ציר הטרור טורקיה־חמאס

פעם, כשבכיר חמאס סאלח אל־ערורי עדיין התראיין בתקשורת הישראלית, הוא אמר בעברית צחה לגל ברגר, הכתב לענייני פלשתינים של קול ישראל, כי ערך חיי אדם בחברה הישראלית הוא נקודת הכוח שלה, ושהוא כאויב היה מעדיף שהחברה בישראל תתפרק מן הערך הזה גם במחיר של אי שחרור אסירים תמורת חייל. ברגר הקליט את אל־ערורי לאחר עיסקת שליט והשבוע העמיד לרשותי את ההקלטה ההיא. אל־ערורי ישב אז בדמשק, כשסוריה עדיין אירחה שם את חמאס. הוא העריך באותה שיחה כי "ישראל טועה כשהיא מגרשת אסירים ביטחוניים, משום שאילו היו חוזרים לשטחי יו"ש, היתה יכולה לשלוט בהם במידה רבה יותר".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

היום יושב הטרוריסט המגורש אל־ערורי באיסטנבול שבטורקיה, וממחיש לשיטתו את "הטעות הישראלית". אל־ערורי, שבאוגוסט האחרון קיבל בשמו של מנהיג חמאס חאלד משעל את האחריות לחטיפתם ולרציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון, הוא שעומד על פי הודעת השב"כ מסוף השבוע שעבר, בראש מרחב יו"ש של מיפקדת חמאס בחו"ל, ומנסה ללא הרף לכונן ולשקם משם את התשתית הצבאית של הארגון ביהודה ושומרון.

לאחרונה התברר עד כמה מסוכנים הניסיונות הללו. אל־ערורי וחמאס טורקיה הם שמעורבים על פי השב"כ בייזום שורה של תוכניות לביצוע פיגועי טרור קשים, שנחשפו וסוכלו מבעוד מועד, ואשר היו עלולים לגבות מחיר דמים כבד. עשרות העצורים בפרשה זו מספרים בחקירתם כי אל־ערורי ואנשיו ביקשו להוציא אל הפועל פיגועי חטיפה של ישראלים ביו"ש ובחו"ל, לבצע שורה של פיגועי חדירה ליישובים ישראליים, לפוצץ מכוניות תופת במרכזי אוכלוסייה בישראל וכן לתקוף את הרכבת הקלה ואת איצטדיון טדי בירושלים (אגב, אין זו הפעם הראשונה שפיגוע טרור באיצטדיון טדי מסוכל. ב־2010 נעצרו שני אנשי חמאס אשר תיכננו לירות טיל על האיצטדיון במהלך משחק כדורגל).

שחרור שליט //צילום: רויטרס

חשיפת החוליה, ובייחוד פרסומה, עוררו על ישראל פעם נוספת את חמתם של טורקיה ושל ממשל ארדואן וגררו עימות חריף נוסף בין אנקרה לירושלים. טורקיה מכחישה שחמאס פעל משטחה כדי לבצע פיגועים. גם חמאס מכחיש שאל־ערורי קשור לעניין, אבל ישראל עומדת על שלה. היא אף פנתה לארה"ב ולנאט"ו בתלונה חריפה, ודרשה מהם לפעול כדי שטורקיה תפרק את תשתית חמאס אשר בתחומה. עם זאת, ישראל נמנעת מלדרוש את הסגרתו של אל־ערורי, כדי שלא להוסיף ולערער את היחסים הרעועים ממילא עם הטורקים.

הודעת השב"כ על הקשר הטורקי מגלה טפח ומכסה טפחיים, אך אינה משאירה מקום לדמיון באשר לחלקו של אל־ערורי: "לאחר האיתור והגיוס החלה ההכשרה בהתאם למשימות שהמגויס יועד לבצע. ההכשרות התבצעו בתיאום ובפיקוח של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס בחו"ל וברצועת עזה והתקיימו בכמה זירות: ירדן, טורקיה, סוריה ורצועת עזה".

"בטורקיה", מפרט השב"כ בהודעתו, "התמקדו בתכנון הפעילות הצבאית: תִכְלול צירי פעילות שונים, שמטרתם מימוש פיגועים נגד יעדים בשטחי ישראל, איו"ש וחו"ל... לאחר סיום ההכשרות הצבאיות, שולבו הפעילים בצירי הפעילות, על פי חלוקה וציוות שנעשו בידי בכירי הארגון בטורקיה, שהחליטו גם על המשימות. המפעילים הקדמיים בטורקיה ובירדן הורידו לשטח את ההנחיות לפעילות, והם אלה שהיו אחראים למימושה".

ארדואן //צילום: אי.אף.פי

מישהו עשה דיל?

רק לפני חודשים אחדים נחשפה תשתית רחבה נוספת של חמאס ביו"ש, שעוררה הדים רבים, מכיוון שלתוכניותיה הרבות לפגוע ביהודים ובישראלים נלוותה אז תוכנית לבצע הפיכה ברשות הפלשתינית ולהעלות שם לשלטון את חמאס. גם אז, על פי השב"כ, הוכוונה התשתית הזאת בידי ראש "מרחב הגדה" סאלח אל־ערורי, שאף העביר לאזור כספים בסכום של יותר ממיליון שקלים ורכש אמצעי לחימה לביצוע פיגועים. במקרה אחד נעצרו שני פעילי חמאס בגשר אלנבי כשברשותם אלפי דולרים שהוסתרו בקופסאות סיגריות. 94 פלשתינים נחשדו בהשתייכות לתשתית הטרור ההיא, ואל־ערורי, ממש כהיום, הכחיש שהיה שותף להפעלתן.

את ההכחשות של אל־ערורי צריך כמובן לקבל בעירבון מוגבל מאוד. רק במאי האחרון הוא אמר לעיתון "אל־קודס אל־ערבי" כי הוא צופה אינתיפאדה עממית וחמושה נגד ישראל ביהודה ושומרון". הוא זיהה כבר אז כי "'ההתנגדות' ביהודה ושומרון נמצאת בעלייה מתמדת", ואמר כי בסופו של דבר "היא שתביא לעימות כולל עם ישראל".

אל־ערורי אפילו הביע אז תקווה ש"ההתנגדות" ביהודה ושומרון תצליח להשיג רקטות, וכאשר נשאל אם הדבר אפשרי, הבהיר כי "ברצועת עזה יוצרו רקטות בזמן מצור, ולכן גם ביו"ש יהיה אפשר להתגבר על הקשיים ולייצר רקטות". באותם ימים הוסיף אל־ערורי ואמר כי "לפלשתינים אין דרך להיחלץ מהכיבוש למעט דרך הג'יהאד הגובה קורבנות". הוא הבהיר ש"ההתנגדות היא עיקר הקיום של חמאס", והסביר שחמאס עזה נמצא תמיד באחד משני המצבים: "או הכנות לקראת מערכה או השתתפות במערכה. שום דבר אחר לא מעסיק את חמאס". לדבריו, ביהודה ושומרון חברו נגד חמאס שני מנגנוני ביטחון, זה של ישראל וזה של הרשות הפלשתינית. "חמאס", כך ציין, "ביצע ניסיונות כבירים לחדש את 'ההתנגדות', אולם הרשות הפלשתינית היא מכשול".

איך בדיוק הגיע אל־ערורי לטורקיה? מדוע שוחרר מהכלא הישראלי? האם השחרור היה חלק ממערכת הבנות עם אבו מאזן, ואולי נגד אל־ערורי פשוט לא היו מספיק ראיות כדי להאריך את מעצרו המינהלי פעם נוספת? האם ייתכן שמישהו עשה איתו "דיל", ותמורת שירותי התיווך שלו בעיסקת שליט הוא שוחרר מהכלא וגורש מישראל? תשובה ממקור מוסמך לא הצלחנו לקבל, אולם גורמי ביטחון הכחישו קיומו של "דיל" שקשור לעיסקת שליט. המקור היחיד המוסמך שפירסם גירסה כתובה לשאלה הזאת הוא "מרכז המידע למודיעין ולטרור", שם אומרים ש"אל־ערורי שוחרר מהכלא הישראלי לאחר תקופת מאסר של 18 חודשים, במסגרת הסכם גירוש שנחתם עימו".

לעולם לא אכפת

אל־ערורי (50) הוא יליד הכפר ערורה שבאזור רמאללה והיה ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון. על פי דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור, הוא נעצר על ידי ישראל בפעם הראשונה ב־1992 ונידון לחמש שנות מאסר בגין חברות בארגון טרור. מאז נשא תקופות מאסר שונות, עד ששוחרר ב־30 במארס 2010 במסגרת הסכם הגירוש שנחתם עימו. תחילה הגיע לירדן, ואחר כך עקר לסוריה, שם נבחר לחבר הלשכה המדינית של חמאס, קיבל לידיו את תיק האסירים והשתלב כדמות מרכזית בצוות המו"מ של חמאס לעיסקת שליט.

כשהורעו היחסים בין סוריה וחמאס, הגיע אל־ערורי לטורקיה, ולדברי חוקרי מרכז המידע למודיעין ולטרור, "שם הוא נהנה מחופש פעולה ומשם הוא עוסק בהפעלת התארגנויות צבאיות טרוריסטיות של חמאס ביו"ש, כאשר בהתבטאויותיו הפומביות הוא שב וקורא לתושבי יו"ש לפתוח בפעילות טרוריסטית נגד ישראל במסגרת אינתיפאדה חדשה".

אלא שאל־ערורי הוא משתנה אחד בלבד במשוואת הטרור הזאת. ללא הסכמת המשתנה השני, המדינה המארחת טורקיה, לאל־ערורי ולחבריו לא היה בית. שר הביטחון משה יעלון, שהתנגד בזמנו לשחרורו של אל־ערורי מהכלא, אינו חוסך מילים בעניין זה, והוא מאשים בהזדמנויות שונות את טורקיה על שהיא תומכת מדינית ופיננסית בחמאס, בעודה חברה באו"ם ובנאט"ו. חלק מהנהגת הטרור של חמאס, חוזר ואומר יעלון, יושבת באיסטנבול. "ראו את אל־ערורי", אומר שר הביטחון, "הוא מפעיל מטורקיה טרור נגד ישראל, ואף ניסה לייצר הפיכה ביהודה ושומרון. מדובר באיש שאחראי לחטיפתם ולרציחתם של שלושה צעירים ישראלים, והוא יושב באיסטנבול באין מפריע. מה עמדת העולם בעניין זה?"

ובכן - האמת הלא מפתיעה היא שלעולם לא כל כך אכפת. יעלון העלה את עניין אל־ערורי ופעילות חמאס מטורקיה כבר בפגישתו בחודש שעבר עם מזכיר ההגנה היוצא של ארה"ב צ'אק הייגל, אבל לארה"ב עדיין יש אינטרסים בטורקיה ומאז לא קרה הרבה. טורקיה מצידה משחקת משחק כפול: מצד אחד, היא מכחישה בתוקף שמשטחה מתארגנות פעולות טרור או שהיא מסייעת לכך. מצד שני, היא מתקצבת את חמאס עזה בסכום של 300 מיליון דולר בשנה ומארחת את אל־ערורי וחבריו. ארדואן עצמו הבהיר כבר לפני שלוש שנים כי מנקודת מבטו "חמאס אינו ארגון טרור" וכי חבריו "אינם מחבלים" אלא "אנשים שמגינים על אדמתם". הלכה למעשה הוא נוהג כך מול חמאס כבר מ־2008, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, שהיה נקודת מפנה ביחסה של טורקיה לישראל. שנה קודם לכן עוד הציע ארדואן לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט את שירותי התיווך שלו מול סוריה ונדחה. כשיצאה ממשלת אולמרט למבצע עופרת יצוקה, חש עצמו ארדואן נבגד והפך בגלוי לאחד מפטרוני חמאס.

המשחק הכפול של ארדואן

ד"ר אלי כרמון מהמכון הבינלאומי ללוחמה בטרור ועמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, מזכיר את "המדיניות הניאו־עות'מאנית של טורקיה, שרואה בפלשתין חלק מהווקף של טורקיה". ארדואן עצמו, מבהיר כרמון, ממשיך לראות את עצמו כסולטן, וטורקיה שלו רואה את פלשתין כחלק מהשטח שנתון להשפעתה.כשארדואן התחיל לפתח את הקשר שלו עם חמאס הוא ספג ביקורת גם בתוך המפלגה שלו, אבל הטיעון שלו אז היה שטורקיה תמתן את חמאס.

כרמון מזכיר גם את המעורבות הטורקית בפרשת המרמרה, את הקשר ההדוק בין הטורקים לבין הארגון IHH, אבל תמה גם על ישראל שטרם הגישה בקשת הסגרה בעניין אל־ערורי. כרמון מציין שסימני שאלה עלו גם באשר לקשר בין טורקיה לדאעש: "לפני כשנה תפסה הז'נדרמריה של טורקיה משאית עם נשק שהיתה מיועדת לג'יהאדיסטים בסוריה. במהלך המעצר התברר שהמשלוח הגיע מהמודיעין הטורקי ואז הושתק העניין. כאשר בוצעה העיסקה לשחרור 49 הדיפלומטים הטורקים שדאעש שבה", כרמון מזכיר, "שיחרר ארגון סורי ג'יהאדיסטי בתמורה 180 עצורים של דאעש שהחזיק בידיו. הטורקים משחקים משחק כפול גם בנושא של חמאס וגם בנושא של דאעש".

פנחס ענברי, מהחוקרים הבכירים של "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" (גילוי נאות: גם אני משמש חוקר שם) מציין שטורקיה אינה מסתירה את קשריה לא רק עם חמאס, אלא גם עם התנועה האחות של חמאס, ג'בהת א־נוסרה, שפועלת בסוריה. "חאלד משעל, מנהיג חמאס", מחדד ענברי, "הוא הבוס הישיר של אל־ערורי, והוא גם ממייסדי ג'בהת א־נוסרה במחנה הפליטים אל־ירמוכ. מדברים שדלפו מתדרוך של אבו מאזן עם בכירי פת"ח, מתברר שראש הרשות הפלשתינית מזהה את משעל כאחד מבכירי ארגון הטרור א־נוסרה".

ענברי למד מכאן על הקירבה בין חמאס ובין א־נוסרה, והוא מציין שלא רק הקשר בין אל־ערורי ובין הטורקים גלוי, אלא גם הקשר בין פארוק טייפור, מבכירי א־נוסרה, ובין הטורקים. ענברי מגלה שרק לאחרונה "נפל לאסד האסימון והוא סגר את שארית המשרדים של חמאס בדמשק וגירש אותם משם". הוא מגדיר את הכחשת חמאס בנוגע לאחריות אל־ערורי לתכנון פיגועים ביו"ש כשקרית.

האם עדיין יש סיכוי להעלות את היחסים עם טורקיה - שפעם היתה בעלת ברית של ישראל - על מסלול סביר ולמנוע קריסה מוחלטת שלהם? ד"ר גליה לינדנשטראוס, שמתמחה במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי במדיניות החוץ העכשווית של טורקיה, מעריכה כי נכון לעכשיו אפשר לטעון שהפסימיים, שגרסו שאין לישראל ולטורקיה לאן להתקדם בשלטון ארדואן, הם שצדקו. עם זאת, היא אינה שוללת גם את הטענה הנגדית, שלפיה ארדואן ומה שהוא מייצג אינם תופעה חולפת, ועל כן יש למצות כל אפשרות לשיתוף פעולה.

בינתיים ממשיך ארדואן לארח את אל־ערורי ולהשתלח בישראל, "מדינת הטרור". הוא משווה את ישראל לגרמניה הנאצית, ומאשים אותה ש"היא הורגת אימהות פלשתיניות כדי שהן לא יוכלו ללדת, הורגת תינוקות כדי שלא יגדלו, והורגת גברים כדי שלא יוכלו להגן על מדינתם".