"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ירושלים, בירת הטרור

את פיגועי היחיד קשה לזהות ולמנוע • קל יותר לאתר את מקור ההשראה שלהם: החמאס והפת"ח • כעת, אחרי שבמשטרה הכחישו זאת, מודים חלק מגורמי הביטחון: יש אינתיפאדה בירושלים • תושבי מזרח העיר לא רוצים להשתתף, אך הגורמים הקיצוניים לא מותירים להם ברירה

, עודכן
עימותים בשועפט (ארכיון), צילום: איי.אף.פי

ביום ראשון הקרוב ימלאו לה ארבעה חודשים, וכבר לא כל כך משנה אם שמה המדויק הוא האינתיפאדה הירושלמית, האינתיפאדה השקטה, האינתיפאדה השלישית, "אינתיפאדת הילדים" ואולי "אינתיפאדת הזיקוקים". מאז 2 ביולי, יום הירצחו של הנער מוחמד אבו חדיר משועפט (מייד לאחר מציאת גופותיהם של שלושת הנערים היהודים החטופים), אין בירושלים יום ללא אירועים אלימים. כולם, למעט אירועים בודדים, מכוונים לעבר יהודים. הם מתרחשים על קווי התפר שבמרכז ירושלים, לא רק בשכונות קצה וגם בשכונות המעורבות. על הכוונת יהודים מזדמנים: הולכי רגל, נהגים ונוסעים בתחבורה הפרטית והציבורית; נשים, גברים וטף; סמלי דו־קיום, דוגמת הרכבת הקלה ובית החולים הדסה שעל הר הצופים, וכמובן סמלי שלטון וריבונות ישראליים ויהודיים: שוטרים, חיילים וכמעט בכל יום - הר הבית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

האירועים האלימים, ובהם אירועי הדריסה האחרונים - האחד ברכבת הקלה והאחר ליד צומת גוש עציון - מאיימים למחוק את הנורמליזציה. למחוק את מרקמי החיים המשותפים בין יהודים לערבים שנוצרו כאן במשך שנים בין שתי האוכלוסיות, אלה שהתקשורת כה ממעטת לספר עליהם. האירועים האלימים הללו גם משיבים לירושלים את ה"גיאוגרפיה של הפחד", מושג שנטבע בימי האינתיפאדה הראשונה, שזו הנוכחית הולכת ונעשית דומה לה. הגיאוגרפיה של הפחד מחדדת את ההפרדה ומשרטטת מחדש את הגבולות הישנים: יהודים כאן, ערבים שם ולהפך. המסכת האלימה פוגעת קשה גם בתיירות ובכלכלת העיר, והיא אינה מבחינה בין יהודים לערבים. עסקים נסגרים, אנשים פושטים רגל, ומרכזי בילוי ומסחר שוקקים הופכים לאזורי רפאים.

צילום: בני פלבן זוהר קליגמן | צילום: בני פלבן זוהר קליגמן

בגל האלימות המתמשך הזה משתתפים אלפים מתושבי מזרח ירושלים, רבים מהם צעירים וילדים. כ־1,000 מהם נעצרו עד כה. נגד כ־300 מהם הוגשו כתבי אישום, והרשות הפלשתינית מוצאת את הדרך לממן הגנה משפטית לרבים מהעצורים. שישה פלשתינים נהרגו עד כה, ארבעה מהם היו מחבלים שביצעו פיגועים. אירועי האלימות אינם ספונטניים, כפי שסוברים בטעות, והם עממיים רק למחצה. חמאס ופת"ח מעורבים בנעשה ואף מתחרים זה בזה - הן ברמת השטח, והן במתן לגיטימציה וגיבוי פומבי למה שמכונה על ידי שתי התנועות הללו, ובפרט על ידי אבו מאזן, "ההתנגדות העממית" (אל־מוקאוומה א־שעביה), או "מאבק עממי בלתי אלים".

בירושלים מתגלה המאבק העממי הבלתי אלים כאלים למדי: עד כה נרשמו יותר מ־12 אלף אירועים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, וכן ירי בכינון ישיר של זיקוקים הנרכשים עבור המתפרעים. אלה כבר גרמו לפציעת שוטרים והפכו כמה מהם לחירשים. נוסף על כך, התפריט כולל כמעט בכל יום גם הסתה ואלימות פיזית ומילולית בהר הבית, הנסגר שוב ושוב בפני יהודים. ניסיון ההתנקשות בחייו של יהודה גליק, מהפעילים הבולטים למען מימוש זכות התפילה של היהודים בהר, החמיר כמובן את המצב עוד יותר.

עכשיו מצטרפים אל "הנשק הקר" גם פיגועי הדריסה. הם אינם חדשים, בפרט לא בירושלים. בראייה הפלשתינית הם נתפסים כחלק מההתנגדות העממית הלגיטימית. דו"ח של השב"כ מספר שבשנים 2008-2000 בוצעו כעשרים פיגועי דריסה, שבהם נהרגו 15 בני אדם. שלושה מהם בוצעו בירושלים באמצעות דחפור, ונהרגו בהם שלושה אנשים ונפצעו כמאה.

מאז 2009 ועד השבוע התרחשו 11 פיגועי דריסה נוספים, שבהם נרצחו ארבעה בני אדם ונפצעו 48. רבים מהם התרחשו בירושלים: אחד מהם ליד קניון מלחה, אחר סמוך למחסום חיזמה שבצפון ירושלים, ואחד נוסף בוואדי ג'וז. פיגועי הדריסה האחרונים, שבהם נרצחו ארבעה בני אדם, התרחשו בשלושת החודשים האחרונים: באוגוסט נדרס למוות אברהם וואלעס על ידי דחפור בשכונת שמואל הנביא; רק לפני שבועיים נדרסו למוות בתחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת התינוקת חיה זיסל ברון והעולה החדשה קארן ימימה מוסקרה בררה - ושלשום גבה פיגוע דריסה קורבן נוסף בנפש: קצין מג"ב ג'דעאן אסעד, שנדרס אף הוא סמוך לתחנת הרכבת הקלה, לא הרחק ממתחם שמעון הצדיק.

המשותף לשלושת פיגועי הדריסה האחרונים, לרבים מפיגועי הדריסה הקודמים וגם לניסיון ההתנקשות בחייו של גליק, הוא הרקע המשפחתי או הטרוריסטי של הדורסים. המחבל שירה בגליק וחוסל, מועתז חיג'אזי, היה פעיל ג'יהאד איסלאמי שריצה 11 שנות מאסר בשל עבירות ביטחוניות. המחבל שלודי, שדרס למוות את התינוקת והעולה, ריצה אף הוא תקופת מאסר (16 חודשים) בכלא הישראלי. ואילו המחבל איברהים אל־עכארי, תושב מחנה הפליטים שועפט שבצפון ירושלים שדרס למוות שלשום את קצין מג"ב ג'דעאן אסעד ופצע 14 נוספים, הוא אחיו של מוסא אל־עכארי, אסיר משוחרר שריצה שלושה מאסרי עולם וגורש לטורקיה במסגרת עיסקת שליט.

זירת הפיגוע בי־ם, שלשום // צילום: רויטרס

"להיטהר בעזרת האבנים"

מפגעים נוספים שביצעו פיגוע דריסה בשנים האחרונות הם אחים או קרובים של מחבלים "כבדים". הדוגמה הבולטת הנוספת היא זו של יונס רדאידה מבית חנינא, שבאוקטובר 2013 ניסה לפגוע בחיילים באמצעות טרקטור ליד א־רם. יונס הוא אחיו של מרעי רדאידה, שביצע את פיגוע הטרקטור ב־5 במארס 2009 סמוך לאיצטדיון טדי בירושלים. בשנים האחרונות התוודענו למשפחות טרור, דוגמת משפחת קוואסמה, שרבים מבניה רצחו, חטפו ופצעו יהודים בעשרות פיגועים לאורך השנים. הבולט ביניהם, כמובן, הוא פיגוע הרצח והחטיפה של שלושת הנערים. בשנים האחרונות גם חוזר ומוכח הקשר בין מבצעי פיגועים לבין מגורשים או משוחררי עסקות שונות. לעיתים מדובר במימון, לעיתים בהפעלה ממש ולעיתים בהשראה בלבד.

מכל מקום, פיגועי הדריסה מוגדרים על ידי כוחות הביטחון כפיגועי יחיד, שאין מאחוריהם ארגון או מפעיל מזוהה. מדובר, כך אומרים גורמי הביטחון, ב"פיגועי אווירה", שמבצעיהם שואבים השראה מהאווירה הכללית השוררת בירושלים בחודשים האחרונים ומההסתה הקשה של חמאס והרשות הפלשתינית.

פיגועי היחיד הללו הם הקשים ביותר לחיזוי ולמניעה מבחינת כוחות הביטחון. לעומת זאת, את האווירה שממנה הם יונקים קל מאוד לזהות. היא מתועדת בהתמדה על ידי גופים שונים, ובהם "מבט לתקשורת פלשתינית". רק לפני שבועיים פירסם יועצו של אבו מאזן, סולטאן אבו אל־עינין, דברי שבח למחבל שדרס למוות את התינוקת זיסל ברון ואת העולה מוסקרה בררה. בדף הפייסבוק שלו כינה היועץ את המחבל "גיבור" ו"שאהיד". ארגון פת"ח, שסולטאן נמנה עם הנהגתו, חגג בגלוי את ניסיון הרצח של יהודה גליק ודיווח על שמחה ברחבי העיר העתיקה של ירושלים.

עיקר ההסתה בשבועות האחרונים עוסקת בהר הבית. בסוף אוקטובר הכריז פת"ח על יום זעם בירושלים וקרא ללוחמים הפלשתינים "להגן על מסגד אל־אקצא". בעיתונה של הרשות הפלשתינית פורסמו קריקטורות המעודדות לרגום ישראלים באבנים. האחת מציגה אב ובן מאחורי מחסום משטרה ישראלי בכניסה לכיפת הסלע, והאב מוסר לבנו רוגטקה ומסביר: "ההיטהרות לקראת התפילה נעשית באמצעות אבנים". קריקטורה נוספת, קשה במיוחד, מראה חייל ישראלי העומד לאנוס את מסגד אל־אקצא, המוצג בדמות אסירה בבית כלא. הקריקטורה פורסמה שלשום על ידי כוחות הביטחון הלאומי של הרשות. האישה, שלראשה כיסוי ראש מעוצב ככיפת הסלע, מתייפחת מאחורי סורגי בית הכלא, בעוד החייל מוריד את מכנסיו מחוץ לתא ואומר לה: "יאללה, חבּיבּתי".

בסוף החודש הקודם הדפיס "אל־חיאת אל־ג'דידה", ביטאון הרשות, מוסף מיוחד שכותרתו "ירושלים - בירת האינתיפאדה", והסיר ספק באשר לאופן שבו מגדירה הרשות (ולא רק חמאס) את האירועים בירושלים.

בשבועות האחרונים שודרו בטלוויזיה הפלשתינית לא פחות מ־19 פעמים דברי אבו מאזן מהחודש שעבר, שלפיהם על אנשי פת"ח באזור ירושלים למנוע בכל דרך מהיהודים להיכנס להר הבית.

יהודה גליק. נסיון ההתנקשות בחייו החמיר כמובן את המצב עוד יותר // צילום: איי פי

יריות הפתיחה

ועכשיו - שועפט. מחנה הפליטים בתחום ירושלים שממנו הגיע הדורס הפעם, הוא כבר שנים בבחינת מעין אקס־טריטוריה, שהשלטון הישראלי נמנע מלממש את ריבונותו המלאה בה. המחנה נמצא מחוץ לתחום ה"גדר" של עוטף ירושלים. שיעור העבריינות הפלילית בו גבוה, ובחודשים האחרונים נורו ממנו כמה פעמים יריות לעבר בתים בשכונה היהודית פסגת זאב.

המידע המטריד ביותר באשר לנעשה בשועפט נוגע לעובדה שבמחנה מוסתר נשק בלתי חוקי. כל עוד אין למשטרה או לשב"כ מידע ספציפי לא ננקטת פעולה, אולם הדי היריות, המתוארות לרוב כ"יריות חוגגים", מעידים שמדובר בארסנל של ממש. גורמי ביטחון מגדירים את שועפט כ"מאחז טרור". גם בכפרים ובשכונות אחרות במזרח ירושלים מצוי, לדבריהם, נשק המוחזק באופן לא חוקי על ידי אנשים פרטיים.

עתה, אחרי שבועות ארוכים שבהם התכחשו המשטרה, ובעיקר השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ', לטענה שבירושלים מתרחשת למעשה אינתיפאדה - מודים חלק מגורמי הביטחון שאכן זהו המצב. בכך הם מאשרים את מה שכבר נחשף בשורת כתבות במוסף זה.

ההפנמה שגל האלימות בירושלים אינו חולף, קצר, או שגרתי, ושהוא אף שונה מקודמיו, מחלחלת בקרב רבים רק בשבועות האחרונים. ההפנמה הולידה הכפלה של הכוחות בירושלים, הפעלת אמצעי מודיעין מתוחכמים, שימוש גובר במסתערבים, פעילות מוגברת בתוך הכפרים הערביים וגם שינויי חקיקה, שיאפשרו לכאורה החמרת העונשים מול מיידי אבנים ויורי זיקוקים. ההסלמה המתמדת גם שיכנעה את הרשויות לעצור ולהרחיק מהר הבית נשים וגברים, חברי קבוצות המורביטאת, שמקדמות את פני היהודים העולים להר הבית בצעקות ובקללות, ומתסיסים את הרוחות באתר הקדוש. לרוב מדובר באנשים המזוהים עם הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל בראשות ראאד סלאח. המשטרה והשב"כ, צריך לציין, משפרים כל העת את המודיעין העומד לרשותם על הנעשה בבירה. השבוע, למשל, הם סיכלו התפרעות גדולה שתיכננו צעירים מוסלמים ליזום מתוך מסגד אל־אקצא.

שאלת המפתח שבה עוסקים במסגרת הדיונים הביטחוניים השוטפים בנוגע לנעשה בבירה, היא כיצד להשיג את ההרתעה. הרעיון לסגור לתקופה ארוכה את הר הבית בפני מוסלמים נפל, בעיקר בשל לחץ ירדני. לעומת זאת, האפשרות שישראל תהרוס בתי מחבלים דורסים - ואחרים - הופכת למעשית. השר אהרונוביץ' המליץ לראש הממשלה בנימין נתניהו לממש אותה. ניצב בדימוס דוד צור, לשעבר מפקד מג"ב והימ"מ וכיום ח"כ מטעם התנועה, תומך בכך. צור זוכר שבמהלך האינתיפאדה השנייה, בתקופה שבה פעלו מחבלים מתאבדים רבים, נרתעו חלקם מלבצע את זממם, על רקע הידיעה המוכחת שבתי משפחותיהם ייהרסו. צור מאמין שזה יעבוד גם במקרה של המחבלים הדורסים בירושלים.

תחום אחר שבו פועלת עתה ישראל במזרח העיר, לאחר שנים ארוכות של נפקדות, הוא אכיפת החוק. במשך שנים היו השכונות שם גן עדן לעבריינות קטנה וגדולה מסוגים שונים, ואפילו התושבים הערבים לא פעם הפצירו בשלטונות הישראליים לפעול. לשם המחשה, עד עכשיו במקומות אלה לא נאכפו ברצינות חוקי התכנון והבנייה, הרישוי, התנועה ורבים נוספים. האכיפה המוגברת והמוצהרת הזו נועדה להרתיע את מפירי החוק במזרח ירושלים. עם זאת, קיים חשש שהיא תיצור גם ענישה קבוצתית, ותכניס אל מעגל האלימות אוכלוסיות נוספות שלא היו מעורבות בה עד היום.

עימותים בשועפט // צילום: איי.אף.פי

מבחן הרכבת הקלה

באופן כללי, אומרים גורמי ביטחון כי ישראל הפליגה במדיניות ההכלה שלה עד כה, ועתה הגיע הזמן להסיר את הכפפות. הם מביעים תקווה שהדרג המדיני האחראי עליהם יאפשר להם לממש מדיניות קשוחה ומרתיעה בהרבה מזו שהופעלה בשלושת חודשי המהומות הראשונים בירושלים. מבחן הרכבת הקלה, הם אומרים, הוא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר הניצבים בפני מי שאחדות העיר ודו־הקיום בה עדיין יקרים לליבו. הרכבת הנרגמת כמעט מדי יום, זו שמספר הנוסעים בה התמעט, שקרונות רבים שלה מושבתים ושפיגועי הדריסה האחרונים התרחשו סמוך לה, הפכה לאחד מסמלי המאבק על ירושלים.

בארבעת החודשים האחרונים עלה היקף הטרור ואירועי האלימות בירושלים פי שבעה. הסברים רבים ניתנו לאלימות הגואה: מבצע שובו אחים, הלחימה בעזה, רצח אבו חדיר, אירועי הר הבית, אכלוס הבתים בעיר דוד ועוד. הבעירה, כך נראה, כבר מזינה את עצמה ואינה זקוקה לתירוצים. בעיריית ירושלים סבורים, מנגד, כי מרבית תושבי מזרח העיר, שאינם נוטלים חלק במהומות, מבקשים לשוב לשיגרה השקטה אך מאוימים על ידי גורמי הקיצון בהכוונת פת"ח, חמאס והפלג הצפוני של ראאד סלאח.

ניר ברקת, שרק לפני שבועות אחדים מתח ביקורת על חולשת המשטרה, חלק השבוע שבחים לשוטרים הכחולים והביע שביעות רצון משינוי המדיניות ומהקצאת אמצעים נוספים למיגור האלימות בעיר. אלא שגם הוא יודע שכמו בסבבי אלימות קשים קודמים בעיר, אין כאן פטנט של זבנג וגמרנו. דרושות התמדה, סבלנות ונחישות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר