"הגורם הכי מזהם בבית הוא לא אחר מאשר המגבות שלכם!" זעק השבוע מחקר חדש שנערך באוניברסיטת אריזונה ופורסם בהרחבה בכל אמצעי התקשורת, וסליחה שאני מפילה עליכם חדשות מטלטלות כאלה ככה סתם באמצע היום ובלי שום הכנה מוקדמת. גם אני הופתעתי כשפתחתי עם הקפה של הבוקר את אחד העיתונים בעמודי הבריאות והלייף סטייל, מתוך כוונה לרפרף על רשימת הירקות המכילים נוגדי חמצון או להתעדכן בשאלה אם הבת של פנינה רוזנבלום משתמשת או לא משתמשת בקרם יום עם מקדם הגנה, ובמקום זה התחוור לי לחרדתי שמגבות הבית התמימות שתלויות בחדר האמבטיה או מקווצ'צ'ות תמידית על השיש במטבח הן למעשה צלחת פטרי רוחשת חיידקים חובבי לחות וחורשי מזימות, שבני הבית מעבירים ביניהם בכל פעם שמישהו יוצא באופן שגרתי מהמקלחת או שוטף עגבנייה לסלט.
הנה מחשבה מעודדת לפתוח איתה את הבוקר - חשבת שהבעיה הסניטרית הכי דחופה בחייך היא שהעוזרת מזניחה את האבק שמצטבר על השקעים בבית, כשכל הזמן הזה, מבחינה מיקרוביולוגית, גידלת למעשה את ילדייך בשירותים הציבוריים של YELLOW צומת מסמיה.
• • • •
זה מפתיע. רוב האנשים משקיעים מאמץ סביר בלתחזק סביבת מגורים מתקבלת על הדעת - לא כולל, במקרה שלנו, שתי שקיות זבל מתפקעות המחכות כבר יומיים ליד הדלת לפינוי כמו בזמן סכסוך עבודה של עובדי מחלקת התברואה בעירייה - ונוטים להניח, בלי להקדיש לזה יותר מדי מחשבה, שהסביבה הביתית שלהם היא מקום היגייני יחסית. עכשיו מתברר שאין שום קשר בין הרושם הסובייקטיבי הזה לבין המציאות. למעשה, אל תהיו מופתעים אם בזמן שאתם מזפזפים באחד הערבים בשעמום בין ערוצי הטלוויזיה בסלון, תיתקלו פתאום על המסך בתמונה שתיראה לכם מוכרת מאיזה מקום, ואחרי רגע או שניים של בלבול והפתעה תזהו את רפי גינת עומד באמצע חדר השינה הפרטי שלכם, עוטה חלוק מגבת ורועם בקולו המאיים: "סלמונלה!"
אני נזכרת בנציג הרשמי שהמתין בשדה התעופה כשחזרנו מברלין לפני כמה שבועות, עוצר כל נוסע בביקורת הדרכונים ומברר בקפדנות: "האם ביקרת לאחרונה באפריקה?" אפריקה?! אם לשפוט על פי הממצאים של החוקרים מאריזונה, כדי להילחם באבולה צריך באותה מידה לשאול "האם ביקרת לאחרונה אצל משפחת לוי ברח' ז'בוטינסקי 11 בהוד השרון?"
בעין של חוקרת מז"פ מיומנת אני מביטה בחשדנות במגבת משבצות אדום־לבן המוטלת ליד הכיור במטבח. איך יכולתי לחלוף שוב ושוב על פני מוצג מפוקפק כל כך, אוצר של רמזים מרשיעים ודגימות דנ"א, בלי להתעכב לרגע? אני משחזרת בראשי את קורותיה של מגבת המטבח התמימה לכאורה הזאת מאז הכביסה האחרונה. מממ... בואו נראה. כל בני הבית בלי יוצא מן הכלל ניגבו בה ידיים ופרצוף, כולל כמה חברים של הילדים שלגבי הרקע החיסוני שלהם אין לי כל מידע אמין. השתמשנו בה לייבוש מזון וכלי מטבח. היא שימשה לניגוב רציף של שיש שורץ בקטריות. פעם אחת נעזרנו בה כדי לחלץ נורת חשמל שרופה. לא רעיון טוב כשאני נזכרת שזמן קצר קודם לכן הקטנה הספיגה בה שלולית קטנה של חלב מהרצפה. אולי כדאי שאני אעצור פה לפני שיתברר שמוסכניק מיוזע השתמש במגבת באמצע אוגוסט כדי לבדוק את מצב השמן במנוע. כבר עכשיו ברור שמדובר בפיסת האריג הדוחה ביותר בעולם מאז שאנשים נגמלו מההרגל המגונה להסתובב עם מטפחת בד, לקנח בה בציבור את האף ואז לדחוף אותה בחזרה לכיס בלי למצמץ.
רק מגבות מזוהמות היו חסרות לי בחיים, כשגם ככה האיסטניזם שלי מצוי כבר כמה שנים תחת מתקפה בלתי פוסקת. הרבה דברים יספרו לכם על גידול ילדים, אבל אף אחד לא טורח לציין בפני הורים עתידיים שהמלאכים הקטנים מהווים בין השאר מכה תברואתית ואיום בלתי פוסק על מערכת החיסון של הסביבה.
במקרה של איסטניסטים מסוגי, מדובר בשינוי שמחייב הסתגלות. לפני שהפכתי לאמא התגוררתי במשך שנים בדירת רווקות מבהיקה עם איש ביטחון במדים שעמד בכניסה ותישאל חברים ובני משפחה אם ביקרו לאחרונה באפריקה. לא קשה לתאר כמה הופתעתי לגלות כמה שנים אחר כך שמבחינת ילדים קטנים - אין דבר שמעורר תיאבון יותר מסוכרייה משומשת שנמצאה בארגז החול; שהם שמחים להחליף ביניהם מוצצים כמו שספורטאים אחרי משחק מחליפים חולצות; ושנתז עליז של סמארק חמים מהווה אצלם ברכת "בוקר טוב" מקובלת.
שלא לדבר על האימה הגדולה מכולן, נטייתם האוניברסלית של ילדים לבחור את המקום הכי בלתי צפוי ובלתי אפשרי - נניח מרכז קניות הומה באמצע שום מקום - ואז להכריז בנימה של דחיפות: "קקי!" מה שיחייב אותך פעם אחר פעם לכתת את רגלייך ביבבות בלתי נשלטות לתאי שירותים מהסוג שאדם נורמטיבי לא צפוי להיתקל בהם אלא במסגרת סיור של בוקי נאה. ותוסיפו לזה את נטייתם של ילדים בגיל הרך להתייחס אל האסלה במקומות כאלה כאילו היתה כורסה מזמינה של אמריקן קומפורט. אם אי פעם ימצאו ילד שננטש בסלסילה על מפתן "קסטרו", תתקשרו, הוא כנראה שלי.
• • • •
למרבה המזל, במלחמת האין־ברירה הזאת אני לא לגמרי חסרת ישע. כדי להילחם בחיידקים מסוכנים ובמגפות המוניות, המדע העמיד לרשותי חבילת מגבונים. קראתם נכון: מגבון לח. וזה כשאנשים הגיוניים היו אמורים, לפני כל פעולה הורית, לעטות חלוק ומסיכה ולקרצף את הידיים בחומר מחטא כמו מנתחים בבית חולים.
דבר אחד חיובי אני בכל זאת יכולה להגיד עכשיו, אחרי שהקפדתי לשרוף את כל המגבות בבית. כשמביאים בחשבון את העניינים האחרים שעל הפרק, חיידקים נפוצים פתאום לא נראים גרוע כל כך. זאת אומרת, אני יכולה לחשוב על דרכים טובות יותר להתחיל את היום אבל כשמלחמת דת מאיימת לסחוף את המזרח התיכון, יש משהו כמעט מפתה בכותרת עיתון שמציעה לנו למות מקוליפורמים. √
(איור: יעל בר)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו