התקשורת האמריקנית אוהבת להמליך מלכים טלוויזיוניים באותה חדווה שבה היא אוהבת לנשל אותם מכיסאם. בימים אלה מדובר באחד הקומיקאים האהובים בארה"ב - ביל קוסבי. כמעט בכל יום נחשפת אישה נוספת שטוענת כי הוטרדה או הותקפה מינית על ידי הבדרן הוותיק, ונראה שהסיפור רחוק מלהסתיים.
קוסבי הסתבך עוד יותר השבוע, כאשר עובד רשת NBC לשעבר, פרנק סקוטי, שעבד עם קוסבי במשך כמה שנים, טען כי הבדרן נהג לשלם לשמונה נשים שונות סכומי כסף גדולים בשנים 1990-1989. לטענת סקוטי, שהתראיין לעיתון "ניו יורק דיילי ניוז", נוסף על העברת אלפי דולרים לאותן נשים, הוא עצמו נהג לשמור על הכניסה לחדר ההלבשה של קוסבי, בזמן שהאחרון אירח דוגמניות צעירות. סקוטי סיפר שקוסבי ביקש ממנו להביא נשים מסוימות לחדרו, מה שלדבריו גרם לו להרגיש "כמו סרסור". כמו כן, קוסבי סידר לנערה בת 16 דירה לאחר שסיפרה לו כי אין לה איפה לגור. סקוטי טען כי נעזר באחיו של דונלד טראמפ. בשלב מסוים החליט סקוטי לפרוש וקוסבי ניתק עימו מגע.
אחת מאותן דוגמניות שביקרו בחדר ההלבשה היתה ג'ול אליסון. לטענתה, בעידודה של הסוכנת שלה היא התארחה גם בביתו של קוסבי, וזה הגיש לה יין שגרם לה חולשה. בשלב הזה קוסבי אחז בידה והניח אותה על המפשעה שלו. כאשר הציע לה להיפגש שוב, היא סירבה. באחד הראיונות שהעניקה אליסון, היא כינתה את קוסבי "סוציופת חולני", וטענה כי ייתכן שמדובר "באנס הסדרתי האמריקני הגדול ביותר שהצליח לחמוק מהחוק".
בגד בערכים המשפחתיים
אם גירסת המתלוננות תתברר כנכונה, לא יהיה מופרך לשער שקוסבי ניצל את מעמדו כדי לתקוף נשים במשך יותר משלושה עשורים. אף על פי שפרקליטיו של קוסבי טוענים כי מדובר בהאשמות שווא, המונעות מאינטרסים כספיים ופרסומיים, העובדה שאותן נשים מגיעות ממעגלים חברתיים אחרים, והן בגילים שונים ומספרות סיפורים דומים בדבר פיתוי, סימום ותקיפה מינית, מובילה רבים למסקנה כי יש דברים בגו. מתוך 16 הנשים שיצאו לתקשורת, 12 מהן טענו כי הבדרן סימם אותן לפני שתקף אותן מינית.
יש הטוענים כי כל מה שביל קוסבי היה צריך לעשות הוא לצאת לפנסיה, לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך ככל האפשר ולהסתכל אחורה בסיפוק על הקריירה הייחודית ופורצת הדרך שלו, כמי שזכה בתואר "האבא של אמריקה" ("America's dad"). אילו רק היה עושה זאת, אילו היה מצליח לגבור על היצר התקשורתי שלו, ייתכן שהיה יכול להציל את המורשת שלו.
אבל כאמור קוסבי שייך לזן הבדרנים שלא מוכנים לפרוש, אלא רוצים עוד: עוד תשומת לב, עוד אהבה, עוד מחמאות. התשוקה הזאת היא שהובילה אותו, בגיל 77, לקאמבק מתוקשר. רשת נטפליקס תיכננה להפיק ולשדר תוכנית מיוחדת של מופע הסטנד־אפ החדש שלו, ורשת NBC היתה בשלבי פיתוח מתקדמים של סיטקום חדש בכיכובו. אבל ברגע שרשימת הנשים המאשימות אותו בתקיפה מינית ובאונס החלה לגדול, הרשתות מיהרו להתנער מקוסבי. יכול להיות שמדובר בשיקול דעת מוטעה של קוסבי, שחשב שהרע ביותר מאחוריו. כבר ב־1997 החלו להופיע הסדקים הראשונים בדימוי הנקי של הבדרן, שהציג עצמו כאיש משפחה למופת. דווקא בשנה שבה בנו איניס נרצח, קוסבי נאלץ להודות בפומבי כי ניהל רומן עם אישה בשם שון אפשו, לאחר שבתם המשותפת (שבה קוסבי לא הכיר) ניסתה לסחוט ממנו 24 מיליון דולר.
בשנת 2006 קוסבי הגיע להסדר משפטי, שכלל תשלום פיצויים למכרה שלו בשם אנדריאה קונסטנד, שטענה כי שנתיים לפני כן ניסה לתקוף אותה מינית לאחר שהגיעה לבקרו. 13 נשים נוספות, שזהותן לא נחשפה, וביקשו להעיד במשפט ולספר על חוויות דומות שהן עברו לכאורה, לא העידו לבסוף בגלל אותו הסדר. חלקן חשפו עצמן בעקבות גל ההאשמות הנוכחי.
אז נראה שבמקום לספור את הדולרים בדרך לבנק, קוסבי יצטרך להתמודד עם הוצאות משפטיות משמעותיות על רקע דיווחים מהימים האחרונים, שלפיהם לפחות מתלוננת אחת, השחקנית לואיזה מוריץ, מתכוונת להגיש נגדו תביעת פיצויים ופועלת לגייס לפחות תשע מתלוננות נוספות מתוך 16 הנשים שחשפו עצמן בגל הנוכחי.
הגילויים האחרונים על ביל קוסבי ממשיכים לזעזע את מעריציו הרבים, שבמשך עשרות שנים ראו בו דמות ייחודית בנוף הבידור האמריקני: מודל לחיקוי אפרו־אמריקני, שפרץ את מגבלות הגזע, ובדרן שהתעקש לשמור על שפה נקייה מקללות ומגידופים.
קוסבי, שהשלים דוקטורט בחינוך, היה אחד האפרו־אמריקנים הראשונים שהצליחו להתחבב על קהל הצופים הלבן. קצת לפני שאופרה וינפרי הפכה למלכת הטלוויזיה של אמריקה, היה זה ביל קוסבי, מ־1984 עד 1992, שהפך את תוכנית הבידור שלו, "משפחת קוסבי" - קומדיית מצבים על משפחה אפרו־אמריקנית מצליחה - לתוכנית הכי נצפית בטלוויזיה.
עוד לפני כן, ב־1965, כשהיה בן 28, קוסבי הפך לכוכב השחור הראשון בטלוויזיה כשגילם את אחת הדמויות הראשיות בסידרה המצליחה "אני מרגל" ("I SPY") לצידו של רוברט קאלפ. לנוכח הרקורד הטלוויזיוני הבלתי מזיק שלו, רבים ממעריציו תופסים את אירועי החודש האחרון כפגיעה אישית, אפילו משפחתית. הצלחתו הטלוויזיונית, לצד המסרים החינוכיים והפרו־משפחתיים שפעל לקדם, העניקו לו מעמד מיוחד בארה"ב, עד כדי כך שב־2002 הנשיא ג'ורג' בוש העניק לו את מדליית החירות הנשיאותית, אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארה"ב.
נכון לעכשיו, ואף שחלק מהופעות הסטנד־אפ שלו בוטלו, קוסבי עדיין ממשיך להופיע וזוכה לתמיכה מקהלים מסוימים. בעצת עורכי דינו, הוא בוחר כרגע לשמור על זכות השתיקה, חוץ מתגובה קצרה בראיון לעיתון "פלורידה היום", שבו צוטט כאומר: "אני יודע שאנשים כבר התעייפו מהעובדה שאני לא אומר דבר, אבל כולם חייבים לבדוק את העובדות שלהם. אנשים לא צריכים לעבור דברים כאלה ולא צריכים להתייחס לרמיזות". יש לציין כי על אף המהומה התקשורתית, עד כה לא הוגשה תלונה במשטרה נגד קוסבי, ולעת עתה הסיכויים שיישלח לכלא אינם נראים גבוהים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו