כמעט שלוש שנים שענת (שם בדוי) מנסה להדחיק את הצריבה. את העלבון. את חוסר האונים הזה, אחרי שהאדם שבו בטחה הפר את אמונה והפך את רגעיה האינטימיים ביותר לנחלתן של עשרות ומאות זוגות עיניים זרות, וכולן חדרו פתאום אל גופה ואל נפשה וחיללו אותם. אבל הרגשות שם, חוזרים וצפים בכל פעם מחדש. ספק אם יניחו לה אי פעם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בחורה צנומה עם עיניים גדולות ויפות, שבא לחבק חזק־חזק ולא לעזוב, שתדע שהיא לא לבד. את שמה אי אפשר לחשוף מכוח החוק, גם לא את שמו של הבחור הפוגע. "בואי נבחר לו שם של פעם, משהו מעליב", היא מנסה בדרכה המיוחדת להראות עד כמה הכאיב לה.
פעמים רבות במהלך השיחה היא עוצרת את דיבורה, עוצמת את עיניה היפות, מנסה להראות כאילו הזמן איחה את הפצעים והיא בסדר, היא חזקה. אבל בפנים מתחוללת סערה גדולה.
לפני שנה וחצי התגייסה לצה"ל, והיא משרתת כיום בבסיס במרכז הארץ בתפקיד מאתגר. רוב שעות היום היא בצבא, בערבים ובסופי שבוע היא מבלה עם חברים, כאלה שלמדה לסמוך עליהם מחדש. היא מתגוררת לבדה עם הוריה, אחרי שאחיה כבר עזבו את הבית.
הסיפור שלה מתחיל בכיתה י', תחילת התיכון. עד אז היו לה חיים רגילים לגמרי. "זו היתה תקופה אפלה", היא משחזרת. "היו לי הרבה דיכאונות, מצבי רוח. עוד מהיסודי הושפעתי מאוד מכל מיני דברים שאנשים אמרו עלי. היו מציקים לי הרבה בגלל המראה, קראו לי מכוערת, וזה המשיך הרבה זמן. היו לי כאילו חברות, אבל גם הן היו צוחקות עלי. תמיד הרגשתי בודדה. חֶברה היא דבר רע מאוד.
"מצאתי אוזן קשבת אצל המתנדבים של 'עלם'. הייתי באה לבית הקפה שלהם, 'הפוך על הפוך', שהיה במרכז העיר. אפשר להגיד שהתמכרתי, הייתי הולכת לדבר איתם פעם בשבוע־שבועיים, סוג של טיפול פסיכולוגי. כל הכוח שלי היום בא בזכות השיחות איתם".
באותה תקופה היתה יוצאת כמעט בכל ערב עם חברות. מחפשת את עצמה, מחפשת חברה.
"היינו פוגשות ידידים, הכרנו גם הרבה חברים מהקהילה הגאה שהיו מסתובבים איתנו בגינות ציבוריות, לפעמים ארבעה־חמישה חברים, לפעמים יותר. היתה לי חברה אחת שתמיד היתה איתי. סתם היינו יושבות בגינה ומכירות כל מיני אנשים. היו כאלו שעישנו סיגריות, היו כאלו שעישנו יותר מזה, אני נגעלתי מזה. לא עישנתי. תמיד אמרתי להם שלא יעשנו לידי.
"נורא חיפשתי הקשבה. זה לא שרציתי לברוח מהבית, ממש לא, יש לי קשר טוב עם ההורים שלי והם מקסימים, אבל הם לא אנשי מקצוע. אמא שלי לא היתה יכולה לדעת מה אני מחפשת. הייתי צריכה ייעוץ רציני".
כך פגשה את יעל אלטמן, שהסתובבה עם המתנדבים של עלם באזורים שבהם נוהגים לבלות בני נוער בסיכון. "יעל הפכה להיות האוזן הקשבת שלי", אומרת ענת ועיניה נוצצות. "היא ליוותה אותי, בהתחלה בתור מתנדבת בעמותה ואחר כך כרכזת איתורים, שיוצאת לשטח במטרה לאתר בני נוער שמשוטטים בלילות וחסרי בית".
חיים ברשת החברתית. "אמא שלו אמרה שזה סתם מעשה קונדס" // צילום: GettyImages
"נפגשנו כמעט בכל יום"
באחת הפעמים שבהן יצאה עם חבריה, הכירה ענת את נחום (שם בדוי). הוא היה מתיכון אחר באזור, בן גילה, "פוזאיסט כזה. איכשהו התחלנו להסתובב איתו. יום אחד אני והוא היינו ממש משועממים, והחלטנו לקחת את הידידוּת למקום אחר. האמת היא שלקחנו את זה למקום הכי דוחה, לשירותים". היא משתתקת לרגע.
"זו היתה הפעם הראשונה שהגעתי למצב מיני עם גבר, מעבר לנשיקות. בכלל לא היה אכפת לי ממנו, אבל זו היתה ההתנסות הראשונה שלי, זה עניין אותי. התלהבתי מזה. היינו נפגשים כמעט בכל יום. לא היינו חברים או משהו, רק עשינו דברים. בעיקר בחדרי מדרגות ומקומות ציבוריים.
"זה מצחיק, הוא היה מספר לי דברים אישיים, למרות שממש לא הייתי מעוניינת. הייתי כמו גבר, רציתי לעשות דברים ולהמשיך הלאה, והוא מתחיל לספר לי על החיים שלו. לא פיתחתי כלפיו רגשות של אהבה, אבל כן קינאתי לו. נגיד, כשמישהי ניסתה להתחיל איתו זה עיצבן אותי, ורק דאגתי לקרב אותו אלי יותר. כל העסק הזה היה ממש קצר, חודשיים בערך, אבל אינטנסיבי מאוד". היא מושכת את הברכיים אל החזה, מתקפלת בתוך עצמה. מודה שהיא מעדיפה לשכוח חלק מהדברים שקרו.
"באחד הערבים, כשישבתי עם ידיד שלי, הוא פתאום אמר ככה סתם, כאילו בבדיחה, שנחום צילם אותי. הייתי מופתעת, לא ידעתי על מה הוא מדבר. ניסיתי להוציא ממנו למה הוא התכוון, אבל הוא לא רצה לפרט. רק אחרי המון שכנועים הוא סיפר לי שיש סרטון. שהוא רץ ברשתות החברתיות, וכמעט כולם כבר יודעים עליו. התקשרתי מייד לנחום, כשהידיד לידי, אבל הוא לא הודה שעשה את זה, ניסה להכחיש שיש סרטון כזה בכלל. הוא לא הבין למה אני כועסת כל כך. ניתקתי לו בפנים. הייתי בשוק. לא ידעתי שהוא צילם אותי, ועוד יותר הכעיס אותי שחברים שלי ידעו על זה, ולא סיפרו לי. ככה אני צריכה לגלות את זה? מפליטת פה?
"התחלתי להתקשר לחברים לשאול אם ראו או שמעו. אחד החברים שלי סיפר לי שראה את הסרטון, אבל נשבע שלא העביר אותו הלאה. רתחתי. ממנו הכי ציפיתי שיבוא ויגיד לי משהו, לא הבנתי איך הוא יכול להתנהג ככה.
"גיליתי שנחום סיפר להרבה אנשים שיש בינינו מערכת יחסים. פתאום סיפרו לי שהוא שמר את מספר הטלפון שלי תחת שמות גנאי בטלפון שלו. הוא אמר לכולם שצילם אותי בהסכמה. יצאתי נסערת מהבית של החבר. באותו הלילה לא הצלחתי לישון, אבל בבוקר ניסיתי להתנהג כאילו כלום לא קרה.
"אחרי יום סיפרתי לאמא שלי. ישבתי איתה בבית, והחלטתי לספר לה. היא כבר שמעה על נחום כבדרך אגב, לא כמישהו ממש חשוב בחיי כי הוא לא היה כזה חשוב. היא היתה בשוק. היא לא האשימה אותי, אבל שאלה 'איך לא שמת לב שהוא צילם אותך?' משהו שגם אני שאלתי את עצמי ולא ידעתי לענות על זה.
"היא הבינה שאין לה מה לכעוס עלי, שלא ייצא מזה כלום. אני חושבת שהיא בעיקר לא הבינה איך הגעתי למצב הזה, וניסתה להרגיע אותי. אמרה לי שזה יעבור ושיהיה בסדר. היא היתה שם בשבילי, תמכה בי מאוד".
היא אמרה לך ללכת להתלונן?
"לא. אני חושבת שהיא לא האמינה שיעשו עם זה משהו".
ענת הסתובבה כסהרורית. ניסתה להתעלם, אבל ידעה שהיא חשופה לעיני כל. כשבועיים אחרי שגילתה על הסרטון, הלכה לבית הקפה של עלם וסיפרה לאחת העובדות על המקרה. שם גם נשברה, בפעם הראשונה מאז המקרה.
"התחלתי לבכות, בכיתי בלי הפסקה. היא אמרה לי שאני צריכה לצאת מולו, להגיד לו שימחק את הסרטון מהטלפון שלו, ושאחרת אפנה למשטרה. לא רציתי, אבל היא אמרה: 'את הולכת לעשות את זה'.
"ראיתי אותו מסתובב בחוץ וניגשתי אליו, רועדת. גם מהבכי וגם מהפחד. אמרתי לו מייד: 'תמחק את הסרט או שאני הולכת למשטרה'. הוא עשה פרצוף תמים, כאילו לא מבין מה אני רוצה ממנו. ואז הוא אמר: 'היה סרט, אבל מחקתי אותו'. לא האמנתי לו. זו היתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו".
ענת. "שואפת להתנדב בעמותה" // צילום: אפרת אשל
"יכולתי להדחיק את זה"
בתקופה שלאחר מכן ניסתה להתנהג כרגיל, כשהיא בוערת מבפנים. המשיכה ללכת לבית הספר, נפגשה עם חברות, אבל בכל מקום שמעה על הסרטון.
"זה התחיל להתפשט. חברים מערים אחרות פתאום אמרו לי שראו את זה. אחרים אמרו ששמעו על זה. אני לא יודעת מי ראה ועד לאן זה הגיע.
"ניסיתי להדחיק את זה, לא להראות שאני סובלת, אבל בפנים סבלתי. עד היום אני לא יודעת למה מלכתחילה עשיתי את הטעות הנוראית הזו, של הקשר איתו. במקום מסוים, גם החברים שלי שמרו עלי. הפסיקו לספר לי ששמעו על זה. וזה עזר, כי אם הייתי כל הזמן שומעת שאנשים ראו, לא הייתי יכולה להמשיך לתפקד. היה לי מזל מסוים שיכולתי להדחיק את זה.
"אחרי כמה חודשים התחלתי לצאת עם מישהו, שהכרתי בעבודה כמלצרית. הייתי בכיתה י"א, והוא היה צעיר ממני בכמה שנים. חשבתי שזאת מערכת יחסים בריאה, אבל היום, בראייה לאחור, אני חושבת שלא באמת רציתי לדבר איתו. איבדתי את האמון בגברים, לא יכולתי להיפתח כל כך למישהו אחר. אבל הייתי חייבת לנסות להמשיך בחיים".
גם אחרי שניתקה את הקשר עם נחום, הסרטון עדיין רדף אותה. שוב ושוב שמעה עליו, מכל מיני אנשים שהכירה. אחרי חצי שנה, כשהיתה עם חברים באחת הגינות, צעקה לעברה אחת הבנות, 'ענת מככבת בסרטון פורנוגרפי'. היא התפרקה.
"ביקשתי ממנה להפסיק, והיא חייכה מול הפנים שלי והמשיכה. אין לי מושג למה, לא עשיתי לה שום דבר רע. אז הלכתי ודיברתי עם יעל ועם מתנדבת נוספת בניידת של עלם, והן לא הבינו איך התעלמתי מזה עד היום. הן התעקשו שאלך להתלונן עליו במשטרה. אמרתי שאיימתי עליו בתלונה, שאני רוצה לשכוח מזה, לעבור הלאה. אבל הן אמרו לי שמגיע לו להיענש.
"באותו רגע החלטתי ללכת למשטרה, אפילו שזה היה בערב. הבנתי שאם אני לא עושה את זה עכשיו, זה לא קורה. ארבעה חברים שלי, שראו שאני נסערת, החליטו לבוא איתי. זה היה יום קשה, הייתי עם עיניים נפוחות מדמעות, כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
"אני זוכרת שהתקשרתי לאמא שלי, והיא היתה עייפה מאוד, סיפרתי לה שאני הולכת למשטרה והיא אמרה לי שהיא שמחה שהחלטתי ללכת והציעה לבוא איתי, אמרתי לה שאלך עם חברים. לקחתי את כל האוויר שיש לי והלכנו לתחנת המשטרה".
כשהגיעה לתחנה, ראתה שם חבר של נחום, שהגיע במקרה להגיש תלונה בעניין אחר. "הוא שאל אותי מה אני עושה שם, וסיפרתי לו. הוא מייד התקשר לנחום. אחרי דקה קיבלתי ממנו סמס שהוא מתנצל, שאני אחשוב על המשפחה שלו, שיכעסו עליו. הוא ביקש שלא אתלונן. ואני רק חשבתי כמה טוב שהוא כתב לי את זה, כי זאת הוכחה טובה שהוא באמת עשה את זה. צילמתי את המסך כדי להראות לשוטרים. הנה, למדתי ממנו גם לצלם דברים.
"חיכיתי הרבה זמן עד שנכנסתי. הייתי נורא לחוצה, אבל ידעתי שאני עושה את זה. חבר ממש טוב שלי היה לצידי כל הזמן, לא עזב אותי לרגע. ואז נכנסתי לחוקר. אני לא זוכרת הרבה מאותו לילה, רק שהוא שאל אותי על תאריכים, ולמה רק עכשיו באתי להתלונן. הסברתי לו שרק עכשיו הרגשתי מספיק נוח כדי לבוא ולדבר, וגם עכשיו היו צריכים לדחוף אותי לזה.
"הגשתי תלונה על פגיעה בפרטיות, על זה שהוא צילם סרטון שלי לא בהסכמה והפיץ אותו. הרגשתי טוב. הנה אני עושה משהו, לא מוותרת. חזרתי הביתה בתחושה טובה. אנשים מסביב אמרו לי שהמשטרה לא תעשה עם זה הרבה, ובטח ייקח להם המון זמן. אבל לא ממש עניין אותי מתי זה יגיע לשלב הבא, ידעתי שאני את שלי עשיתי".
"הפסקתי לענות לטלפון"
אחרי כמה שבועות התחילו להטריד אותה בטלפון. "אנשים שאני לא מכירה היו מתקשרים מכל מיני מספרים, שואלים למה התלוננתי, מאיימים שיפיצו את הסרטון שוב", היא נשכבת שוב לאחור. "היו מתקשרים באמצע הלילה, או ביום של מסיבת הסיום, הכל כדי לפגוע בי. הייתי נותנת לחברות שלי לענות ומבקשת שיצעקו עליהם, כי אני לא יודעת לצעוק ככה בעצמי. עד שהפסקתי לענות לטלפונים שאני לא מכירה".
לפני כשנה, קיבלה טלפון מהפרקליטות. "הם טילפנו לעדכן אותי שהגישו נגדו כתב אישום, ושאני לא צריכה להתייצב למשפט אלא לכתוב תצהיר".
וכך, על דף שורות לבן, שפכה ענת את מה שעבר עליה מאז הפצת הסרטון. בכתב יד ברור ומסודר, אחרי שהעתיקה אותו כמה וכמה פעמים, סיפרה על הפרטיות שלה שנפגעה ועל חייה שהשתנו לבלי הכר. איך אינה אותה בחורה מלאת שמחת חיים ונמרצת שהיתה עד אז, כי המקרה פגע בדימוי העצמי שלה, גרם לה לפחדים ולחרדות, פגע ביכולת שלה להאמין באנשים וליצור קשרים רומנטיים. בכמה הזדמנויות גם חשבה להתאבד.
"אפילו פניתי לקבלת הפניה לפסיכולוג", כתבה, "אך במחשבה שנייה עצרתי, כי חששתי שלא יגייסו אותי לצבא בגלל מצבי הנפשי. אני מאמינה שאעשה זאת לאחר סיום השירות הצבאי".
ביום שבו ניתן גזר הדין לקחה יום חופשה מהצבא, נסעה לטייל עם חברה, בניסיון לנקות את הראש. "חיכיתי כל הזמן לטלפון מהפרקליט, שיעדכן אותי מה קורה. בצהריים הוא התקשר לספר לי. 130 שעות של עבודות לטובת הציבור (בשונה מעבודות שירות, שהן תקופת מאסר שהומרה; ב"א), ופיצוי כספי של 4,000 שקלים עבורי. את חושבת שעונש כזה מספיק על מה שהוא עשה לי?" היא מישירה אלי מבט ולא מחכה לתשובה. "אני לא. אבל עצם זה שהוא נענש זה כבר משהו בעיניי. כי הוא הרס לי את החיים. היה לי חשוב להראות לו שהוא לא יכול לצאת מזה בזול. שהוא צריך להבין את חומרת המעשה, שיש לזה השלכות.
"הוא חשב שהוא הכי חכם בעולם, התלהב מזה, ואני שמחה שלא ויתרתי. שאולי הוא יבין שמה שהוא עשה זה ממש חמור, שהוא לא יכול לבוא להרוס ככה את החיים לבן אדם. את תמותי מצחוק מזה, אבל אמא שלו אמרה בבית המשפט שזה היה סתם מעשה קונדס. מעשה קונדס? אמא שלי אמרה שמעניין איך אמא שלו היתה מגיבה אם היו עושים כזה מעשה קונדס לבת שלה".
מה חשבת על גובה הפיצוי?
"חברה שלי אמרה שהיא לא חושבת שזה סכום גבוה ביחס למה שהוא עשה לי. אבל, למשל, יש לי חברה שנפגעה כשמישהו חשף את עצמו בפניה, והוא נענש בקנס מעט יותר גבוה מזה שנחום קיבל. מה שאומר שזה חמור באותה מידה".
"הצלחתי להרים ראש"
אני מביטה בה, מנסה למצוא את המקום שממנו שאבה את האומץ. האומץ ללכת יום־יום לבית הספר, שבו אולי רבים כבר ראו את הסרטון. אומץ להתעמת עם האיש שעשה לה עוול. אומץ ללכת למשטרה ולבקש שייענש. היא מודה שבלי העזרה שקיבלה מהמתנדבות, לא היתה מסוגלת.
"הייתי בטח נשארת בבית, מבוישת. לא בטוח שהייתי מצליחה ליצור שוב קשרים חברתיים. את לא מבינה כמה הן עזרו לי. רק בזכותן אני כאן היום, יכולה לדבר על מה שהיה. הצלחתי להרים את הראש מעל המים. אותי הם הצילו.
"אני לא באה ממשפחת מצוקה, אבל הייתי צריכה מישהו שיהיה שם בשבילי. וזה מה שהם עשו, ואני חייבת להם הרבה. אם המתנדבות לא היו שם בשבילי, ולא היו עוזרות לי להתלונן נגדו, אני לא יודעת מה היה קורה. אני יודעת שהם יכולים להציל חיים של הרבה ילדים שהגיעו לקצה, שאין להם הורים שיכולים לתמוך בהם".
הצלקת ההיא עדיין מדממת. תזכורת יומיומית לטראומה. "אני לא סומכת יותר מדי על אנשים. לא היו לי קשרים רציניים מאז, לא רק עם בני זוג אלא גם עם חברים בכלל. כשאני חושבת על זה, אני בוכה המון".
את הסרטון לא ראתה מעולם, גם לא חיפשה אותו. "זה מביך, אני לא מסוגלת. אני חושבת שברגע שאראה, אבין שזה באמת קרה, ואני לא יודעת איך אתמודד עם זה".
את נחום עצמו ראתה במקרה באירוע, "רציתי רק לברוח משם. לא יכולתי להתמודד עם המראה שלו. הרבה זמן גם כעסתי על החברים שלי, גם על אלה שראו וגם על החבר הטוב, שידע ולא אמר לי כלום. עכשיו אני כבר לא כועסת עליהם, אבל אני לא שוכחת להם את זה. הרי הם יכלו לעצור את זה".
היא יודעת שהיא לא היחידה. בכל שנה יש בישראל מאות נערות שתמונות אינטימיות שלהן מופצות ברבים, והן נותרות מבוישות וחסרות אונים, חשופות לעיני כל. על חלקן כלל לא שמענו, כי הן לא התלוננו מעולם. ענת רוצה להעביר להן מסר שהן לא לבד. שיש למי לפנות ויש מה לעשות.
"חשוב לי להגיד להן שאסור לוותר לאנשים האלה. זה דבר חולני, שצריך להוציא אותו מהחברה. אם נפחד לדבר ולהתלונן, זה רק ייתן להם לגיטימציה להמשיך, והחיים של עוד בנות ייהרסו. אסור להדחיק את זה, צריך להילחם".
• • •עלם: "עלייה של 25 אחוז באלימות ברשת"
"תופעת ההפצה של תמונות וסרטונים המתעדים נערות ונערים בעירום או בסיטואציות מיניות ברשתות החברתיות הולכת ומתרחבת", אומרת אפרת שפרוט, מנכ"לית עלם. על פי נתוני העמותה, בשנת 2013 נרשמו 10,000 מקרים של פגיעה בנשים באמצעות הרשת והטלפונים הסלולריים, לעומת 8,000 מקרים בשנה שלפניה - עלייה של 25 אחוז.
"מדובר בתופעות של בריונות ברשת, חרמות ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ והפצת צילומים בעלי אופי מיני של בני נוער על ידי נערים אחרים. המדיה החדשה מביאה למצב שבו קל יותר לשלוח ולשתף תמונות משפילות של אחרים, כי לא צריך להתמודד עם ההשלכות ועם רגשותיו של הקורבן. ברשת אין אדם עם סמכות שמפקח על מעשיהם של בני הנוער, וזה גורם לכל העכבות להשתחרר.
אפרת שפרוט // צילום: יניב איתן
"צריך להבין שהפצת תמונות וסרטונים מיניים של אדם ללא הסכמתו היא אלימות מינית חמורה. נערה שסרטון שלה מופץ ברשת מאבדת את פרטיותה, מתויגת והופכת מטרה ללעג ולבידוד חברתי. פעמים רבות, נערות כאלו סובלות אחר כך מהטרדות מיניות אינטנסיביות, גם על ידי בני נוער זרים שראו את הסרטון ברשת, מאתרים אותן ומנסים לנצל את מצבן הקשה.
"עובדי עלם והמתנדבים נחשפים לתופעה הקשה הזאת כשהם פוגשים את הנערות והנערים שמתועדים בסרטונים ומנסים לחזק אותם, ולהפגיש אותם עם גורמי הרווחה לטיפול רגשי וסוציאלי. אנחנו פוגשים אותם כשהם מגיעים למפגשים עם צוותי ניידות הלילה של עלם, באיתורים ברחובות ובמסגרות הנוער, שפועלות בשעות אחר הצהריים. בעבירות שיש לנו חובת דיווח עליהן, אנחנו מדווחים למשטרה ולפקידי הסעד.
"עיקר העבודה שלנו הוא טיפול סוציאלי, מניעת הישנות התופעה ופעולות להסרת הפרסום הפוגעני. אנחנו מעודדים להתלונן במשטרה כחלק מהתהליך הטיפולי שהנערות עוברות עם עצמן, אבל לא מתנים את הסיוע שלנו בתלונה במשטרה. לאחר התלונה אנחנו מלווים אותן בתהליך של ההתמודדות הרגשית".
ביום ראשון, 7 בדצמבר, יתקיים מופע ההתרמה השנתי של עמותת עלם לנוער בסיכון, שבמסגרתו יגויסו כספים לנערות נפגעות אלימות מינית. במופע ישתתפו שירי מימון ושמעון בוסקילה. ההכנסות מיועדות לפעילות של עלם. לרכישת כרטיסים: www.elem.org.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו