צבים במקום שפנים

1 אחרי שני משחקים שהיו תענוג לעיניים והמחישו שלא רק מעבר לים אפשר לראות כדורסל מעולם אחר, החליט ז'ליקו אובראדוביץ' להחזיר אותנו שני עשורים אחורה במנהרת הזמן, לימים ש"חמישה נגרים" לא היה שם של חברת רהיטים, אלא קבוצות כדורסל שקראו לעצמן לימוז', אולימפיאקוס ועוד.

המאמן הסרבי המעוטר החליט אתמול שההגנה היא הכי חשובה. זה נכון אם מתרגמים את ההגנה לנקודות קלות. את חמשת הימים בין משחק מספר 2 ל-3 העביר כנראה אובראדוביץ' בצעקות וצרחות. רק זה מסביר חבורה מפוחדת בירוק שחששה לרוץ, לא העזה לקחת שלשה ולא תירגמה יכולת הגנתית ועייפות בצהוב כדי לרוץ ולהעניש במחצית השנייה. שאראס למשל חיפש רק חדירה. ולוגאן? ראה רק הלוגן אתמול. משחק עם שלושה גבוהים מתאים אולי מול ברצלונה, אבל לא מול מכבי בנוקיה.

48 זריקות בלבד לקחה פנאתינייקוס במשחק והחזירה אותנו לעידן שעון 30 השניות - כדורסל שלילי במסווה של כדורסל טקטי. היה מדהים לראות את ניק קלאטיס מתחפש לחוני המעגל ופוצח בריקודי הורה סביב הרחבה של מכבי.

מי שהולך עם קלאטיס למהלך האחרון כשהוא צריך שלשה, לא צריך להתפלא שהוא קם הבוקר בפיגור 2:1. מי שציפה לשפנים קיבל צבים ירוקים. טוב שאובראדוביץ' הפסיד, כי כדורסל כזה של פיינל פורים מתאים לאמצע מאי, לקוקטיילים של ג'ורדי.

2 בצד השני דיוויד בלאט מראה לאובראדוביץ' שהוא כבר לא סטודנט. האזורית שמתחלפת לאישית גרמה לכך שדיאמנטידיס קיבל תמיד יד על הפנים, למרות שלנגפורד הלך לאיבוד בחילופים. בלאט נתקע במחצית השנייה יותר מדי דקות עם בלו (שקיימקוגלו הפך אותו לבגד גוף), אבל אוחיון ממשיך להחזיר בענק על הקרדיט שקיבל ומראה שהוא ספורטאי ענק. בדרך כלל יש נפילה מנטלית לספורטאים ישראלים אחרי משחק השיא, אבל אוחיון המשיך את המגמה. למרות הכל תמתינו עם הטלפון הבוקר לסוכני הנסיעות.