באולפן של אולמרט

"תגיד", שאל אותי השבוע בכיר בשירות המדינה, "ל'אולפן שישי' של ערוץ 2 בטלוויזיה יש עורכים אחראיים? יש שם ביקורת פנימית על אמינות הכתבות? יש שם כבוד למקצוע ששמו עיתונות?" 

ועוד הוא שאל: "באולפן הזה, שכבר מזמן הפך שופר של אהוד אולמרט ושל אנשי ציבור מסוגו, מותר להטעות את הצופים במצח נחושה? מותר להוליך אותם שולל תוך ניצול העובדה שהם אינם מכירים את ההקלטות של שולה זקן שהותרו לפרסום, ובעיקר את אלה שעדיין לא הותרו לפרסום? ההפקרות חוגגת שם?" 

השאלות האלה היו במקומן. הן הוצגו לי בעקבות שידור קטעי "הקלטות נדירות של מפגשים בין שולה זקן לפרקליטה עופר ברטל" - לשון הכתב גיא פלג - ב"אולפן שישי" לפני שבוע. הן הוצגו לי בגין הניסיון המביך של פלג לבלבל את הציבור ולייצר רושם כאילו בכוח ההקלטות האלה, שאין להן שום חשיבות משפטית, לגרום לרעידת אדמה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כזכור, הורשע אולמרט בשתי פרשיות של קבלת שוחד בפרויקט הולילנד: אחת, ראש הממשלה לשעבר ביקש בלשכתו משמואל דכנר (עד המדינה) להעביר לאחיו יוסי, שהיגר לארה"ב בגין חובות כבדים בארץ, חצי מיליון שקלים ונענה. שנייה, דכנר העביר לשולה זקן 100 אלף שקלים, שמתוכם 60 אלף הועברו על ידיה לאולמרט.

השופט רוזן האמין לטלנסקי רק אחרי שורת עדויות וראיות, אחרי שהוכח שגם טלנסקי התבקש ע"י אולמרט לסייע לאחיו, ואחרי שזקן לא שללה את גירסת עד המדינה. 

פלג ניסה במצגת השווא שלו להטיל ספק באמינות הרשעת אולמרט בשתי הפרשיות. 

איך עשה זאת? הוא הציג קטעי שיחות בין זקן לפרקליטיה, בלי לציין תאריכים, בלי להסביר מה קדם למה, בלי לחדד ולהבהיר לצופים כי דבריה של זקן באותן קלטות "חדשות" - שעומדים בסתירה לעדותה במשטרה ובבית משפט - נעשו כשהיא היתה נתונה עדיין ללחצים הכבדים של אולמרט ועוד בטרם חתמה על הסכם עדת מדינה.

הלחצים האלה הניבו אז בין היתר את גירסת הפשרה של זקן: היא תטען שאת 60 אלף השקלים העבירה לעו"ד אורי מסר, איש סודו של אולמרט, שבמשרדו נשמרה הכספת הסודית שלו, ולא לאולמרט עצמו. אלא שאולמרט, בצדק מבחינתו, לא אהב את הרעיון. הגירסה הזאת, הוא יכול היה להעריך, לא תחלץ אותו מקבלת השוחד.  

איך ניסה פלג לחזק את הרושם כי הרשעת אולמרט אינה עומדת על שתי רגליים יציבות? הוא הפך כאמור את סדר הדברים ודיווח בכתבה כי ההקלטות החדשות, "הנדירות" כלשונו, בוצעו כששולה זקן היתה "משוחררת מלחצים".

צר לי, אבל זה פשוט לא נכון: בדיוק להפך.

פלג // צילום: משה שי

אולמרט הפשיל שרוולים

הנה התמונה האמיתית: השיחות המוקלטות שהציג פלג הן מאוקטובר 2013, בתקופה שבה זקן היתה נתונה לאותו מכבש נורא, שבמסגרתו נולד גם קו ההגנה כאילו היה לה רומן עם עד המדינה. אנשים שונים לחצו עליה, נשלח אליה פרקליט שהיא הכירה עם בקשות והצעות שמשמעותן בריחה מהאמת, גם אולמרט עצמו לא עמד מהצד.

הוא הפשיל שרוולים ונכנס אישית לתמונה. הוא לא ידע שהיא מקליטה אותו.

זקן היתה אז מרוטת עצבים, מתוחה, נתונה למצבי רוח קשים. היא התקשתה להדוף את הפניות אליה אף שבני משפחתה ביקשו ממנה להפסיק להגן בגופה על הבוס שלה לשעבר. 

היא התלבטה, המשיכה לתפור שמיכות הגנה לאולמרט ונדהמה יום אחד לשמוע, כאשר הקליטה בהסכמה את שיחות ההכנה שלה עם עו"ד ברטל, שאולמרט לא פסח עליו.

באותה שיחה, שבערוץ 2 לא הביאו אותה כמובן לידיעת הציבור, נשמע עו"ד ברטל מגלה לה כי אולמרט עצמו פנה אליו בבית המשפט (ימים לפני שזקן עלתה להעיד) וביקש ממנו לשכנע אותה לקחת על עצמה את כל 100 אלף השקלים שהעביר דכנר כשוחד. אם היא מודה בקבלת 40 אלף השקלים, היתה רוח דבריו לברטל, אז שתקבל עליה גם את יתר 60 אלף השקלים. מה זה כבר משנה? 

ברטל סיפר זאת לזקן והעיד על כך גם במשטרה. כמוהו עשו יודעי סוד אחרים. התמונה שהצטיירה אצל החוקרים על מה שעבר על זקן לפני שחצתה את הקווים - היתה מבהילה: היא אוימה. היא היתה במשבר. הוצעו לה כספים וטובות הנאה. היא נקרעה בין הנאמנות לאמת לבין הנאמנות לאיש שבנה אותה שנים. בסוף, כזכור, התמוטטה על דוכן העדים במשפט הולילנד בקטע שבו התבקשה לדבר על 60 אלף השקלים.

רק במארס השנה, אחרי שהיא חתמה על הסכם עדת מדינה, קרעה זקן חלון ענק לדרמה האמיתית שהתחוללה מאחורי מסכת שקריה להצלת אולמרט. רק אז היא היתה משוחררת מלחצים, מסרה מידע מפורט למשטרה ולפרקליטות והובילה את אנשי יאח"ה למחוזות מפתיעים: היא שלפה את הקלטות שיחותיה עם אולמרט והדהימה את הציבור וכל מי שנחשף לחומרי הנפץ האלה.

רק אז, סיפרה למקורביה, הוקל לה. רק אז היא חזרה לעצמה והשלימה עם הליכתה לכלא.

זקן. הצטרפה לעתירה לביטול הצו // צילום: אוהד צויגנברג

השופר המקולקל

מההקלטות האלה, ששיכנעו את שופטי העליון להורות על פתיחת תיק פרשת טלנסקי מחדש, מנסים עכשיו אנשי אולמרט לברוח. לנוס ממש על נפשם. 

קצת מאוחר, הייתי אומר, במיוחד אחרי שאהוד אולמרט החליט לא להעיד בתיק הזה ולא להיחקר נגדית בידי התובע, עו"ד אורי קורב, על ההקלטות, על יומני זקן מזמן אמת ועל ראיות שבינתיים הצטברו בחקירת תיק השיבוש בשני המשפטים.

יש לאולמרט סיבה לפחד. יש לו סיבה לחשוש. תצילנה האוזניים כשהסיפור האצור בתיק הזה ייחשף.

מה נשאר לדורשי טובת אולמרט לעשות בנסיבות האלה? להפיץ את ההקלטות "החדשות" (שנמסרו להגנה באמצע השבוע בידי התביעה עצמה וביוזמתה), לזרוע בלבול ולייצר ערפל קרב בעזרת עיתון הבית של המורשע, "ידיעות אחרונות"; בעזרת אתר האינטרנט של העיתון, הנחשב לאתר הבית של אולמרט; ובעזרת מהדורת שבת של ערוץ 2 שחזרה על חלק מההטעיה.

כן, גיא פלג לא לבד. אבל הוא השופר. שופר מקולקל. שופר שאינו מכבד את עצמו ובעיקר את המקצוע שלו.

חומרי הנפץ האמיתיים

מדוע מרשים לעצמם מבקשי טובת אולמרט להטעות כך את הציבור?  

העובדה שזקן לא העידה אמת במשפט טלנסקי המתחדש, כאשר הכחישה כי מחקה חלק מההקלטות שביצעה - משום שאלה היו פרטיות ולא רלוונטיות לפרשה ואף אחת מהן אינה עם אולמרט - אינה הסיבה. 

הסיבה כנראה אחרת: שופטי הערעור בפרשת מעטפות טלנסקי אינם ממהרים להכריע בעתירה שהוגשה להם לפני זמן רב על ידי עיתון "הארץ", ערוץ 10 והעיתונאים ברוך קרא, אביעד גליקמן ורויטל חובל. 

העותרים האלה מבקשים להתיר לפרסום שמונה קלטות נוספות של שולה זקן, שכל אחת מהן, מותר לומר בזהירות, היא בחזקת חומר נפץ בעל חשיבות ציבורית עליונה.

כאן הסיפור האמיתי, כאן יש אינטרס ציבורי בפרסום - ודווקא כאן ערוץ 2, "ידיעות אחרונות", ואתר הבית של ידיעות, אינם על המגרש. הם לא הצטרפו לעתירה מסיבה שקופה: ההקלטות האלה שופכות אור על מה שהתחולל בתקופה שבה זקן, על פי גירסת פלג, היתה כביכול "משוחררת מלחצים". 

מי מתנגד כמובן בתוקף לחשיפת ההקלטות האלה? מי נזעק השבוע לבקש דיון דחוף בנושא כאשר עלה חשש שהשופטים ייענו לעתירה? אולמרט ופרקליטיו. מי תומך כמובן ובצדק בהתרת הפרסום? פרקליטות המדינה. הסיבה על פי דובריה: "כדי שהתמונה המלאה והמדויקת תוצג בפני הציבור".

השבוע, בעקבות הפרסום "השקרי והמטעה" של ערוץ 2, לשון אחד מפרקליטיה של זקן, עו"ד דב גלעד הכהן; בעקבות כותרת הכתבה "ההקלטות שזקן לא רצתה שתשמעו", עתרה זקן לבית המשפט העליון וביקשה גם היא לבטל את הצו. אדרבה, רוח העתירה, שהציבור ישמע הכל וישפוט. שלא יציגו תמונה מעוותת.

מתי תינתן ההחלטה? יש להניח שבהקדם. שהרי כיום אין עילה אמיתית לצו. אין סיבה להסתיר את החומרים האלה מהציבור.

עדינה בר שלום // צילום: אורי לנץ 

ההחמצה של הרבנית

הרבה דברים רעים, בצד טובים, אפשר לומר על הרב עובדיה יוסף המנוח, שהיה מנהיג ש"ס, וטיפח בשעתו את אריה דרעי. אבל מרן לא היה פושע, לא עבריין, לא גנב, לא אחד שהורשע בקבלת שוחד וישב שנים בכלא. יתרה מזאת: הוא הדיח את דרעי מראשות התנועה עוד לפני שזה הורשע בקבלת שוחד ובמירמה. 

והנה מגיעה פתאום בתו, הרבנית עדינה בר־שלום, ומוציאה את דיבתו של אביה רעה במסיבת עיתונאים עם האיש ששידרג לפסגות את השחיתות השלטונית בישראל. היא מציגה את דרעי כממשיך דרכו של אביה. לא פחות.

ממשיך דרכו? דרעי? מכונת הפשע והשחיתות השלטונית היא הדרך והמורשת? מה קרה לרבנית שיודעת מי זה באמת דרעי, מה הוא עשה מעבר להרשעותיו, כמה ארוכה רשימת הקורבנות שלו, וכיצד הפך תנועה שאמורה להיות חברתית, לתנועה חשוכה שכמה מבכיריה עסקו ברדיפת בצע כסף, שררה וקבלת שלמונים לכיסם?

מה קרה לרבנית היותר נאורה, שיודעת שדרעי הוא מניפולטור חסר מעצורים, איש ריב ומדון, איש של תככים ואינטריגות שהשתמש בעניים בבחירות, שזרה חול בעיניהם, שהשאיר אותם בעולם הבערות, הקמעות, השבועות ובקבוקי המים הקדושים?

מה קרה לה שחזרה בה מדרישתה הצודקת לכלול נשים ברשימת ש"ס לכנסת? מה קרה לה שהסכימה להתייצב לימין אדם מפוקפק כזה, שאת דעתה עליו היא השמיעה לא פעם, בעבר הרחוק והקרוב, והיה ברור שהיא סולדת ממנו?

אין לי תשובה לשאלה הזאת. גם לבכירים בש"ס אין. חידה.

מה שכן ברור הוא שטוב שאישה כזו, שאין לה כנראה חוט שדרה ושדרעי הצליח לכופף, לא תהיה בכנסת. טוב שנשים כאלה, שמילה אצלן אינה מילה, לא יגיעו לבית המחוקקים. טוב שמי שתעמוד בראש מועצת הבובות של נשות ש"ס, יחד עם אשתו של דרעי, נשארה בחוץ.

עו"ד יריב // צילום: ראובן קופיצינסקי

התקווה של בת ים

עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת הקדישו בשנים האחרונות ימים רבים לבדיקת תלונות על המתרחש בעיריית בת ים בראשות שלומי לחיאני. הגיעו אליהם עובדים מפוחדים, התחננו שלא נחשוף אותם לעולם ומסרו מידע שמשמעותו אחת: בעיריית בת ים שולט אדם מושחת.

