הכנסת מאמצת את הבולשביזם

הכנסת הבישה את עצמה והטילה כתם מכוער על הדמוקרטיה הישראלית, כאשר ברוב של 23-43 העבירה חוק שעוצב על מנת להפעיל דעה קדומה ונקמנית נגד העיתון היומי הנקרא ביותר בארץ, "ישראל היום".

מקדמי החוק - שכוללים בחובם חברים מכל קצוות הקשת הפוליטית - הפגינו חוסר בושה כלפי ההפרה החוקתית חסרת התקדים הזו של חופש הביטוי. נהפוך הוא, תוך כדי הפעלת דיבור כפול בולשביקי קלאסי, ליוזמיו היתה החוצפה המוחלטת לטעון שהם פועלים לקידום הדמוקרטיה. 

הצעת החוק שהגיש איתן כבל, יו"ר סיעת העבודה, ואשר זכתה באופן מיוחד לתמיכתה של ישראל ביתנו, ביקשה להגביל את "ישראל היום" מהפצה במתכונת של עיתון חינמי. העובדה שחינמונים שכאלו הפכו לכלי מסחרי מקובל ברחבי העולם - ובמיוחד בארה"ב ובבריטניה - כלל לא הרתיעה אותם. 

מניעי הח"כים שקופים

בעוד אין עוררין על כך שהיוזמה תוזמרה על ידי נוני מוזס, המו"ל של "ידיעות אחרונות", העיתון ששלט באופן מוחלט בתקשורת ההמונים במדינה קודם לעלייתו של "ישראל היום", התנהגותם של חברי הכנסת שקידמו את החקיקה ראויה לגנאי באופן מוחלט.

מניעיהם היו שקופים. "ישראל היום" תומך באופן מערכתי בקו לאומי וישראלי. כלי תקשורת אחרים הציבו לעצמם כמטרה לתקוף כל הזמן את הממשלה ואת העומד בראשה - בצדק ושלא בצדק. אני תומך בראש הממשלה. אז מה?

כבל פעל מבלי להפגין כל עכבות, ותיאר את "ישראל היום" כעיתון שכולו פולחן אישיות. ואולם, היתה לו החוצפה לתאר את החוק שלו ככזה "הפועל למען הפלורליזם, ריבוי הדעות". שרת המשפטים ציפי לבני, שהיתה בין מקדמיו הבולטים של החוק, התעלמה למרבה התדהמה מחוות הדעת המשפטיות של משרדה שלה, שקבע שהחקיקה המוצעת איננה חוקתית. במקום זאת, היא אמרה ללא בושה שיש לסגור את העיתון משום ש"האג'נדה שלו בעייתית".

המציאות היא ש"ישראל היום" הוא אכן עיתון בעל נטייה למרכז־ימין, אך אין ספק שיש לו יותר במשותף עם דעותיהם של רובם המוחלט של הישראלים מאשר כל עיתון אחר. אחד מבעלי הטור הבולטים שלו, דן מרגלית, הוא לדעת רבים אחד מהעיתונאים המובחרים בישראל, והוא מספק טור יומי עצמאי לחלוטין שאף מבקר לעיתים קרובות את מדיניות הממשלה. כבעל טור קבוע, מצאתי את עצמי לא פעם חולק עמוד עם יוסי ביילין, שקשה לתארו כתומך של נתניהו.

אך כל זה אינו רלוונטי. הכנסת היא לא הזירה להנפקת "תעודת כשרות" לנטייתו הפוליטית של עיתון. אף אחד לא יזם חקיקה בכנסת לסגירה של עיתון השמאל הקיצוני הפוסט־ציוני "הארץ", שרבים יטענו שהוא אחד מהכלים המרכזיים להפצת תעמולה אנטי־ישראלית בעולם.

חופש הביטוי היה, עד היום, דבר שהישראלים יכלו להתגאות בו. 

יש לציין ש־80% מהישראלים, בסקרים חוזרים ונשנים, הביעו שוב ושוב התנגדות וזעם כלפי המאמץ הבוטה הזה להשתקת עיתון.

צביעותו של השמאל

באופן פרדוקסלי, התמיכה בחקיקה המטרידה הזו אינה נובעת רק מן השמאל, אלא מהספקטרום הפוליטי כולו. השמאל הפגין שוב את צביעותו בתמיכתו בחקיקה זו. מה יש ליו"ר העבודה בוז'י הרצוג להגיד להגנת תמיכתו בחוק הזה? ויאיר לפיד, שר האוצר, האיש שבא מהעיתונות, האיש שאמור לדאוג להורדת יוקר המחיה - איך ייתכן שרוב מפלגתו בעד?

ולטעמי דווקא מגיעה מילה טובה לזהבה גלאון, יו"ר מרצ: היא הלכה עם הערך הבסיסי של חופש הדיבור, והצביעה נגד החוק.

ייצוג המחנה הלאומי?

אך היה זה חסר מצפון במיוחד כאשר אלו המתיימרים לייצג את המחנה הלאומי ואשר משמשים חברים בקואליציה בחרו לתמוך בהצעת החוק על מנת להעניש את נתניהו ולזכות באישור אישי מטעם "ידיעות". קודם להשקתו של "ישראל היום", הם התלוננו כולם בצדק כי התקשורת אינה מייצגת את הציבור ונוטה באופן עקבי לשמאל. 

אחד מהכוחות המניעים העיקריים מאחורי החקיקה היה שר החוץ אביגדור ליברמן, ראש מפלגת ישראל ביתנו, שלמעשה היה שותף של כבל בקמפיין נגד "ישראל היום". ליברמן מצייר את עצמו כריאליסט קשוח ומגנה ללא הרף את מחמוד עבאס, תוך כדי שהוא מתאר את אלו המחשיבים אותו כמתון או כפרטנר לשלום כ"הזויים". אז כמו לציפי לבני, יש לו בעיה עם ה"אג'נדה"?

אפשר לשכוח מליברמן הקשוח שבוחל בקורקטיות הפוליטית. בקידום החקיקה, הוא חושף את עצמו כמי שמוכן להקריב את האינטרסים של המחנה הלאומי כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו ואת מסע הנקמה שלו בראש הממשלה.

שלא כמו מקדמים אחרים של הצעת החוק, ישראל ביתנו היתה המפלגה היחידה שכפתה משמעת סיעתית על כל חברי הכנסת שלה לתמיכה בהצעה. אין ספק שהדבר מלמד המון על המצפן המוסרי הפוליטי של ליברמן ועל מוכנותם של חברי מפלגתו, כגון יאיר שמיר ועוזי לנדאו, להיכנע לתכתיבים שכאלו מצד מנהיגם.

נפתלי בנט ממפלגת הימין הבית היהודי בלט בעבר בין הכוחות המרכזיים נגד "ישראל היום", וזאת משום שהעיתון פירסם מאמרים שביקרו את מדיניותו. "ידיעות" אימצו אותו. בסופו של דבר, אולי בשל לחצים כעוסים מצד ציבור בוחריו, הוא העדיף להיעדר מההצבעה, ומרבית מפלגתו הצביעה נגד החוק.

לעומתם, רבים מחברי הכנסת התנהגו באופן מחפיר. הם התנהגו כמו בולשביקים, והמיטו חרפה על הכנסת ועל העם כולו.

•   •   •

"ישראל היום" - גם מחר, ולתמיד!

אנו שבים ומבהירים: ב"ישראל היום", העסקים כרגיל.

אישור החוק נגד "ישראל היום" בקריאה טרומית הוא צעד ראשון בלבד בדרך ארוכה. היועץ המשפטי לממשלה כבר קבע, כי החוק אינו חוקתי. מומחים למשפט כבר חיוו דעתם, כי אם, כנגד כל היגיון, צדק ויושר, החוק יאושר - הרי הוא צפוי להיפסל בבית־המשפט.

צר לנו על התנהגות אותם ח"כים שתמכו בחוק בקריאה הטרומית. החוק הוא פגיעה קשה בדמוקרטיה, וכנסת ישראל היא הפרלמנט היחיד בעולם הדמוקרטי שנתן ידו, ואפילו בהצבעה טרומית, לחוק שמניעיו להתערב בשוק החופשי, לשלוח יד לכיסי הציבור ולכפות קו אידיאולוגי אחד - והכל כדי לסייע למיתחרה. החוק הזה אינו אלא הפניית עורף של נבחרי ציבור לקהל בוחריהם, והתרפסות בפני המו"ל של "ידיעות אחרונות".

"ישראל היום" ימשיך להופיע מדי יום, כרגיל.

"ישראל היום" - גם מחר, ולתמיד!

"ישראל היום"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו