התמונות של מנואל נוייר, שוער באיירן מינכן וגרמניה, כשהוא משחק באזורים מאוד רחוקים מהשער שלו ואפילו מהרחבה שלו, הביאה אנשים לומר שהוא "מגדיר מחדש את תפקיד השוער". כלומר מביא לו שיפור וחדשנות. ואלו, לפחות לטעמי, הבלים.
קודם כל ההיסטוריה. נוייר באמת משחק מצוין ברגליו, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות ממציא או מחדש העניין הזה. לרוב מייחסים לגיולה גרושיץ' - שוער נבחרת הפלא ההונגרית של שנות ה־50 - את תחילת התובנה ששוער מתפקד גם כשחקן שדה אחרון. אחריו הגיעו רבים, כמו יונגבלוד ההולנדי במונדיאלים של שנות ה־70, גרובלר בליברפול של פייזלי, ובזמננו ויקטור ואלדס בברצלונה ואולי המדויק והחכם מכולם - אדווין ואן דר סאר.
בבחירת הרגעים שבהם הוא צריך לצאת מהשער, נוייר מבצע לא פעם החלטות אמיצות. אבל לפחות להתרשמותי הן לא טובות במיוחד. כן, זה מרשים לראות שוער יוצא מהרחבה ומרחיק ברגל במדויק, ובשמינית גמר גביע העולם מול אלג'יריה זה אפילו היה קריטי.
אבל לא פעם היציאות של נוייר הן פשוט חסרות אחריות. במידה רבה מזכירות שוערים שגיוניים כמו רנה היגיטה או פביאן ברטז.
בימיו בשאלקה הוא נתפס לא פעם מחוץ לשערו בטעויות שעלו בשער גם בליגת האלופות. ואם לגבי שחקן שדה לא מגבשים מסקנות לגבי טעויות נקודתיות, לגבי שוער כן. טעות נקודתית היא לא משהו נסלח.
מוזר לטעמי לראות את נוייר בין מועמדי הבלון ד'אור הסופיים כמי שמייצג כביכול את הזכייה של גרמניה במונדיאל. אפילו בגמר גביע העולם הוא ביצע טעות קטסטרופלית שהיתה יכולה לעלות במשחק. יציאה פראית לכיוון היגואין, כניסה ברוטלית שהיתה יכולה לעלות לו בהרחקה ובבעיטת 11, ובעיקר זה היה בלתי נחוץ. נוייר עשה את זה כששלושה משחקני קבוצתו מאחוריו והיגואין לכל היותר היה משתלט על הכדור בזווית קשה - חסר הצדקה לחלוטין.
בעולם האמיתי המעשה של נוייר אפשרי רק בגלל הסיטואציה שבה הוא משחק. קבוצתו באיירן מינכן, עם הפרש שערים 3:33, משחקת בליגה הקטנה עליה בכמה מידות. אסטרטגיית ההגנה האמיתית שלה היא לרכוש את השחקנים המובילים של כל יריבה פוטנציאלית. כשהיציאות הללו יועילו מול ריאל מדריד, ברצלונה או צ'לסי אפשר יהיה לדון באיזשהו שיפור טקטי שהביא למשחק. בינתיים מה שנוייר עושה הוא משהו בין לעג ליריבות לשעמום מליגה פתטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
