצמות רגש כאלה. היועץ הבטיח שייתן תשובה בהקדם האפשרי. מאז - עשרות מכתבים ופניות - ודממה. עד יום רביעי שעבר".

וינשטיין אמר שהוא בסך הכל ממשיך את קודמיו, רובינשטיין ומזוז, בסירוב להפעיל את סעיף 4.

"זה לא נכון כי חל שינוי נסיבות. בזמן קודמיו היתה פתוחה לנו חלופה משפטית אחרת. רובינשטיין פסל את הסרט להקרנה בישראל, מזוז הצטרף לתביעת הלוחמים בהליך אזרחי. ואילו וינשטיין מוסר את הסירוב שלו כשאין שום חלופה אחרת. בחתימת ידו הוא מאפשר להמשיך להקרין את הסרט. זה הוקרן במכללת בית ברל, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, בבתי קפה. יש לי בן חייל בגדס"ר גולני ובמחלקה שלו יש לפחות שלושה חיילים שראו את הסרט. לא רחוק היום שהסרט יוקרן בבית הספר של הילדים שלי ומה שהם יבינו זה שאבא שלהם הוא רוצח ופושע מלחמה. לא רחוק היום שהוא יוקרן בטלוויזיה, לצופים שבויים, בטטות כורסה שלא זוכרים מה היה. אם אתה לא יודע את העובדות, הסרט משכנע".

לאסור את הקרנת הסרט

בכרי, שחקן ובמאי קולנוע ערבי־ישראלי, הגיע למחנה הפליטים ג'נין כמה ימים לאחר מבצע חומת מגן ואסף את עדויות תושבי המחנה במה שמתיימר להיות עבודה דוקומנטרית. "זה מתחרה בעלילת דמשק", אומר כספי. "לפי הסרט, נהגנו באכזריות כלפי חפים מפשע. טבחנו ללא הבחנה באוכלוסייה אזרחית. אם זו לא עלילת דם אנטישמית אני לא יודע מה כן.

"מפיק הסרט, איאד סמודי, נהרג חודשיים אחרי הסרט בהיתקלות עם כוח צה"ל כשהוא חמוש. בביתו נמצאו מטעני חבלה. גיבור הסרט, אכרם אבו סבע, ערך בביתו חפלה לחגיגת פיגוע טרור מוצלח שבו נרצחו יהודים בוואדי עארה. המידע הזה מבוסס על חומר מודיעיני שמסר דובר צה"ל במשפט. מנהל בית החולים אומר בסרט שבית החולים הופגז וכולו עלה באש. אבל בסרט צרפתי שצולם בסמיכות זמנים מבקשים ממנו להראות איפה הפגיעה והוא מצביע על חתיכת טיח שהתקלף. הכניסו לפיהם של הדוברים את התמליל, את השקרים המתועבים, נתנו להם להקריא טקסטים מתוך גיליונות נייר".

אחד ממוביליו הבולטים והמתוקשרים של המאבק הוא פרופסור דוד צנגן, רופא ילדים שלחם בג׳נין וכיתת רגליו בבתי משפט ובעולם כדי להוכיח את ניקיון כפיהם של הלוחמים.

לאורך כל הדרך תמך צה"ל בדרישה לאסור את הקרנת הסרט. במאבק שותפים נציגים כמו אלוף הפיקוד לשעבר איציק איתן, תת־אלוף אייל שליין מפקד האוגדה, מפקד חטיבה 5 אל"מ דידי ידידיה, סא"ל (מיל') רפי לדרמן, מראשי מטה החטיבה בקרב, אל"מ (מיל') משה פישר, מראשי פורום המג"דים, וגם תמיכה מלאה של הרמטכ"ל גנץ, שמינה את האלוף (מיל') אבי מזרחי לטיפול בנושא מטעמו.

טענות לסחבת. וינשטיין // צילום: אלכס קולומויסקי

גם בכירי המשפטנים הצטרפו לדרישה, ורשימת השמות שפנו לווינשטיין בבקשה שיפעיל את סעיף 4 כוללת בין היתר את מאיר שמגר, אוריאל רייכמן וידידיה שטרן. השופט חשין כתב לווינשטיין שמדובר ב"סרט מעוות ורצוף כזבים. מירע עלילות הדם של הפרוטוקולים שרדפונו ורודפים בימים אלו. סמכותך בסעיף 4 היא המפלט האחרון להשקטת הנפש הסוערת. אני זועק ומפציר בך להעמיד לדין את מי שראוי להעמידו לדין".

אין חולק על מידת האמינות של הסרט. כך עולה מתחקירי צה"ל, וגם מקביעות בתי המשפט המחוזי והעליון. גם וינשטיין עצמו מסכים שמדובר ביצירת תעמולה מסולפת: "יצירה שכוללת שקרים גסים רבים", כתב בהחלטתו מהשבוע שעבר, "...עריכה מגמתית היוצרת דימויים חזותיים המשקפים מראות קשים שכלל לא התרחשו במציאות... עלילת שקר שהופקה בכוונת מכוון". ובכל זאת - סירוב, המנומק בעיקר במשמעות התקדימית של הפעלת סעיף 4.

עלילת דם

המשפחות והלוחמים צרובי עלבון. "אני חילצתי פלשתינים חולים בג'נין. העברתי אוכל מהאוכל שלנו למשפחות במחנה הפליטים", מספר בכאב סא"ל (מיל') אריה קדוש, ראש אגף ברשות שדות התעופה שהיה מפקד פלוגת נ"ט באותו קרב. "אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם, צבא ששופט חיילים על אי תפקוד נכון בקרב, כפי שנעשה אחרי עמוד ענן - כשהצד השני מוציא להורג אזרחים. אבל יש מלחמה תקשורתית ואנחנו שוב מפסידים.

"נכנסנו למחנה הפליטים בלחימה רכה ולכן נהרגו לנו לוחמים. כשאתה עובר מבית לבית, חשוף, ולא נכנס אגרסיבית עם די־9, אתה משלם מחיר דמים. אחרי שנהרגו לנו חברים, אומרים לנו שאנחנו רוצחים. בכרי, ערבי ישראלי שחי מהביטוח הלאומי, קיבל מימון לסרט מהרשות הפלשתינית. שני העורכים והשחקן הראשי הם מחבלים שמתו בקרב. צירפנו דיווחים של השב"כ על זה.

"אנחנו יוצאים לנקות את שמם של 23 לוחמים שנהרגו בקרב, ומוצאים את עצמנו לבד. הזוי לחלוטין. אנחנו, שקראו לנו בערב פסח להגן על הבית כי מחבלים התפוצצו בכל פינה - אני, שהבן שלי נולד ולא ראיתי אותו כי הייתי בלחימה בג'נין - אנחנו צריכים להתמודד גם עם עלילת דם מודרנית. ההורים של דני מייזליש, שנהרג בקרב, ביקשו ממני לפני מותם להיאבק בזה עד המוות. ההורים השכולים לא ישנים בלילות, חיים על כדורים, ובהחלטה אחת היועץ המשפטי היה יכול להחזיר להם קצת אור. אפילו אשתי ראתה את הסרט ושאלה אותי 'אריה, זה באמת מה שהיה שם?' אפילו אם עשרה אחוזים מזה נכון, אוי ואבוי לנו. מה יהיה בעוד עשרים שנה, כשנכדים שלי יראו את הסרט? מה יגידו, שסבא שלהם רוצח ילדים?

"נאבקנו בדרך הלגיטימית המשפטית. עברנו את כל בתי הדין. כולם פסקו שבכרי משקר אבל שום שופט במדינת ישראל לא אמר שאסור להקרין את הסרט ושבכרי צריך לעמוד לדין. הִשתפנוּת של המערכת המשפטית. מפחדים ממה יגידו בעולם. היועמ"ש ממסמס אותנו 40 חודשים. בושה וחרפה לחברה הישראלית שאנחנו מאפשרים לאויב שלנו להשתמש בדמוקרטיה ולהכשיל אותנו.

"זו החלטה מקוממת, גם משפטית וגם מוסרית", מוסיף כספי. "אין לזה שום קשר לחופש הביטוי. היועץ המשפטי מונע מאיתנו את הבירור המשפטי. גם העובדה שאנחנו מנהלים את ההליך ולא המדינה זו הפקרות. 200 מכתבים כתבנו לאורך השנים. איך ייתכן שנלחמנו, 23 נהרגו ועשרות נפצעו, ואנחנו עומדים 12 שנים כעני בפתח, ובסוף גם לא מקבלים תמיכה? יש כאן משבר אמון בין הלוחמים בצה"ל לבין היועץ המשפטי לממשלה".

"אני לא יודעת אם אני יותר כואבת או יותר כועסת", מסכמת בוסידן. "נתתי את מיטב שנותיי למלחמה הציבורית והמשפטית, להילחם על טיהור שמו של עמית וחבריו. אני לא שלחתי את עמית להילחם. המדינה שלחה אותו. איפה המדינה שתגן עליו מפני הוצאת דיבה? לאויב מותר להגיד הכל והוא לא יועמד לדין.

"כשבכרי הקרין את הסרט בסינמטק וקיבל לגיטימציה באוניברסיטאות, אני עמדתי מולו בבית המשפט. אני, גאולה, לא מדינת ישראל. שלוש שנים וחצי אנחנו מחכים להחלטת היועמ"ש, בסחבת קשה, ובסוף בכרי יוצא נקי. התאכזבתי. מערכת המשפט בישראל מגנה על מחבלים. משם ייצא הפיגוע הבא. מרמיסת האמת. החיילים שייצאו לקרב הבא חייבים לקבל גב, לדעת שהמדינה תדאג לשמם הטוב. והוא טוב. רק שהאמת צריכה לצאת לאור".

תגובת משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה בחן את נסיבות העניין ואף נפגש עם נציגי הלוחמים והמשפחות השכולות, וקבע כי הסרט 'ג'נין ג'נין' מתיימר להיות סרט דוקומנטרי, אך הינו יצירה שכלולים בה שקרים גסים ורבים. עם זאת, באין נסיבות שונות וחריגות מאלה שעמדו בפני שני קודמיו בתפקיד, רובינשטיין ומזוז, אשר החליטו כי אין מקום להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד מוחמד בכרי, בחלוף יותר מ־12 שנים לאחר שהסרט בא לעולם, לאחר שהערכאות השיפוטיות עמדו על הכזבים שבו, הוא הגיע לכלל מסקנה שאין מקום לשנות את החלטותיהם של קודמיו ולהורות על פתיחה בחקירה.

"היועץ הוסיף כי המדינה שלחה את חייליה - טובי בניה - ללחום בג'נין. הם עשו זאת בגבורה. הם עשו זאת תוך שמירה על טוהר הנשק. על אף זאת, הוציא מוחמד בכרי את דיבתם רעה. בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קבעו כי ביסוד התנהגותו זו עומדים 'חוסר תום לב ומגמה מכוונת לעיוות של הדברים'. כך הם הדברים. הציבור ישפוט את בכרי על פי קביעות אלה, אך אין בכך כי להביא לשינוי החלטות שני קודמיו כאמור".

מוחמד בכרי בחר שלא להגיב על הדברים.