עכשיו לחיאני הוא כבר בחזקת עבריין מורשע עם 7 שנות קלון והמידע שמוסיף להגיע אל דיין ושבת מספר כי קשה לו להיפרד מהשררה. הוא מנסה להמליך תחתיו איש כלבבו, יוסי בכר מסיעתו, שיאפשר לו בעצם לשלוט הלאה בעיר ובעירייה. הוא לא נח לרגע. 

זה הזמן לעצור את המהלך הזה. זה הזמן לומר כי לבת ים - העיר שנצבעה שנים בצבעי השחיתות, ההפקרות, טובות ההנאה ורמיסת שלטון החוק - יש עכשיו הזדמנות גדולה למהפך אמיתי. במרחק של נגיעה יש לתושבים תקווה גדולה. 

לתקווה הזאת קוראים עו"ד אלי יריב, חבר מועצה ותיק ומנוסה, הרגיש לחינוך, למינהל התקין ולשמירת הקופה הציבורית למען משלם המסים. לא הקבלנים.

התקווה הזאת היא ממשית, בהישג יד ממש. במושגים של העירייה בחמש השנים האחרונות - ליגה אחרת. עו"ד יריב לא מתרועע עם עבריינים, אנשי הפשע הם אויביו, הוא אינו הבריון השכונתי עם כל השטיקים והטריקים והיהירות של מי ששלט בעירייה; הוא לא עסקן של רוח וצלצולים.

לכן נפל דבר בבת ים בחודש האחרון: בניגוד למקובל במקומותינו רוב נציגי המפלגות החליטו לתמוך בו לראשות העיר מול המועמד של לחיאני. הטובים מול הרעים. האור מול החושך. נציגי העבודה, הליכוד, יש עתיד, מרצ, הבית היהודי, ש"ס ואחד מנציגי ישראל ביתנו, התייצבו מאחורי עו"ד יריב בתקווה למהפך גדול בעיר ובעירייה.

זו מלחמת תרבות על פרצופה של העיר - מלחמה על ערכים, על מינהל תקין, על עקרונות של דמוקרטיה ודוגמה אישית. מלחמה שבה לחיאני מנהל אישית את מערכת הבחירות של המועמד האפור שלו, מפעיל לחצים על מי שעדיין חוששים ממנו.

מלחמה שבה ראש העירייה לשעבר מגיע לגני ילדים, לבתי ספר ולמוסדות ציבור ומנהל קמפיין בחירות כאילו לא הורשע עדיין. כאילו אינו מבין שכבר אין לו מה לחפש בהם. 

וסרמן // צילום: מישל דוט קום

פינתו של יוסי וסרמן  

יוסף וסרמן, מזכ"ל המורים רודף טובות ההנאה, שוב נראה מודאג. לא רק מהחשדות למעשי מרמה ושוחד המיוחסים לו ולבכירים אחרים בארגון; לא רק מהתעניינות המשטרה במערכת קשריו עם מי שהיה פרקליטו, עו"ד רונאל פישר, החשוד בעצמו במעשי מרמה; לא רק מהתביעה הייצוגית שהוגשה נגדו ונגד דירקטורים בחברת מסד אחזקות על ידי אברהם זך ובעלי מניות אחרים.

בתביעה הזאת, שהוגשה באמצעות עו"ד יצחק אבירם, עוד ידובר, אבל דיה לצרה בשעתה. 

יש לוסרמן סיבה נוספת לכאורה להיות מתוח (לא לצחוק): חשש מרעידת אדמה שתמוטט את בית הסתדרות המורים ברח' בן סרוק... רק הבניין הזה בסביבה נמצא כנראה בסכנה.... רק הוא עלול להפוך לעיי חורבות.... על בית הוועד הפועל הסמוך תפסח כנראה רעידת האדמה המסתורית... עובדה: אותו לא הוציאו למכירה...  

מה צריך להיות הסיפור ההזוי הזה? תירוץ עלוב להחלטתו המוזרה של וסרמן למכור את בית ההסתדרות המורים. ואכן המזכ"ל מתנהל כמי שזמנו קצוב; כמי שאצה לו הדרך להיפטר מהנכס יקר הערך; כמי שרק קומץ שותפי סוד מכירים את הסיבה האמיתית לעסקה. אבל כדי שכולנו נהיה רגועים, כדי שלא נחשוד בכשרים, הוא הקים ועדה מיוחדת למימוש החלטתו.

את מי הציב בוועדה? את עצמו כמובן ועוד כמה בובות, אנשים שאינם שואלים שאלות קשות. תפקידם להצביע. אם וכאשר יום אחד יישאל שאלות במשטרה, תמיד יוכל לטעון: הם אישרו את הצעתי.

מיכל שבת ניסתה להציג לו שאלות ראשונות בנושא הרגיש וכרגיל נהדפה. היא לא זכתה לשיתוף פעולה. השאלות שלה נשארו ללא מענה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו