הגשר הספורטיבי

שענאן ג'רג'ורה מדבר על דו־קיום, אפשר לחוש זאת בקולו ובגופו. הנושא חשוב לאיש האשכולות הזה, מאמן כדורעף (הקים את הענף בעירו) ומורה לחינוך גופני בבית הספר היווני־קתולי "סדס" שבנצרת. לאחרונה, מתוך מספר גדול של מועמדים, נבחר לצאת עם משלחת מגוונת של נערים ונערות המשחקים כדורעף למסע בן שבועיים בארה"ב (הנערך בימים אלה). הוא וחניכיו יחוו אימונים ברמה גבוהה מאוד, ילמדו על תזונה וספורט ועל שילוב בעלי מוגבלויות בספורט.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

המשלחת אף תזכה לצפות בגמר המכללות בכדורעף נשים (פופולרי מאוד בארה"ב, בייחוד לאחר זכייתה לאחרונה של נבחרת הנשים באליפות העולם) - בונוס שיסכם את הצד המקצועי. בנוסף, גולת הכותרת של המסע תהיה מפגש עם מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, שיארח בבית הלבן לקראת החגים משלחות משלוש הדתות (יהודים, נוצרים ומוסלמים).

ג'רג'ורה (43), ערבי־נוצרי, מרוצה מאוד מהגיוון של המשלחת, שכוללת בני נוער יהודים, מוסלמים ונוצרים ונערה דרוזית אחת. "המשלחת הזו היא פרויקט נהדר ומאתגר", הוא מספר, "זה אתגר גדול להוכיח לבני הנוער שאפשר גם אחרת, כי ספורט הוא שפה בינלאומית, שפה של שלום וגישור בין עמדות ועמים".

לנוכח הזמן הקצר שיעמוד לפניו ולוח הזמנים הצפוף, מקווה ג'רג'ורה שיצליח להנחיל למשלחת הקטנה שלו, שבה 14 שחקנים ושחקניות, את הערכים שבהם הוא דוגל: "ספורט הוא לא מלחמה, ספורט מחנך לדו־קיום, לסובלנות, לסלחנות ולאהבה. במדינה שלנו יש כל כך הרבה מתחים, ואני מקווה שהמשלחת הזו תראה לכל נער ונערה, שלמרות השוני התרבותי, אפשר לחיות יחד. המסע הזה ישפיע על המשך חייהם. הם ילמדו לכבד אחד את השני ולהקשיב אחד לשני, כין אין לנו ברירה - אנחנו חייבים להתייחס לאדם כאדם. רק כך יבוא השינוי".

הרעיון להוצאת משלחת מגוונת שכזו הגיע ממחלקת Sport United של השגרירות האמריקנית, שעוסקת בדיפלומטיה ציבורית ובחינוך דרך הספורט. התוכנית הציבה קריטריונים למשלחת (כגון ייצוג נרחב של האוכלוסייה בישראל), ולאורם נבחר הפעם ענף הכדורעף. איגוד הכדורעף נרתם מייד למשימה, עד שהתגבשה הקבוצה ונבחרו שני מאמנים - ג'רג'ורה מנצרת עילית וענבל שלומי־שיר מכפר סבא.

"המנהיגים הצעירים הללו, שלא הכירו אחד את השני עד עכשיו, התאחדו בחסות השגרירות האמריקנית ובסיוע איגוד הכדורעף למשלחת מאוחדת, שבה תהיה להם הזדמנות לחלוק זה עם זה את אהבתם לכדורעף. במהלך המסע יהיו למשתתפים הזדמנויות רבות להבין לעומק את חשיבות שיתוף הפעולה הקבוצתי, לשפר את היכולות המקצועיות ולשתף בסיפורים האישיים שלהם", אמרה נספחת התרבות בשגרירות ארה"ב, מישל דסטין ואן ריין.

"זוהי הזדמנות מדהימה מכל הבחינות לשלב יהודים וערבים יחד - אין דרך יותר נכונה לעשות את זה. זה גשר וחיבור מאוד טבעי עבור כולנו", מספרת שלומי־שיר (27), שחקנית כדורעף לשעבר, מורה לחינוך גופני ומאמנת כדורעף נערים ונערות. כמחנכת, כמו ג'רג'ורה, היא מקווה להגיע לדו־קיום דרך הספורט: "כך אפשר להגיע לכל בן אדם ולהעצים אותו. המטרה שלנו במשלחת היא להתגבש ולקרב בין יהודים לערבים, כי כולנו בני אדם וצריך לראות אותנו ככאלה".

העיקר הביחד

בני הנוער עצמם התרגשו מאוד לקראת המסע. יש להם קבוצת ווטסאפ סוערת במיוחד, שלא נחה לרגע. חלק מהם טרם חצו את גבולות ישראל, ורובם לא הכירו לפני כן בני נוער שונים מהם - מי במגזר ומי בדת. אחת המשתתפות המעניינות במשלחת היא השחקנית הדרוזית איה עזאם (15), תושבת עוספיה, שלומדת בתיכון ליאו בק בחיפה ומשחקת כדורעף עם שחקניות יהודיות בעיר.

זה לא מובן מאליו שנערה דרוזית תקדיש את כל זמנה הפנוי לספורט, בוודאי לא לענף שבו הנשים לובשות חולצה ללא שרוולים ומכנסונים קצרים במיוחד. אבל לעזאם אין בעיה עם זה, ויותר מכך - היא מדגישה את התמיכה האדירה של הוריה, שהולכים איתה לאורך כל הדרך. "אני חושבת שאם היו לי הורים אחרים, הם לא היו מרשים לי לצאת למשלחת הזו, ובכלל לא היו מרשים לי לשחק כדורעף", היא מחייכת.

כמי שרגילה לשחק בקרב יהודיות, היא שמחה שהמשלחת מגוונת, אבל יותר חשוב לה לייצג את העדה הדרוזית בכבוד. "למרות שזה לא ממש מקובל, טרם שמעתי גינוי או בוז כלפיי בגלל שאני שחקנית כדורעף. אני רוצה להתקדם כמה שיותר גבוה בענף. המטרה שלי היא להיות הדרוזית הראשונה בליגת העל ולהראות לדרוזיות אחרות שיש דרך ועתיד שונים מהמקובל אצלנו. השאיפה שלי היא להיות שחקנית בברזיל או בארה"ב".

כמו עזאם, גם נאסים מוחמד (15), תושב המועצה המקומית כאוכב שבצפון, שואף להגיע כמה שיותר רחוק בתחום. הוא משחק כיום בהפועל כאוכב בתור ליברו, וחוץ מערבית הוא דובר גם אנגלית שוטפת, שבוודאי תעזור לו במסע. עבור מוחמד המוסלמי המשלחת היא "חוויה אדירה שתאפשר לי להכיר חברים חדשים. אני אוהב את הגיוון שיש בה וחושב שאנחנו, יהודים וערבים, צריכים להיפגש אחד עם השני. יש לי חברים מכל הדתות ואני אוהב ללמוד ולשמוע מה עושים בני נוער שונים ממני".

מילים דומות נשמעו גם מעמית דגן (15), שמשחקת בעירוני חדרה בליגה לנערות. "אני מאוד אוהבת את כל מי שבמשלחת; כל מי שהגיע אלינו הוא מתנה. התחברנו מייד וממש לא מזיז לי מי נוצרי, מוסלמי או יהודי. מאוד נחמד לגלות חברים חדשים, ולא משנה מה הדת שלהם".

ג'רג'ורה, שמודע לעובדה שהמתחים בארץ החריפו בשנים האחרונות, ושהם באים לידי ביטוי גם במגרשים, בעיקר בכדורגל, מבקש לסכם את הנושא. רגע לפני העלייה למטוס הוא מבהיר: "במגרשי הכדורגל קורים ללא ספק דברים איומים, אבל לעומת הכדורגל, אל הכדורעף מגיעים אנשים אינטליגנטים וברמה גבוהה.

"חלילה, אני לא מזלזל באנשי הכדורגל, אבל דברים כמו שקרו בסכנין או בדרבי התל־אביבי לא יכולים לקרות במגרשי הכדורעף".