משחק אסוציאציות: מה מדמיינים בתגובה לצירוף המילים "סימפוניה של מאהלר"? תזמורת ענק שנדחסת בקושי על הבמה, מנצח חמור סבר עטוף בפראק, אולם גדול, מלא מפה לפה ואפוף ביראת קודש.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שלשום, באולם הצנוע בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל אביב, בוצעה סימפוניה של מאהלר על ידי 22 נגנים בסך הכל, חברי אנסמבל סולני תל אביב, ובמקום מנצח חמור סבר עלתה לפודיום המנצחת ג'יזל בן דור, שהסבירה במילים נעימות על היצירות שינוגנו במהלך הערב - תחליף מרענן לתוכניות עבות כרס שנזרקות מייד בתום הקונצרט.
הגירסה הקאמרית של הסימפוניה הרביעית של מאהלר, שניגנו אתמול בן דור ואנסמבל סולני תל אביב, היא הזדמנות לשמוע מאהלר בנסיבות אינטימיות יותר ומשוחררות מכללי הפרוטוקול הקלאסי המכופתר והנוקשה.
העיבוד הקאמרי הזה נכתב אחרי מלחמת העולם הראשונה עבור ה"אגודה לביצועי מוסיקה פרטיים" שייסד המלחין ארנולד שנברג, אגודה שבמסגרתה בוצעה מוסיקה חדשה (פעם גם הסימפוניה הרביעית של מאהלר היתה "מוסיקה חדשה") ללא חשש מתכתיבי אופנה והתחשבות בקהל הרחב, ובפני קהל מנויים קשוב ונלהב.
הפיכת הסימפוניה של מאהלר ליצירה קאמרית מצריכה כלכלה של פשרות. במקום ארבעה חלילים ושלוש קלרניתות, מסתפקים בחליל ובקלרנית בודדים. על בסונים וקרנות מוותרים לגמרי. מכריע מכל: במקום חטיבת כלי מיתר סימפונית עשירה נאלצים להסתפק בכוחות צנועים הרבה יותר: כ־15 נגני כלי מיתר בלבד. כדי למלא את החסר השתמש המעבד בפסנתר, בכמה כלי הקשה וגם בהרמוניום, מעין עוגב קטן שכיום כבר קשה להשיגו, ובקונצרט נעשה שימוש בסינתיסייזר תמורתו.
התוצאה היתה מעט מתעתעת. קצת מוזר לשמוע צליל רזה כל כך, בעיקר ברגעי הקליימקס שבהם עולה בזיכרון התזמורת המתפרצת במסה אדירה, מסה שפשוט אין לתזמורת קאמרית קטנה. מצד שני, שלושת כלי הנשיפה הבודדים הפתיעו בעושר הצלילי שהפיקו, בעיקר החלילנית רותי רון והאבובן ניר גבריאלי שהיו מצוינים.
בן דור הובילה ביצוע מופנם ומאופק של הסימפוניה, שהבליט את הליריות של היצירה, בעיקר בפרקים הראשון והאחרון (בהשתתפות הסופרן אלינור זון). עם זאת, הביצוע היה חסר את האירוניה והחרדה שבלעדיהם נותר מאהלר מוחלש, כאילו קוצצו כנפיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו