יש משהו סמלי בכך שההופעה הראשונה בסיבוב השלישי במספר של "אייר סופליי" בישראל נערכה ביום שישי. ספק אם היה מישהו בקהל שלא רקד סלואו במסיבת כיתה לצלילים המתקתקים של ראסל היצ'קוק הסולן וגרהאם ראסל הגיטריסט, שעל פי גילם הביולוגי אמורים בכלל לצאת לפנסיה בשנה הבאה. אבל היו רגועים, זה לא יקרה. כל עוד יש בעולם יצור אנושי שמתרגש מ"Even the Nights" או מ"The One That You Love", צפויות לנו עוד שנים רבות של פופ בבית האבות. מי שלא ראה בשישי בערב זוגות זוגות רוקדים סלואו במעברים וליד הכיסאות, כאילו לא חלפו להן שלושים שנה וכאילו אין בייביסיטר לשחרר בבית, לא ראה חזרה לאייטיז מימיו. הז'קט האדום המסנוור של היצ'קוק גם נתן לנו תחושה שהזמן עצר מלכת בכל הקשור לטעם האופנתי של החבר'ה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הצמד האוסטרלי, המצויד במתופף (אביב כהן) ובקלידן (אמיר אפרת) ישראלים, נתן תמורה מלאה לקהל הישראלי שהגיע בשישי ויגיע הערב שוב להיכל התרבות בתל אביב (נותר מספר כרטיסים מצומצם). וכשאנחנו מדברים על תמורה מלאה אנחנו מתכוונים לכך, כי חלק מהקהל שילם ביום שישי 650 שקלים לכרטיס בודד כדי לשיר בצוותא בציבור ופחות כדי להאזין לקול הראוי של היצ'קוק או לתשוקה של ראסל להקריא שיר על הבמה במסגרת החיפוש אחר כיוונים חדשים בקריירה.
כשהחברים הצטלמו סלפי עם הקהל, ירדו אליו, התנשקו איתו, התחבקו איתו ובעיקר נתנו לו את כל הלהיטים בזה אחר זה, כולל הגרנד פינאלה הצפוי של "All Out of Love", התברר משהו שהיה מובן מאליו עוד לפני כן: זו לא המוסיקה או איכותה ששימשו מקדם מכירות להופעה הזו, אלא קודם כל הנוסטלגיה, מילת הפלא שמאפיינת כל כך את הצריכה התרבותית של העם היושב בציון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו