כבר היו פה דרמות טובות, אפילו טובות מאוד ("פלפלים צהובים" - זו את), אבל "תא גורדין" היא אחת הבודדות שיכולה לעמוד, בלי שום רגשות נחיתות, במבחן הגלובלי לדרמות ריגול.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מסיקוונס הפתיחה, המשאיר את הצופים בלי אוויר, ועד לסצנות הסיום - היא מותחת, חסרת פשרות ואינטליגנטית - מבהירה לכל מי שהספיד את הדרמה הישראלית, שלא כדאי למהר עם ארגון סידורי הקבורה. תעשייה שמדברת ריאליטי וחולמת על האקזיט הגדול הבא באמצעות כישרונות מזמרים ו/או מבשלים, יכולה לפספס את "תא גורדין". אתם - אל תעזו. "תא גורדין" היא הדבר האמיתי.
זוהי הודעה מוקלטת עבור קארי מתיסון: זיכרי את השם קרן פאלח. העונה הראשונה הסתיימה במעצרם של שלושה מארבעת בני משפחת גורדין, ובריחת הצלע הרביעית. העונה החדשה נפתחת בחיסול שמבצעת נתי (נטליה) גורדין בישראל, אשר משנה שוב את מערך התפקידים. אייל גורדין הכלוא מתבקש לסייע למוסד בתפיסת אחותו הטרוריסטית, שזרועותיה הארוכות מגיעות הפעם למתקנים ביטחוניים רגישים. על המבצע המורכב אחראית פאלח מהמוסד, צעירה אמביציוזית ושקרנית מדופלמת, כמו שאר המשתתפים במשחקי הריגול. לסיפור המסגרת הזה תכניסו עשרות דמויות משנה חזקות, ובהן ההורים המרגלים של נתי ואייל וחוקרי השב"כ, פטר ואופיר - כל אחד מהם מסוגל, בהינתן התנאים, לסחוב את הסידרה לבד על גבו. לשלם הזה יש מיליוני חלקיקים תואמים. בלי אחד מהם, היא לא היתה "תא גורדין", אלא סתם עוד מתחזה.
"תא גורדין" היא לא שליפה מהמותן. היא סיפור אמין ומתוחקר היטב שהגו בעלי חזון, היודעים לאן הם לוקחים את בני המשפחה הזו, את מפעיליהם ואותנו. המתח שנבנה כאן יתנקז לנקודת סיום ידועה מראש. לכן כל פרק מכיל כמה נקודות שיא ברורות, וכל עונה בנויה מכמה טוויסטים מסמרי שיער. אי אפשר לבקש יותר מדרמת ריגול. "תא גורדין" נאמנה למקור: היא דוברת כמה שפות, בהן רוסית שוטפת (נכון זה מטופש שב"הומלנד" הטרוריסטים מדברים אנגלית בינם לבין עצמם?), מתרחשת על פני מספר יבשות ומדינות, דינמית, קצבית וסוערת. האקשן שהיא מציעה נראה ונשמע אמריקני. לפעמים הדבר בעוכריה של הסידרה, שאינה חפה מפגמים ברמת התסריט ("לפני כמה דקות קיבלת שיחת טלפון מפתיעה. רוצה לשתף?" - לא, את), וברמת המשחק הלא אחידה של כוכביה, אבל רוב הזמן היא אמינה ומדויקת. "תא גורדין" מכבדת את צופיה. מול הפריים טיים המסחרי, מדובר בחתיכת שינוי.
כשפורטים אותה לדמויות, מגלים ב"תא" כוח נשי רציני. זוהי לא דרמה פמיניסטית בהגדרה, אבל אי אפשר להתעלם מהדמויות הנשיות המובילות אותה. למשל נטליה גורדין, המרושעת האכזרית בתולדות הטלוויזיה הישראלית. נטע ריסקין מגלמת אישה לא נחמדה (איך אומרים אנדרסטייטמנט בז'רגון של מרגלים?), שחרף מראה התיכוניסטית הקולית, מסוגלת לחסל כל אדם בלי לחפור על זה אח"כ בווטסאפ. או פאלח (הדר רצון המצוינת), ביטחוניסטית קשוחה שאוכלת שקרים מגברים כל השירות. או הלנה ירלובה, שרק בגללה שווה לראות את הסידרה. הגבר היחיד שמתקרב לשלוש אלו הוא מארק איווניר, המגלם את לונדין, סוכן רוסי - וכוכב מלידה. כמצופה מדרמת אקשן, הגופות מתחילות להיערם בצידי הפרקים במהרה. אין דרך לצרוך את "תא גורדין" מלבד בצפייה מרתונית (שלום, yes BRIDGE). מי שלקח יום מחלה לכבוד "בית הקלפים", או הגה אירוע משפחתי פיקטיבי לטובת "כתום זה השחור החדש" - יודע על מה אני מדברת. רק אל תאשימו אותי אחרי הצפייה בעונה שלמה שכולם סביבכם מרגלים, בוגדים ושקרנים. זה לא אתם, זו היא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
