בפרק הבכורה של "המירוץ למיליון" נמתחו שוב גבולות הריאליטי. בפעם הראשונה בערוץ 2 הופיעו שני עולים חדשים, רוסי ואוקראינית, עם מבטא כבד, עברית קלוקלת, שמות לא מעוברתים וסטיילינג של כוכבי רוק מהניינטיז.
"מה אתה רוצה, זה מי שאני", מודיע וׂובּה לזרוביץ בגאווה. "ואם אני אתחיל עכשיו להשתנות, אני אלך לאיבוד. אם אני אשתנה, אז אני גם יכול לאבד את הרגשות האמיתיים שלי לדברים שאני אוהב, או לא אוהב, ואני לא רוצה. בגלל זה אני גם רוצה להישאר כמו שאני. אם אני אשנה את המנטליות שלי אז אשכח דברים שחשובים לי, ואז אני לא אהיה וובה, אני אהיה מישהו אחר".
"אני בכלל לא מבינה למה אני צריכה לשנות את השם", אומרת אָלה
אייבינדר. "זה מה שההורים נתנו לי. רק כשלא מבינים אותי, אני אומרת אֶלה, כי לישראלים קשה להגיד אָלה וזה גם נשמע קצת ערבי, אבל כותבים את זה אותו דבר".
אתם די הרבה זמן בארץ, ועדיין יש לכם מבטא כבד. הייתם באולפן?
אלה: "אף פעם לא. פעם אחת הלכתי, והיה מה זה קשה, כי מתחילים ב־8 בבוקר ומייד יש עבודה שוב עד 11 בלילה ונסיעות ברכבות, אז אני אמרתי אין לי זמן ועזבתי".
וובה: "אני הייתי באולפן בבית ספר. חלק מהזמן היינו בשיעורים של הכיתה עם כולם וחלק מהזמן באולפן, אבל האמת שלא כל כך הסתדרתי. כי כולם היו שם רוסים ולמדנו רק דברים בסיסיים, כמו 'שלום' ו'מה שלומך?' הייתי כותב הכל במחברת, אבל לא הייתי מבין. היום אני יודע לקרוא אבל כותב עם טעויות".
אלה: "אני יודעת לקרוא, אבל כותבת עם הרבה טעויות, אז אני כותבת באותיות באנגלית כי אני מתביישת".
וובה: "חברה שלי מלמדת אותי כל יום לקרוא, לכתוב ולדבר נכון".
רוב החברים שלכם רוסים או צברים?
אלה: "לי יש יותר חברים צברים, שהכרתי בזמן שעבדתי בדיוטי פרי ובקניון".
וובה: "לי יש הרבה יותר חברים רוסים. יש ידידים ישראלים, אבל אין איתם קשר כמו עם הרוסים".
ובאיזו שפה אתה מדבר איתם?
"עברית. ושתדע שאולי יש לנו טעויות, אבל זה חשוב לנו לדבר נכון".
אלה (26) גרה בפתח תקווה ("אפשר לכתוב תל אביב, ואם לא אז הרצליה?") בדירת שותפים עם קסנדרה, אחותו של וובה ("הוא הכיר בינינו, אנחנו חברות טובות"). היא בת יחידה; כשהיתה בת 10 התגרשו הוריה, בוריס ולריסה, ואביה עלה ארצה. היא נשארה עם אמה באוקראינה. לפני שש שנים, בגיל 20, החליטה גם היא לעלות. "רציתי לעלות שנתיים קודם, אבל היו לי עיכובים עם המסמכים", היא אומרת. אמה מתגוררת באוקראינה.
לאבא שלה יש רשת חנויות לחיות מחמד בפתח תקווה, בחולון ובתל אביב. "הוא רוצה לפתוח לי חנות ואומר שבסוף הכל הולך אלי, אבל אני לא רוצה לעבוד בזה כי אני לא ממש מבינה בזה". בימים אלה היא החלה לעבוד בסוכנות דוגמנות.
וובה (27) עובד כטכנאי בהוט, ומתגורר גם הוא בפתח תקווה, בדירה שאלה ואחותו עזבו לאחרונה. אמו סיליה נפטרה מבעיות לב כשהיה בן 5. בגיל 16 עלה לארץ עם אביו ולדימיר. היום יש לו שבעה אחים למחצה מבנות הזוג של אביו.
הם הכירו כשעבדו ב"חצי חינם". "וובה הוא הידיד הראשון שלי בארץ", היא מספרת. "הכרתי אותו אחרי שלושה חודשים שאני בארץ. יצאנו שבועיים, אבל הבנו שאנחנו צריכים להיות חברים, ולא זוג".
לריאליטי האקסטרים המצליח של רשת (רביעי ושבת, 21:00, ערוץ 2) הם הגיעו אחרי שהמלהק פנה אל אלה. "כתבו לי בפייסבוק שאני נראית מעניינת ואם אני רוצה לנסות. ברגע ששמעתי את המילה אודישנים, אמרתי שאני רוצה".
וובה: "היא התקשרה אלי. אמרתי, כן, אבל מה זה? היא הסבירה לי שזה אקסטרים, ואמרתי: יאללה, אין בעיה".
אלה: "כשהלכתי לאודישן, הייתי בטוחה שאני כבר בפנים ורק צריכים לקבל פרטים מתי יוצאים. רק כשהגענו לשם הבנתי שבוחנים אותנו. אמרו לנו שאנחנו מצחיקים ומתאימים. אחרי האודישן הייתי בטוחה שהצלחנו, ואמרתי לו, 'וובה, אנחנו בפנים!'. כל האחרים שבאו נכנסו לחדר לחמש דקות, ומתי שאנחנו הגענו, היינו חצי שעה בפנים. ממש נהניתי. אני מתה על מצלמה. הגעתי הביתה וקיפלתי את המזוודה".
איך היו הצילומים?
אלה: "לי היה קשה פיזית, כי לפני 'המירוץ' אני לא עבדתי, ואני התרגלתי לקום ב־2 ולאכול כל הזמן, ופתאום אני כל הזמן רצה ואוכלת ממש קצת. לא הבנתי מה אנשים רוצים ממני".
וובה: "היא כל הזמן אוכלת".
שניהם היו נבוכים מאוד כשצפו בפרק הראשון. אלה: "אני בכוונה חיפשתי חברים שלא רואים ריאליטי, ושאלתי אותם מה אתם עושים היום, וכולם אמרו לי שהם רואים את התוכנית. לא ידעתי לאן ללכת כדי לא לראות את זה, ובסוף לא היתה ברירה".
וובה: "אני וחברה שלי קבענו עם חברים ומשפחה, אבל איחרנו בכוונה, כדי לא לראות את זה. הבעיה היא שלא ידעתי שהפרק כל כך ארוך. איך שהגענו לבית של החברים, אנחנו היינו על המסך. זה היה קשה".
אלה: "אני לא יכולתי לראות את עצמי, זה היה מה זה מוזר. קודם כל, אני חשבתי שאני נראית הרבה יותר טוב. כולם מתקשרים אלי ואומרים לי, 'אל תיעלבי, אבל בטלוויזיה את נראית 10-8 קילו יותר ממה שאת'. אבל עכשיו שמעתי את המבטא שלי בטלוויזיה, וזה מה זה מעצבן. אני לא יכולה לשמוע את זה. לא רציתי לראות את הפרק הראשון כי לא יכולתי לשמוע".
למרות שהמשימה הראשונה היתה בירושלים ואתם היחידים שלא נולדו בארץ, הגעתם ראשונים.
וובה: "זה חלק מהשוֹק. אנחנו לא יודעים הרבה על המקומות, אבל הכרנו מספיק טוב אחד את השני, ושנינו ביחד היינו נגד כולם. כשהגענו ראשונים קיבלנו מוטיבציה. הבנו שאם פה הגענו ראשונים, במקום שאנחנו לא מכירים, אז זה אומר שאנחנו יכולים גם להצליח במדינות אחרות. מזה אני לומד גם על החיים שלי, שאני יכול להצליח עם כל הקשיים".
אלה: "זה מזל, וגם היה לנו נהג מונית טוב. הפחד הכי גדול שלנו היה שנהיה הראשונים לחזור הביתה. אם היינו חוזרים הביתה באותו יום, הייתי עוזבת את המדינה" (צוחקת).
פחד גבהים
במירוץ עצמו פחות התחברתם לזוגות האחרים.
אלה: "לא היה לנו זמן להתחבר אליהם. אני כל הזמן הייתי בסטרס. לא הבנתי בכלל מה רוצים ממני. ברגע שהיה לי זמן פנוי, אני הלכתי לישון. העדפתי לישון במקום להכיר. חוץ מלינור, רק אחרי העונה למדתי מה השמות של המתמודדים. אני מאוד חברותית, אין בן אדם שאני לא מוצאת איתו במשותף, אבל לא באתי למירוץ כדי לחפש חברים חדשים. תחשוב שאם הייתי מתחברת אליהם כשהיה צריך להצביע נגדם, איך הייתי עושה להם את זה? אז העדפתי שלא".
מאיפה הכרת את לינור?
"עבדתי איתה יחד בקניון, ואני הייתי בשוק כשראיתי אותה שם. היא צועקת לי, 'מה את עושה פה???' ואני צועקת לה בחזרה, 'מה את עושה פה?!'"
אחרי הצילומים שמרתם על קשר עם המשתתפים?
אלה: "היום אני בקשר כמעט עם כולם, אבל הכי התחברתי לטום ואוריאל. הם חמודים ומצחיקים".
וובה: "אין לי זמן לצאת ולהיפגש כי אני עסוק, אבל אני בקשר עם כולם".
מה היה לכם הכי קשה?
אלה: "יש לי פחד גבהים רצח. במקום גבוה אני לא יכולה להסתכל מהחלון. במשימה הראשונה, כשראיתי את המדרגות האלה, חשבתי שעושים שיפוצים. כשהבנתי שלא, התחלתי לבכות.
"ביחסים בינינו, אנחנו שנינו דומיננטיים, הוא לא מקשיב לי ואני לא מקשיבה לו. הוא לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ואני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. בגלל זה היה קשה".
וובה: "בסוף את עשית כל מה שאני אמרתי".
ואיך היו היחסים במלון?
וובה: "היינו מגיעים למלון, והיא כל הזמן היתה אוכלת. אפילו זמן לריב לא היה לנו".
אלה: "לא נכון, לא אכלתי בכלל, למרות שאני היחידה שלא הורידה במשקל שם. אני כמו גבר, שחייב לאכול כל הזמן. אם אני לא אוכלת, אני הולכת לעשות מניקור".
"זה שאנחנו רוסים והעברית שלנו לא טובה, זה לא אומר שאנחנו מטומטמים"
מאחורי הצמד הכובש והאותנטי הזה יש גם לא מעט קשיים. חבלי הקליטה של אלה והמרחק מאמה ומסבתה גרמו לה יותר מפעם אחת לשקול לשוב למקום הולדתה. מילדה שגדלה במשפחה אמידה ולא עבדה יום בחייה, היא נאלצה להתחיל מההתחלה במדינה זרה, ללא שפה וללא חברים.
"בילדות שלי היה לי הכל והייתי מפונקת. לאבא שלי תמיד היו עסקים, והוא כל הזמן היה מסתובב בחו"ל. היו לו חנויות קוסמטיקה, והוא היה הראשון שהביא את הפירות־ים לאוקראינה. היו לי בובות ומשחקים, ועד גיל 18 אבא היה שולח לי פעם בחודשיים בגדים. בבית ספר הייתי מתלבשת הכי טוב, כשאף אחד לא ידע מה זה מנגו וזארה. כל החברות לקחו ממני בגדים ולא החזירו, ואני זוכרת את זה ושונאת אותן".
עלבונות בסופר
מה קרה כשהגעת לארץ?
"כשהגעתי זה היה קצת שונה ממה שהתרגלתי. פעם ראשונה בחיים שאבא שלי אמר לי, לכי תעבדי. ואז הגעתי ל'חצי חינם', וזה היה מה זה קשה. הגעתי לשם עם תוספות בשיער, בנייה בציפורניים ועקבים. אני זוכרת שהיו מסתכלים עלי מה זה מוזר. לא הסתדרתי כל כך עם הצוות.
"הייתי באה לעבודה ויודעת שהיום אני הולכת לריב עם מישהו. כל הזמן בכיתי ואמרתי לאמא שלי, 'אני רוצה לחזור הביתה' ו'אני לא רוצה להישאר יותר'. עד שהכרתי את וובה, התחברנו, ואז פיטרו את שנינו".
וובה: "אתה היית מסתכל עליה איך שהיא מגיעה לעבודה, היית רואה דוגמנית. רזה כזאת, על עקבים, והבחורות בעבודה היו מקנאות שהיא היתה מתלבשת יפה. היו מעליבים אותה, אומרים לה 'רוסייה'".
אלה: "באותו הזמן לא שילמתי שכר דירה כי גרתי אצל דודה שלי, אז הייתי מבזבזת רק על מותגים. בהתחלה סבלתי מהרבה גזענות פה. אם אני הולכת ברחוב ומתחילים איתי ואני לא עונה, אז מייד אני הופכת להיות 'רוסייה זונה'. וזה כל כך לא נעים.
"אני זוכרת שפעם ישבתי במסעדה עם חברות ישראליות ודיברתי איתן עם המבטא שלי, ומישהו מאחור אמר לי, 'תסתמי כבר, רוסייה, אני לא יכול לשמוע את המבטא שלך'. מישהו אחר ששמע אותו אמר לו שאם הוא לא סותם את הפה שלו, הוא מעיף אותו מהמסעדה".
מה היה המקרה הכי קיצוני של גזענות שחוויתם?
"כשעבדתי ב'חצי חינם', מישהו ביקש ממני משהו ולא הבנתי אותו, אז הוא אמר לי 'שרמוטה'. הלכתי לחברה שלי לשאול אותה מה זה, והיא הסבירה לי. מייד רציתי לעזוב הכל וללכת הביתה. בהתחלה אני לקחתי את זה קרוב ללב. בכיתי, כי לא היה לי נעים ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.
"בגלל כל זה היה לי חשוב ללכת לטלוויזיה ולהראות שאני לא מפחדת, שאני לא מתביישת ושאנחנו שווים. זה שאנחנו רוסים והעברית שלנו לא טובה, זה לא אומר שאנחנו מטומטמים. אם תדברו איתי רוסית, תגלו שאני ממש חכמה".
איך הסתדרת אחרי שפיטרו אותך?
"בשנתיים הראשונות היה לי קשה, תאמין לי שאני לא יכולה להסביר לך כמה. כל בוקר התעוררתי ואמרתי שהיום אני עוזבת. אבל לא יכולתי לחזור בלי כלום. כאילו, מה עשיתי בזה? ומה אני אעשה שם? ואין לי כסף ללמוד שם. אז אמרתי שאני אסתדר, וצריך לחכות עוד קצת ועוד קצת ואני עדיין מחכה".
את אמא שלה אלה לא ראתה כבר שש שנים. "הפעם האחרונה שראיתי אותה היתה בשדה התעופה, כשעליתי לארץ", היא מספרת בהתרגשות ומנמיכה את הקול. "נפרדנו שם, ומאז לא נפגשנו. אנחנו מדברות כל יום בפייסבוק של רוסים, אני מדברת איתה בסקייפ ומספרת לה כל הזמן מה קורה. חשוב לי מאוד לשמור איתה על קשר במיוחד עכשיו, כשיש שם מלחמה. אני לא יכולה לראות חדשות, כי זה מה זה כואב לי. כשמתחילים לדבר איתי על זה אני מתחילה לבכות מייד. אני מאוד אוהבת אותה".
למה את לא נוסעת לבקר אותה?
"עכשיו במלחמה זה מסוכן, ואני רוצה להביא אותה לפה. הגעתי אל 'המירוץ' בשביל לזכות במיליון. אמא שלי לא יהודייה, אז היא לא תקבל תעודת זהות. אז כשאני מביאה אותה לפה, אני צריכה להיות מוכנה לעבוד בשביל שתינו. אני לא אגור עם שותפים ואצטרך לשכור דירה בשביל שתינו ולהחזיק אותה".
וובה: "עוד מעט את תלמדי את העבודה של אבא, ואז יהיה יותר קל".
אלה: "אבל אני רוצה ללמוד איפור אצל מיקי בוגנים".
וובה: "אבל את צריכה שיהיה לך בסיס עם מה להתחיל".
אמא ראתה אותך במירוץ?
"לא, ואני לא רוצה כי עשינו דברים מפחידים. אמא שלי מאוד אינטליגנטית ועדינה, כמו פרינססה. היא לא כמוני, וכשהיא תראה את זה היא תהיה בשוק. וובה אמר באודישנים שאני מעשנת. אם אבא שלי היה רואה את זה, הוא היה הורג אותי. מזל שהוא לא שם לב. הם חושבים שאני לא מעשנת ולא כלום".
איך הקשר עם אבא?
"הוא מאוד עוזר לי. הוא מאוד גאה בי. כשאנחנו הולכים ברחוב, הוא אומר לכולם: תסתכלו על ערוץ 2, זאת הבת שלי. כשהתחילו הפרסומות, לא היה בן אדם ברחוב שהוא לא אמר לו שהבת שלו משתתפת ב'המירוץ למיליון'. אני אומרת לו, 'אבא תפסיק, כבר אתה עושה לי פדיחות'".
כוכבים בקניון
הקליטה של וובה היתה קלה יותר. "לפני שעליתי לארץ הגעתי לפה לטיול בחופש הגדול, והכרתי קצת אנשים. מתי שעליתי לגור כאן, חיפשתי את החבר'ה שהכרתי, ומאז אני תמיד מרגיש בבית".
מייד אחרי שהגיע לארץ התחיל ללמוד במקיף א' באשדוד. בתום הלימודים התגייס לחיל הים, אבל בגלל קשיי התאקלמות וקשיי פרנסה, נאלץ לעזוב את הצבא אחרי שנה.
מאמא שלו הוא זוכר רק סיפור אחד. "לקחו אותי לבית חולים, לפני שהיא נפטרה. הייתי קטן, הגעתי לשם בוכה, והיא התחילה להרגיע אותי. היא לקחה אותי אליה ואמרה לי שהרופא יחליף לה את השעון, והיא תחזור. אבל היא לא חזרה".
היה לך קשה לגדול בלעדיה?
"אני לא יודע איך זה לגדול עם אמא, אז אני לא יודע איך לענות. אני זוכר שכל פעם, אבא היה מביא אמא אחרת הביתה. לא הייתי מסתדר איתן, כי לא הייתי ילד רגיל. הייתי מופרע ובעייתי. לא הייתי מקשיב לשום דבר שהן היו אומרות לי, אלא רק למה שאבא היה אומר לי. עשיתי הרבה בעיות, כי רציתי את אמא בבית".
וובה ואלה. "אף פעם לא היו רוסים כמונו בערוץ 2" // צילום: כפיר זיו
מרגע שהתוכנית עלתה לאוויר, לפני שבועיים, הם הפכו לכוכבים. וובה: "אתמול בקניון הלכתי עם אחותי וחברה שלה לקנות שמלה, ונכנסנו לאחת החנויות, ופתאום כולם מסתכלים ומבקשים ממני להצטלם. היה שם גם מישהו שצעק לי, 'הנה הרוסי הזה'. המשכתי ללכת ולא התייחסתי אליו.
"פתאום אני שומע מישהו אחר שצועק עליו, 'תסתום את הפה שלך, מי אתה שמדבר אליו ככה? הוא אחלה גבר'. הסתכלתי איך הם רבים, וזה לא היה לי נעים. אבל מה אני יכול לעשות? אם לא יהיו אנשים כאלה, אתה לא תדע מי הטובים".
אלה: "האמת היא שתמיד רציתי להיות מפורסמת ותמיד הרגשתי מיוחדת ותמיד ידעתי שהמטרה שלי היא להיות בטלוויזיה. כשהייתי קטנה כולם אמרו שאני אהיה ארטיסטית, אבל עכשיו אני מה זה לא מרגישה בנוח כשמבקשים ממני להצטלם".
וובה: "מתי שאני מגיע ללקוחות של הוט, ההורים מבקשים ממני להצטלם עם הילדים. אני עובד, ואני שומע שמדברים עלי מאחורה".
אלה: "אתמול הלכתי בעזריאלי והיו שם שלושה ילדים מבוגרים, שעומדים ומתווכחים אם זאת אני או לא. בסוף אחד שאל אותי, 'את מ"המירוץ"?' אמרתי לו 'כן', אז הוא ביקש להצטלם. אמרתי לו שאני ממהרת, והוא אמר לי, 'בבקשה', אז מייד הסכמתי.
"אחרי שהצטלמנו הוא אמר לי, 'וואו, את כזאת קטנה במציאות'. הוא עשה סלפי ורואים רק אותו, אז אמרתי לו: 'מה הקטע אם לא רואים אותי?'"
קראתם טוקבקים אחרי הפרק הראשון?
אלה: "כן, אני חולה על זה. הייתי בשוֹק. לא ראיתי מילה אחת רעה, ולא ציפיתי לזה. הייתי כבר מוכנה נפשית שאפתח את זה ויכתבו לי, 'רוסייה מסריחה, תחזרי לרוסיה'. חשבתי שלא יאהבו אותנו, בגלל המבטא. כשקראתי את כל הדברים, אני התחלתי לבכות. זה היה לי כל כך נעים כי לא האמנתי למה שאני קוראת".
וובה: "אני לא חשבתי שיירדו עלינו, אבל בחיים גם לא האמנתי שאנשים יתלהבו מאיתנו".
אלה: "מיליון אנשים כותבים לנו כל יום 'אנחנו רוצים שתזכו'".
מה הסיכוי לקאמבק
למה זה כל כך מרגש אתכם?
וובה: "אנחנו רוסים עם אזרחות ישראלית, שמופיעים בערוץ 2, שהוא הכי ישראלי שיש. אף פעם לא היו רוסים כמונו בערוץ 2, ואני בעצמי בקושי צופה שם. התגובות הטובות של האנשים זאת החותמת שקיבלו אותנו עד הסוף לגמרי, וזה כיף".
עכשיו, כשאתם סלבס, שיניתם את התוכניות לעתיד?
וובה: "לפני 'המירוץ' אני חלמתי ללמוד מערכות כיבוי אש, אבל עכשיו אני מתלבט".
אלה: "אני רוצה ללמוד איפור ומשחק. רוצה להמשיך בטלוויזיה, אבל בגלל חוסר העברית שלי אולי לא ייקחו אותי. אז אני רוצה אולי לשלוח את הפרטים שלי לערוץ 9, הערוץ של הרוסים. זה מה שאני אוהבת".
מה "המירוץ" עשה לקשר ביניכם?
אלה: "התחברנו עוד יותר. זה קירב בינינו. גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי קודם על וובה. לא ידעתי שהוא חזק פיזית ונפשית. אבל גם לא ידעתי שהוא כזה עצבני".
וובה, מה אתה גילית?
אלה: "אל תגיד שוב פעם על האוכל, כאילו שזה יוצא מהכיס שלך".
וובה: "אני גיליתי שכשהיא צריכה, היא יודעת לוותר על הפחד שלה".
יש סיכוי שתחזרו להיות זוג?
אלה: "לא, ממש לא. כבר שנתיים יש לו חברה, מרינה, אני מכירה אותה מזמן. היא חמודה".
ומה היא אומרת על זה שאתם ביחד במירוץ?
וובה: "היא יודעת שאני מכיר את אלה הרבה זמן".
אלה: "הוא גם יצא עם חברה טובה שלי שלוש שנים".
אם תזכו במיליון, מה תעשו איתו?
וובה: "אבא שלי סבל איתי הרבה, אז אני רוצה לעזור לו כדי שיהיה לו יותר קל בחיים. וגם לאחותי הקטנה. אבל זה יהיה קצת טיפשי אם אני אגיד שאתן את כל הכסף, כי אני גם צריך".
אלה: "אני מביאה את אמא שלי לארץ ועושה ניתוח אף. גם באודישן אמרתי שאני רוצה לשנות אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו