אמנון לוי מחפש דרמה. איפה שיש דרמה, או סיכוי לדרמה, לוי יהיה שם. תחקירים לא מעניינים אותו. לא באמת. מעניינת אותו הדרמה. הווידוי, הקריסה, הדמעות. אורי גלר, מני פאר, מוני פנאן - שווים דרמה. אמן אשליות, חולה סופני, תעלומת התאבדות - אלו החומרים שמהם לוי ניזון. גם אולגה לנסקי, ה(כמעט) חתומה על שיא אישי 11.42 שנ' בריצת 100 מ', שווה דרמה. לנסקי, אצנית צעירה ודמות שנויה במחלוקת, הגיעה ל"פנים אמיתיות" על מנת לעבור טיהור פומבי. זה לא קרה. לוי כינה אותה בשמות - "גיבורה לאומית", "ספורטאית מחוננת", וגם "נוכלת" ו"מסוממת" - אבל תשובה לשאלה הבסיסית בתחקיר, האם לנסקי נטלה סמים ממריצים? לא ניתנה בתוכנית אמש. גם תשובות לשאלות משמעותיות אחרות לא ניתנו. מה כן היה? ראיון סוחט דמעות, שחזור ביזיוני של הריצה ההיא ואסופת סימני שאלה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"היא תעשה הכל כדי להוכיח לנו שהיא מעולם לא לקחה סמים", הבטיח לוי בפתיחה, וכהרגלו, כמעט קיים. "ראיון טלוויזיוני ראשון", הכריז לוי, שוכח רק שביוני האחרון פורסם ראיון בלעדי ב"ישראל היום" של דניאל רוט עם אולגה לנסקי, שחלקו שודר במהדורת חדשות 2. גם אז ביקשה לנסקי להיטהר. גם אז היה מי שהאזין לה. אמש לנסקי מסרה את גרסתה, יו"ר הוועדה למניעת סימום בספורט נתן את גרסתו, ולוי מינה את עצמו - ואותנו - כשופטים בפרשה. לא היה קשה לנחש בצד של מי המערכת. בביתה, מוקפת גביעים, לחלוחית בעיניה היפות, התראיינה לנסקי, צופה במבט כלה בתחרויות אתלטיקה בטלוויזיה. אי אפשר שלא להזדהות עם הכאב שלה. על זה לוי בנה. כשהרגש עובד, המנגנונים נכבים. האתלטית המושעית, המכהנת כמוכרת סבונים זוטרה (פלוס: ראיונות מבוימים עם עוברי אורח על החמצת הקריירה), היא דרמה בעבור לוי. הלב מתכווץ.
ולרגעים היה נדמה שלוי עלה על משהו. שיש פה סיפור מסריח, עם גיבורה אמיתית, מערכת שעשתה הכל כדי להפילה (ראה גם: גזענות, צברים, אתיקה), ומוסר השכל. אבל לוי מרח ומרח, ולא הצליח להפוך את סיפור עלייתה ונפילתה של לנסקי לחומר טלוויזיוני מרשים. שחזור הריצה של לנסקי היה מגוחך ובייש כל חובב ספורט שאי פעם דרך במסלול. העובדה שאמה של לנסקי מדדה את תוצאת הריצה של בתה, משולה לביקורת טלוויזיה מבנו של לוי על תוכניתו אמש. שופט מחו"ל, שאינו קשור לאיגוד האתלטיקה, היה יכול לספק את הסחורה. ואגב, הוא היה מגיע עם שעון מדידה מקצועי - מכשיר שצוותו של לוי התקשה להשיג.
שאלות מטרידות אף יותר לא נשאלו כלל: מדוע התבקשה מלכתחילה לנסקי למסור בדיקת שתן, אחרי תחרות חסרת עניין? מהם הנהלים לבדיקות סמים מקבילות בעולם? (רמז: לא מקבלים הודעה על שעת הבדיקה בטלפון). היכן המסמכים על אשפוזה של הסבתא באוקראינה? ויש עוד. על סירובה של לנסקי לעבור פוליגרף אפשר היה להרחיב. אולי אפילו להפוך את התחקיר בעקבותיו. אבל לא אצל לוי. תחקיר רציני היה אורך זמן, דורש משאבים ובעיקר מצריך סקרנות אמיתית. מדובר במרתון לתחקירנים. לוי הסתפק בדמעות הפוטוגניות של לנסקי. ספרינט קצר, ושכחנו. הופ, לדרמה הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו