"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
על תחזיות ואיחודים: מדבר סקר תרחק
ה"ספינים" וסקרי דעת הקהל מתעתעים בפוליטיקאים, אך הבוחר הישראלי מתוחכם, הוא מעוניין כי רשימתו תזכה בהישג מסוים. אם הסקר מעיד כי ההישג גדול מן הרצוי לו - הוא נמנע מלהצביע לה
הסקר משכר את הפוליטיקאי השכיח. הרצוג ולבני מציגים איחוד // צילום: גדעון מרקוביץ // הסקר משכר את הפוליטיקאי השכיח. הרצוג ולבני מציגים איחוד

על תחזיות ואיחודים: מדבר סקר תרחק

ה"ספינים" וסקרי דעת הקהל מתעתעים בפוליטיקאים, אך הבוחר הישראלי מתוחכם, הוא מעוניין כי רשימתו תזכה בהישג מסוים. אם הסקר מעיד כי ההישג גדול מן הרצוי לו - הוא נמנע מלהצביע לה

דן מרגלית
, עודכן

יועצי התקשורת של העבודה הנחו בתבונה את יצחק הרצוג וציפי לבני לעטות במסיבת העיתונאים המשותפת שלהם עור נמר וארשת של מנצחים. ערב קודם הבטיח להם ערוץ 10 שיש להם יתרון קל על פני הליכוד בסקרי דעת הקהל, וימים לפני כן ניסה הזוג החדש למלא את הזירה באופטימיות אופוזיציונית. היה זה אופייני שכאשר נשאלה לבני אם תסרב להשתתף בממשלה בראשות בנימין נתניהו שממנה הודחה אך לפני שבוע - התערב הרצוג ונטל את רשות הדיבור כדי לייתר את השאלה, שכן - כדבריו - הוא ממילא ינצח.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יש ספינים כאלה שמצליחים. יש ספינים שמתרסקים. יוצרים ציפייה ומקווים כי תממש את עצמה. רק שיש עוד שחקנים מרכזיים בזירה הזו וגם הם חזקים בזכות עצמם, ואורך החיים הציבורי של "ספין" קצר יותר מן המרחק ליעד.

נכון לאווירה שיצרה מסיבת העיתונאים המשותפת, מאיימים הרצוג ולבני קודם כל על יאיר לפיד, ואפשר שבמידה מסוימת גם על משה כחלון, ולגופו של עניין נכון לומר כי טורניר השחמט הקרוי הבחירות לכנסת ה־20 טרם החל. היריבים מניחים עדיין את כפיסי העץ על לוח המשבצות.

ה"ספינים" וסקרי דעת הקהל - שני צדדים לאותו מטבע - מתעתעים בפוליטיקאים, שאינם יכולים בלעדיהם. ב־2013 דחק מישהו מסוים מאוד סקר שגוי לידיו של בנימין נתניהו וגרם לו להאמין כי האיחוד עם אביגדור ליברמן יעניק להם גוש של כ־40 ח"כים. לא רק אז נתגלו הסקרים ככלי פוליטי ריק. מפלגת הגמלאים לא צצה בסקרים עד שזכתה להצלחה מסחררת בקלפי ב־2006. יש עתיד קירטעה ב־2013 מאחור עד שנסקה.

הסוקרים הם בדרך כלל אנשי מקצוע הגונים. אמנם הם מתמרנים בשולי המספרים והנתונים ברמה לגיטימית, אבל אין להם כלים (יקרים) להגיע לשורשי האמת, ואפילו אם כן - התזזית מכה בחישוב הסטטיסטי שלהם. זה עם פזיז, כמאמר חכמים, בעלותו עולה עד לכוכבים, ובנפלו יורד עד עפר. עימו גם הסקרים. היציבות מהם והלאה.

אווירה מתחלפת ומשתנה, ומשפיעה על התוצאות. גם התוצאות בסקר משפיעות על התוצאות בקלפי. הבוחר הישראלי מתוחכם. הוא מעוניין כי רשימתו תזכה בהישג מסוים. אם הסקר מעיד כי ההישג גדול מן הרצוי לו - הוא נמנע מלהצביע לה ועלול לדרדרה לתהום שמתחת לאחוז החסימה.

אך הסקר משכר את הפוליטיקאי השכיח, ושלא במתכוון גם משקר לו. הוא מתקשה לאמץ את הכלל שלפיו "מדבר שקר תרחק". גם מדבר סקר תרחק.

כבר לא נעים וחמים

הח"כים שעתידים להיפרד מן המשכן מחזרים על הפתחים כמו בשיר פסח הידוע "מקלותינו בידינו". החלה עונת הנדודים המכוערת.

באתר NRG פירסם שלום ירושלמי שח"כ יפעת קריב מיש עתיד שיגרה מסר למשה כחלון כי תיאות להצטרף לרשימתו. היא הכחישה. כך או כך היה דוחה אותה בשתי ידיים. הגוון הלאומי בדמותו הציבורית ידהה אם יקלוט מי שטענה כי בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון ובני גנץ ואביב כוכבי הורו לצה"ל לתקוף מצבורים של נשק מתוחכם, שנועד להישלח מסוריה לחיזבאללה, לצורכי מערכת הבחירות שלהם. היא אפילו התעקשה לא לחזור בה.

לפי זאב קם גם דוד צור ואלעזר שטרן מהתנועה הגוססת ביקשו להיקלט בקרקע פוליטית חדשה. יש להם מוהר - מגיע להם מימון מפלגות.

הרצוג ניהל משא ומתן עם ציפי לבני. אמנם נטלה פסק זמן לאחר כישלונה בסיבוב הקודם, אבל ארבע מפלגות רובצות על כתפיה בעשור האחרון. לעומת זאת עמיר פרץ ועמרם מצנע כבר שימשו יושבי ראש מפלגת העבודה ופרשו, ועתה שבים משוריינים. מדוע, בעצם?

פרץ לא נטש כלאחר יד את העבודה אלא רק לאחר הפריימריז. הוא בא בתלונה כי שלי יחימוביץ' תצטרף לממשלת נתניהו. אירע ההפך, היא הנהיגה את העבודה מהאופוזיציה, והוא הסתער היישר אל הכורסה החמה בממשלת הליכוד.

אין פסול בקבוצת פוליטיקאים המחליטה לנטוש את ביתה ולהקים לעצמה אוהל חדש. בתנאי שיש מחלוקת ורעיון ומדיניות אחרת. כחלון פרש והמתין בפינתו הציבורית זמן רב. אך קריב ופרץ ושטרן מסרבים ליטול פסק זמן. הם הורגלו למנעמי המשכן. חמים וטעים עם מכוניות ונסיעות לחו"ל, נעים מאוד.אך אין שום הכרח שיהיו מחוקקים. לא נורא אם ילכו הביתה.

יחשבו, יעבדו קצת, האומה אינה חייבת להם דבר.

לעומת זאת, ריצת האמוק וההסתננות המיידית למפלגה אחות רק כדי להישאר בכנסת מקוממת ומרגיזה. הם דומים למסתננים מאפריקה, למבקשי מקלט במשכן הכנסת. מקומם בסהרון פוליטי, בחולית מפלגתית.

ובינתיים בוושינגטון

מערכת הבחירות השכיחה את הקטטות הבינלאומיות שאופפות את ישראל. אך המפגש בעוד יומיים ימים בין בנימין נתניהו לבין ג'ון קרי אינו עוד שיחה. על הפרק עומדת הכוונה הפלשתינית לבקש הכרה במועצת הביטחון.

עד כה הטילה בעלת הברית האמריקנית וטו על כל ההצעות האלה. האם גם הפעם? אני חושש שלא; שהיא מוכנה להתפשר על החלטה הקובעת כי יש להקים את פלשתין בתוך שנתיים. מין נוסח אירופי שארה"ב - בכעסה על ישראל - מוכנה להיגרר אליו. זה יותר חשוב ממה שאמרו יצחק הרצוג וציפי לבני, גדעון סער ובנימין נתניהו, וכל שאר המתמודדים. רק שאיננו שמים לב.

כבר אין גדר לשכב עליה

סוף־סוף קיבלו היחסים בין הפרקליטים במשפט הולילנד - שהגיע שלשום לסיומו לקראת פסק הדין - את השקיפות הראויה. סנגורו של אהוד אולמרט, עורך הדין אלי זוהר, תקף בחריפות את עמיתו עופר ברטל, שייצג את שולה זקן. האירוע המביך היה בוועידת "גלובס" לעסקים, וזוהר טען כי ברטל פעל בצבע "שחור משחור". אולי רצה לומר יותר, הוסיף, אבל עמיתו פנחס רובין הפציר בו שלא יעשה כן.

מה חטאו של ברטל? שייצג ביושרה את האינטרסים של לקוחתו; שלא שאל את עצמו מה טוב לאולמרט אלא לזקן; שתמך בעיסקת הטיעון שלה למורת רוחו של אולמרט ופרקליטו נבות תל־צור; ששם לאל את תוצאות הסיבוב הקודם, אשר בסיומו עלה בידי אולמרט ותל־צור להניא אותה מלחתום על עיסקה כזאת כבר לפני שנתיים, ועל כך נחקרים שניהם במשטרה.

אז מה לא בסדר? הכל דווקא בסדר גמור. משנעשתה עיסקת הפיכתה לעדת מדינה, הסכימה זקן למסור למשטרה ולפרקליטות את כל המסרונים והקלטות שהוחלפו בינה לבין פרקליטה ברטל לאחר שוויתרה על החיסיון המוקנה לה כלקוחתו.

אז מה לא בסדר? שאלתי את זוהר ולא קיבלתי מענה. "אני לא מתראיין בנושא", העיר לאחר שהתראיין כמובן מעל בימת "גלובס". ממילא עניתי לעצמי: מה שלא בסדר בעיניו הוא שזקן חדלה לשכב על הגדר למען לקוחו אולמרט. אם כתוצאה מכך יוגש כתב אישום נגד אולמרט ותל־צור, תתברר עוד אמת בבית המשפט, וזה כנראה בעיני זוהר "שחור משחור".

אז מה היה עליו לעשות? לעבור על החוק ולהסתיר קלטת מהמשטרה והפרקליטות בניגוד להתחייבות שניתנה בעיסקת עדת המדינה?

אפשר שהשיא היה בהמשך. עדי המדינה הם בפי זוהר "אנשים מגעילים". ברטל רמז בלעג: לבד אם עד המדינה הוא הרב יאשיהו פינטו, ואיזה משרד עורכי דין הסדיר לו מעמד זה? לא זוהר?

נאה שזוהר רואה בעדי המדינה "אנשים מגעילים". אך מה דעתו על עבריינים שערוותם הפלילית נחשפת בזכות "האנשים המגעילים" האלה? אין לדעת. כאמור, הוא אינו מתראיין.

לחיי הרכבות שבדרך

סחבת וגרירת רגליים מנעה ממני תקופה ארוכה להיענות להמלצות לבקר במנהרות הרכבת שיובילו מתל אביב לירושלים ב־28 דקות בלבד. לבסוף הגעתי, והלבישו אותי בבגדים נגד בוץ ובנעליים גבוהות במיוחד, וישראל כץ, בועז צפריר ודרור סופרו הלעיטו אותי במספרים.

כל ראשון וחמישי מעבירה הרכבת 200 אלף ישראלים. בסך הכל 47 מיליון בשנה. יגיעו ל־70. כרטיס ממוצע עולה 15 שקלים. זה יעזור לפיזור האוכלוסייה. במקום שבו הוקמה תחנת רכבת חדשה, עלה מחיר הדירות.

גם הצרות הרגילות: הירוקים עיכבו ארבע שנים את העבודות בוואדי יתלה. עתה הם מודים שטעו.

לא הייתי מתהלך בבוץ בתוך מנהרות עם ישראל כץ, שהרעיף עלי אין סוף פרטים, לולא שני דברים ששבו את ליבי: החבורה שלו הופכת את הארץ על פניה. היא יורדת כדי 150 מטרים מתחת לאדמה. אבל משהו מרתק: היא מסמנת כל סלע שהוזז ממקומו כדי להחזיר את המצב לקדמותו. במקום שבו תלשו דשא התחייבו להחזירו. גם כל אבן וסלע. אבן תחת אבן, ואותה האבן.

העניין האחר הוא שכבר שנים רבות מתהלכים ישראלים רבים כמוני בתחושה כי עבודות תשתית רציניות מתבצעות רק במערכת הביטחון. כיפת ברזל. רפא"ל. התעשייה האווירית. מעיל רוח. איני יודע אם אסע מ־2018 ברכבת לירושלים, אבל בפעם הראשונה מאז הנחת קו צינור הנפט לאילת בשנות ה־50, חשתי כי אפשר לשנות סדרי עולם גם מחוץ למערכת הביטחון.

אז בערב שלח לי כץ פרפרזה משיר נודע של נתן אלתרמן: "לחיי הרכבות שבדרך. או כפי שכתב בנימין זאב הרצל: 'לא הנוסעים יולדים רכבת, הרכבת מולידה נוסעים'".

ריינשרייבר איבד אמון

פרשת הכרטיס האדום שהוציא שופט הכדורגל רועי ריינשרייבר לשחקן מכבי ת"א ערן זהבי מסרבת לגווע. לכאורה הגיעה לסיומה. חברי בית הדין העליון לכדורגל השופט אורי גרון והפרופסור מיגל דויטש והפרקליט אסף הדרי קבעו כי זהבי נהג כראוי כאשר הותקף בידי בריון, והתגונן. בהחלטה שניסח דויטש נאמר כי "זהבי נקט פעולות של הגנה עצמית מול מעשה התקיפה... בהימלטות מהמקום גלום היבט שעלול לפגוע בכבודו של הנמלט... שחקן המתגונן מפני תקיפה אינו בגדר משתתף בקטטה".

חוץ מאשר אצל ריינשרייבר, שנאה דורש משמעת מן השחקנים, אך לא נאה מקיים כשמצופה ממנו להרכין ראש בפני המוסד השיפוטי העליון של ההתאחדות לכדורגל. השבוע התגרה בהכרעה השיפוטית החלוטה, ובראיון שהעניק לערן נבון במגזין "שישבת" חזר על גרסתו המופרכת כאילו זהבי נהג שלא כשורה והיה צריך לברוח. שופט המשרוקית חייב לדעת כי אינו יכול לערער בפומבי על החלטה מוסמכת של בית הדין העליון.

אני חשוד כמי שכותב קטע זה בהיותי אוהד מכבי ת"א, אבל סהדי במרומים כי אין זה נכון. אפילו אוהדי הפועל יסכימו עימי כי ריינשרייבר אינו יכול לזכות באמון הצופים והשחקנים, ולהטיל עליהם מרות, אם גם לאחר מתן פסק הדין הוא ממשיך לקרוא תיגר.

עד שלא יתנצל ויקבל מרות צריכה כל קבוצה בליגת העל - לאו דווקא מכבי או הפועל - להתנגד שישפוט במשחקיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...