מהדורה מרכזית: עולים על הגל

שמונה בערב. אחרי יום קשה ומלא שאלות, כתבי "חדשות 2" נפרשו בשישה מוקדים, מוכנים לדווח על כל אבן שתיזרק. אלון שבות, כפר כנא, תל אביב, חורה ובתי חולים - שישה כתבים (גברים כולם, אבל זו בטח מקריות), שישה דיווחים. יונית לוי מנסה לא ללבות היסטריה, אבל תוהה אם מדובר באינתיפאדה. משה נוסבאום בכתבה הפותחת שומר על טון ענייני. מכתבה לכתבה נזרע הפחד. "הטרור שב בבוקר לתל אביב", דיווח גלעד שלמור. "הרוח שנושבת, בעיקר מעזה, ברורה", העביר אוהד חמו מסר לכוחות הביטחון. וכשהגיע רוני דניאל והכריז "גל טרור", נחתם הדיון. זוהי שקיעתה של הזריחה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

התקופה הסוערת ממחישה כיצד חידושים טכנולוגיים השפיעו על עיצוב מהדורת החדשות. סרטוני פיגועים הפכו ל־must see TV. אין פיגוע בלי סרטון ממצלמת אבטחה או מסלולר, והעובדה שהסרטונים הפכו לאירוע טלוויזיוני "שגרתי", המחליק לנו בקלות בגרון, מעידה משהו עלינו. קשה לקלוט מה רואים בהם, אבל לא פעם מדובר בקץ של חיים. לא רק הריאליטי, גם החדשות אחראיות לעלייה בסף הגירוי שלנו. אחריהן, מדוע מצפים מאיתנו להתרגש מסמי־סלב שלא יודע לבשל? שיזמין!

ובחזרה לחדשות. את הטוקבק שהקריא עופר חדד מאלון שבות, לא היה אפשר לדמיין לפני עשור. טוקבק שכתבה הרוגת פיגוע, הופך למקור מידע מהימן עליה. נשמע כמו מדע בדיוני. גם אהוד יערי שואב את המידע מהרשת. דפי הפייסבוק של שני המחבלים נסרקו, ויערי הגיש את המסקנות לצופים. ויש דברים שנותרו בעינם. טרור מוליד עדי ראייה, עדויות של פרמדיקים, ואת לירן חולצה אפורה. לירן, לא חידוש טכנולוגי אבל לבטח חידוש אבולוציוני, התייצב מאחורי שלמור בעמדה בתל אביב, מוכן להיישיר מבט למצלמה ולשתוק. הוא לא צריך את דניאל שיאמר לו שהגיע גל טרור, הוא כבר מוכן.

• • •

עצור או שאני, משהו

אחת אפס אפס, ערוץ 10, 22:00

כשדרמת מתח ישראלית מגיעה לעונה שלישית, מדובר בהישג. כשדרמת מתח המשודרת בערוץ 10 חוגגת שלוש, מדובר בלא פחות מנס רפואי. "אחת אפס אפס" שרדה את הניתוחים, הצמצומים והקיצוצים, והיא שבה לעונה חדשה חמושה באקדחים מעשנים ובשוטרים מסוקסים. כלומר, באריק ארבל, השוטר שעושה שירות תדמיתי מעניין למשטרת ישראל: בלש חסר מורא ביום, סמל מין חסר מעצורים - שאינו מהסס לאהוב גם את פקודתו היפה - בלילה. אין כמו סצנת סקס חושנית לאחר מרדף כושל אחרי חשוד כדי לשפר את המוניטין החבוט של כחולי המדים. סוף סוף, אמינות בדרמה.

היתרון הברור של "אחת אפס אפס" הוא המשחק במגרש ללא מתחרים. אין עוד דרמות משטרתיות דוברות עברית בשטח, ולפיכך היא מנצחת בנוקאאוט בכל הקשור לז'רגון ולעבודת המשטרה (כולל עבודות המטה והמיטה). ריבוי הקונפליקטים והקצב המהיר מסייעים בבניית מתח מסוים. ומכאן לחדשות הרעות: מרבית הטקסטים נשמעים כמו תרגום מאנגלית לעברית של מחשב שיכור, העוני שלה ניכר למרחקים (ניסיון ללכוד חשוד פעמיים באותו לוקיישן בדיוק? המ...), והבלבול של עמוס תמם בין משחק ללחישה מעורר מחשבות על יהודה לוי, שבקלות היה יכול להיות אריק - וטוב שהוא לא. לעונה הרביעית, אם תהיה כזו, אני דורשת את אלמה דישי. אז נראה את תמם מתבלבל באמת.