רבקה זהר מבקשת שלא תקראו לה אלמנה. חודשיים חלפו מאז אותה שבת, שבה נפרדה משלמה קאלו, בעלה בן ה־86, שנפטר בביתם ביפו, אבל מבחינתה המורה שלה לחיים עדיין נוכח. "אני שומעת בראש שלי את קולו, רואה את חיוכו הצנוע ונתקלת בפנים העוצמתיות שלו בכל פעם שאני פותחת את הארונות בבית, שם תלויות התמונות שלו כי הקירות שלנו חפים מתמונות.
"הוא כאן והוא קיים ואני מדברת איתו כל הזמן", היא אומרת בעיניים בורקות, שמתקשות להסתיר את התרגשותה. "לא ברמה של תקשור, אלא ברמה של שיחה. ההדרכה שלו, הספרים שלו והמילים שלו כל כך מהדהדים בי, שגם אם פיזית הוא לא קיים בבית שלנו, הוא עדיין נמצא איתי בלב, במחשבות וביום־יום.
"הוא היה כל כך נאמן לעצמו ולדרכו, שאפילו כשהוא מת, בבית, זה היה בתוך איזו שלווה. הוא לא הרגיש טוב, סירב לראות רופאים או להיות מטופל, הלך לנוח, קיבל דום לב ומת. הסתכלתי עליו, והפנים שלו היו שלוות כל כך. השלווה שלו אפפה אותי כל השנים, ועדיין אופפת אותי.
"אני יודעת שמהצד קשה להבין את הראייה שלי, אבל הוא פה איתי כל הזמן. רק לאחרונה הייתי בדילמה אם להלוות למישהו סכום כסף, ופשוט דיברתי עם שלמה וקיבלתי את התשובות שלו. אני שומעת אותו בראשי. לכן אני לא מתחברת ולא רוצה להתחבר למילה 'אלמנה'. אני לא מרגישה נטושה או בודדה.
"שלמה לא נמצא כאן פיזית, אבל הוא השאיר אחריו הרבה מעבר לגוף שלו. הוא השאיר פה את האמת שלו. וזה דבר גדול".
במשך שנים לא הבינו את החיבור ביניכם. את הגעת מעולם הבידור, הוא מעולם הספרים והרוח, והיה ביניכם פער של עשרים שנה. מה מצאת אצלו?
"את האושר. אחרי היעדרות של עשר שנים מהארץ ומהבמה והתמכרות קשה לסמים, חזרתי לפה ב־1985 עם השיר 'הדרך אל הכפר', שהצליח מאוד. ואני זוכרת שבתוך כל רגעי התהילה ההם, אמרתי לעצמי, 'אוקיי... את שוב זמרת ושוב מקובלת, אבל עדיין אין לך שמחה בלב'.
"חיפשתי כל הזמן את התשובות לשאלות קיומיות. ניסיתי להבין מה זה החיים האלה. ואז התגלגלתי לספרים שכתב שלמה קאלו ושלחתי לו מכתב. הוא הזמין אותי לפגישה, והדבר הראשון שאמר לי היה: 'את יודעת מה זה אמן? אדם בעל מוסר גבוה'. הוא הציע לי לצאת למסע ארוך אחרי חיפוש הדרך שלי. הוא שמע על הרקע שלי, על ההתמכרות שלי לסמים קשים, מאיפה באתי, והבין שאני צריכה פיקוח צמוד. לאט לאט, מערכת היחסים שלנו הפכה לקרובה ואינטימית יותר, עד שהפכנו לבעל ואישה".
לצופה מבחוץ נראה שהזוגיות שלכם כל כך טוטאלית, עד שהיא באה על חשבון הקריירה המוסיקלית שלך. הקאמבק המוצלח נגדע באיבו.
"מבחוץ דברים תמיד נראים אחרת. אנשים היו בטוחים שהשתגעתי. חלק מהחברים שלי חשבו שאיבדתי את הדרך. אפילו בתי היחידה, שהיום היא בת 40, לא נמצאת איתי בקשר כבר שנים, כי לא הבינה מה אני עושה. אני בספק אם היא בכלל יודעת ששלמה נפטר.
"אני בחרתי במודע לחפש את האושר שלי, ומצאתי את הדרך אצל שלמה. הבנתי מהר מאוד שהוא האדם שאני רוצה להיעזר בו למצוא את התשובות, והבנתי שבשביל למצוא אותן אני צריכה לעשות עבודה קשה עם עצמי ולציית להנחיות שאקבל.
"שלמה לא כאן פיזית, אבל הוא השאיר אחריו את האמת שלו" // רפרודוקציה: מאיה באומל בירגר
"אני זוכרת היטב את ההופעה האחרונה לפני שעזבתי סופית את הבמה. זה היה בעין החורש לקראת סוף שנות השמונים, ושלמה התלווה אלי. ירדתי מהבמה בשיר האחרון, והוא בינתיים דאג שיוציאו את האורגן. כשעליתי להדרן, קלטתי שאין על הבמה אורגן, אז אמרתי לקהל, 'תודה רבה וכל טוב לכם', וירדתי למטה. באותו רגע הבנתי שאם אני רוצה להיות עם שלמה, לבמה אני כבר לא חוזרת".
לא אמרת לו כלום?
"לא. הבנתי בתוך תוכי שאם אני נשארת להדרן, אני מפסידה אותו. הוא בחן אותי כל הזמן. הוא רצה לראות אם אעמוד בדרך החדשה שהוא מציב לי. אני זוכרת שהוא אמר לי אחר כך: 'זאת היתה שירת הברבור שלך', ואני אמרתי לו: 'בסדר גמור'. בלי 'מה? לא אשיר יותר?'
"בחרתי בדרך חיים נקייה מהפרעות ומהסחות דעת, והלכתי אחריו במאה אחוזים. הוא דרש ממני להתנקות מהעבר שלי, והמשמעות היתה לא לשיר, לגדל שיער, ואפילו להיפרד מהבשמים שלי, שכל כך אהבתי. אני זוכרת את היום שבו הוא לקח את הבשמים וזרק אותם לפח.
"הוא תמיד העמיד אותי במבחנים מול הרצון שלי. פעם היינו במלון בחו"ל, והיה משחק טניס בטלוויזיה. צפיתי במשחק, התאהבתי בספורט הזה. באחד הימים טיילנו ביער ליד המלון ואמרתי לו שעוד מעט משדרים את משחק הגמר, ואני רוצה לחזור לראות. הוא אמר לי: 'את לא תראי את המשחק'. ולא ראיתי.
"הוא כל הזמן ניסה לגרום לי לשלוט בתשוקות וברצונות שלי, ואני אומרת, תודה לאל שעמדתי בכל המבחנים. כי הנה, התוצאה המוצלחת יושבת כאן מולך. בזכות השיעור שהוא העביר אותי הפכתי לאדם חופשי".
זה נשמע כאילו הפכת לאדם צייתן ומשועבד.
"החופש מגיע מתוך היכולת לציית, ואת זה אנשים לא מבינים. המציית הוא אדם חזק יותר, כי הוא לא נלחם ומתמרד. הוא מקבל הכל באהבה ובהבנה, והוא בוחר לציית. עובדה שכשהגיע הרגע לחזור ולעמוד על במה, עשיתי זאת. זה היה בשנת 2007 במסגרת פסטיבל היין, ואחר כך עם סיבוב הופעות קצר שלי. הרגשתי שהמסע שלי לעצמי הסתיים, ואני יכולה לחזור לשיר.
"פעם חשבתי שהסמים הם האושר. חשבתי שמי שלא מסומם, לא מבין מה זה חיים. היום זה נראה לי מטומטם. כמו ילד שלא מצליח להשתחרר מהמוצץ, או שעדיין הולך עם הבובה או השמיכה שלו.
"הייתי בת 23 כשעישנתי לראשונה טבק. זה לא עשה לי טוב, אבל זה יצר אצלי סקרנות. ואז פגשתי את האנשים שהכירו לי את הסמים, והייתי בטוח שזה יביא אותי לאושר, אבל זה הביא אותי למקומות הכי נמוכים שאדם יכול להגיע אליהם. אז, אגב, לא הבנתי את זה. חשבתי שאני נמצאת בתוך האושר.
"רק כשהכרתי את שלמה הבנתי איפה נמצא האושר האמיתי. כשהחלטתי לחזור לשיר, בשנים האחרונות, התפללתי למצוא את הדרך המוסיקלית שלי. ואז פגשתי את לירון לב, שהפך לשותף מלא ליצירה ולעשייה, ומצאתי את מקומי החדש. גם שלמה בירך על החיבור הזה".
בחור נאה הסתכל עלי שרה
רבקה זהר (66) פרצה לתודעה הציבורית בסוף שנות השישים. היא היתה אז זמרת בלהקת חיל הים, ששרה בקול פעמונים את "מה אברך", ובהמשך את "זמר שלוש התשובות" ו"אוריאנה". עד מהרה הפכה הזמרת הצנומה וקצוצת השיער לאחד הקולות המרעננים והבולטים בזמר העברי של אותה תקופה. היא השתתפה בפסטיבלים רבים ובמחזמר "אירמה לה דוס מיפו", שעלה ב־1971 בהפקה פרטית של פשנל.
בגיל 25 עברה לניו יורק עם בעלה הראשון, שהיה אזרח ארה"ב. שם עבדה במועדון זמר ישראלי והתמכרה להרואין. היא נחלצה מהסמים לאחר כעשור, הודות לביקורם של האמרגנים מיקי פלד וגברי מזור, שדחקו בה להיכנס למכון גמילה והחזירו אותה לארץ.
את החזרה לישראל ולבמות ציינה זהר על בימת פסטיגל 1985, עם "הדרך אל הכפר", שזכה במקום הראשון. העניין המחודש במוסיקה החזיר אותה אל אולפן ההקלטות, עם האלבום "עבריה" שיצא ב־1987, ובעקבותיו גם חזרה אל הבמות. בסוף שנות השמונים הכירה את שלמה קאלו, ושוב הפסיקה להופיע.
בשלוש השנים האחרונות היא מופיעה ומקליטה חומרים חדשים עם לירון לב (32), בוגר "כוכב נולד 2". מה שנראה בתחילה כסוג של חיבור מאולץ בין כוכבת עבר עם להיטי פנתיאון לכישרון צעיר שטרם הבשיל, מתגלה כשיתוף פעולה שהוא מעבר לגימיק. יש בו, הם נשבעים, "חיבור מקצועי ונפשי עמוק, שהרדיו אולי פחות מתחבר אליו, אבל הקהל שממלא את האולמות ועומד בתור לרכוש את האלבום הראשון שלנו, 'לא כמו אתמול', מוכיח אותו".
בימים אלה הם מקליטים את האלבום השני, שסינגל ראשון ממנו עומד לצאת בימים אלה. ההופעה הקרובה שלהם תתקיים ב־25 בנובמבר בזאפה הרצליה.
עם לירון לב. "בזכותו גם התחלתי לכתוב שירים בפעם הראשונה" // צילום: מאיה באומל בירגר
"הכל התחיל מאחורי הקלעים של תיאטרון הקאמרי לפני שנתיים", אומר לב. "זה היה במסגרת מופע מחווה לאריה לבנון, שהלחין את 'זמר שלוש התשובות'. אני הופעתי באותו ערב בשני שירים, עם אסתר רדא. לא היה לי מושג מי אמור להשתתף, כי יום לפני זה חזרתי מטיול בחו"ל.
"לא הכרתי את רבקה באופן אישי, אבל היה בה משהו מאוד מסקרן, שגרם לי לעקוב אחריה. כשהיא עלתה לבמה, במסגרת ההכנות להופעה, עמדתי מאחורי הקלעים והסתכלתי עליה שרה. הייתי מוקסם ממנה, זה היה פשוט מדהים. ואני לא מדבר רק על איכות השירה ועל הקול שלה, שנמצא בשיאו ונשמע טוב יותר מאי פעם, אלא גם על האנרגיה שיוצאת ממנה. יש בה משהו מרענן, מרגש ומעורר השראה".
זהר מביטה בו בעיניים מלאות הערכה וחום אימהי. "מכיוון שאני לא רואה טלוויזיה, גם אני לא הכרתי אותו. מה שאני זוכרת זה בחור נאה מסתכל עלי שרה, ואחר כך ניגש ואומר לי במבוכה, 'את שרה מאוד מאוד יפה'. חייכתי אליו ואמרתי לו 'תודה', והוא המשיך, 'לא, באמת. אני מתכוון לזה. את שרה מקסים'.
"כל אחד מאיתנו המשיך בעניינים שלו לפני ההופעה, ואחר כך הוא ניגש אלי שוב ושאל אותי: 'תגידי, את עדיין מקליטה? כי יש לי שיר שכתבתי, וממש יכול להתאים לך'. אמרתי לו שאשמח לבוא אליו הביתה לשמוע את השיר, ולפני שהספקתי לסיים את המשפט הוא כבר שלף את הטלפון שלו והשמיע לי את השיר. אני רגילה לימים אחרים, שבהם הייתי מגיעה לבית של המלחין או הכותב כדי לשמוע את השיר...
"השיר נקרא 'תיקון כללי', לירון הקליט אותו במקור לעצמו, והוא כבר היה מוכן להוצאה לרדיו. אהבתי את מה ששמעתי. ביקשתי ממנו שישלח את זה לאחד השכנים שלי שיש לו אינטרנט. לי אין".
למה אין לך אינטרנט?
"אני לא צריכה את הדבר הזה, זה לא משרת אותי בעשייה שלי. גם טלוויזיה אין לי. כלומר, יש לי מסך טלוויזיה, אבל בלי חיבור לכבלים. יש לי מנוי בספריית DVD, ואני בוחרת לצפות במה שאני רוצה. כל העניין של הטלוויזיה והאינטרנט רק מעמיס על החיים. גם הטלפון הנייד שלי הוא מאוד בסיסי, בלי כל השכלולים".
לב: "עד לא מזמן היה לה מכשיר טלפון כל כך פרימיטיבי. כזה שמשחקים בו סנייק".
אבל את זמרת. לא מעניין אותך להיחשף למוסיקה של אחרים?
"ממש לא. העולם שלי עמוס במוסיקה וביצירה, שמספקות אותי. אם אני סקרנית לגבי משהו, אני אמצא את הדרך לגלות את זה".
לב: "בהתחלה נראה לי מוזר העניין הזה של השכן, חשבתי שהיא מנסה להתחמק. אבל בכל זאת שלחתי לו את השיר".
זהר: "השכן צרב לי אותו על דיסק, והתחלתי ללמוד איך לשיר אותו. זה היה מאוד גבוה עבורי מבחינה ווקאלית, אז אמרתי לו שזה לא מסתדר לי, ושאשמח לקבל ממנו שיר אחר בהזדמנות. אבל הוא התעקש ועשה שינויים בסולמות, כדי להתאים לי את זה.
"האמת? מאוד התרגשתי מכל העשייה של השיר הזה. הרבה שנים לא הקלטתי שיר חדש, והנה אני מגיעה לבחור צעיר, ששייך לתקופה אחרת, ותמיד קיים בי החשש שלא אהיה מספיק טובה, או שלא 'אתפוס' את הקולות. אף פעם לא הייתי חזקה בלימודי קולות. גם בלהקת חיל הים תמיד הייתי מהאיטיות. בשלב מסוים הצעתי לו שנשיר את זה יחד".
לב: "זאת לא היתה המטרה שלי כשהצעתי לה את השיר, אבל משהו בחיבור בינינו הוביל לזה. ככה נולד לנו שיר משותף".
זהר: "התוצאה יצאה נהדרת, בעיקר כי היה מאוד כיף לעבוד יחד. ואז לירון אמר לי: 'יש לי הופעה בתיאטרון תמונע. את רוצה להיות זמרת אורחת?' בלי לחשוב אמרתי לו 'בטח'. שרנו חמישה שירים יחד, וזה היה קסום. הקהל הגיב בהתלהבות גדולה, וככה התחילה המחשבה להמשיך עם זה. להופיע עם חומרים חדשים משותפים, לצד חומרים אישיים של כל אחד. מאז אנחנו יחד".
מה שלמה חשב על החיבור הזה?
"הוא לא אמר יותר מדי, אבל גם לא אסר. שמח לשמוע ממני את מה שסיפרתי לו על הטקסטים של השירים. אני כבר הייתי בשלה לזה, ולירון היה האדם הנכון".
בצעירותה. "בתקופתי היה הרבה פחות זוהר ויותר אבק" // צילום: יעקב סער/לע"מ
במיטה בשבע בערב
לירון לב (32) מנגן ושר מהיום שהוא זוכר את עצמו. בגיל 11 כבר השתתף בתחרות כישרונות צעירים בפתח תקווה, עיר הולדתו, וגם קטף את המקום הראשון. בהמשך השתתף במחזמר "צלילי המוסיקה" לצד חני נחמיאס וב"הלב" עם טוביה צפיר. בין לבין דיבב אינספור סרטים וסדרות.
כחייל השתתף בהרכב מוסיקלי בשם "ארבע על ארבע" של חיל החינוך. בעונה השנייה של "כוכב נולד" ("זה היה אחרי נינט וכל ההיסטריה. ראיתי פרסומים ופשוט נרשמתי לתחרות") סיים במקום הרביעי, אחרי הראל מויאל, הראל סקעת ועדי כהן. במשך כמה שנים הצליח ליהנות מאדי ההצלחה של התוכנית והשתתף במופעים מוסיקליים ובהם "האסופית" ו"שיר נולד", עד שחבר לרבקה זהר.
פער הגיל ביניהם עומד על כמעט 35 שנים, אבל זהר אומרת שהיא לא חשה בו. "אני מרגישה בת 18. שלמה תמיד אמר שאין כזה דבר זמן, ואני באמת לא סופרת אותו. אני לא מתייחסת לזה שאני אישה בת 66 שפגשה בחור בן 32, אלא לזה שאני כישרון שפגש כישרון. אני הרי יכולה להיות אמא שלו, לתת לו מתכונים למרק ולהעיר לו על לכלוך בבית שלו".
והיא מעירה לך?
"לא כל כך. אני מסודר יחסית. אמנם לא בסטנדרטים שלה, אבל מסודר".
זהר: "לא פשוט לעמוד בסטנדרטים שלי. אני הרי מנקה את הבית בכל יום, זה הספורט היומי שלי. אני קמה ב־5-4 בבוקר, שותה את הקפה שלי, מסתכלת על השחר ומתחילה לנקות במשך כמה שעות, גם אם הבית נקי. זה בעיקר המקום שלי למחשבות.
"לפעמים עולים בי כל מיני משפטים, מחשבות או שורות לשירים, אז אני עוצרת ורושמת את הדברים. פה שורה, שם שורה. ככה נראה היום שלי. ניקיון, מחשבות, ומאז שהכרתי את לירון - גם עבודה על מוסיקה. בזכותו גם התחלתי לכתוב שירים בפעם הראשונה.
"ב־9 או 10 בערב אני הולכת לישון, זה ככה כבר שנים. עכשיו, בחורף, השמש שוקעת מוקדם וזה עושה לי חשק להיכנס למיטה כבר ב־7 בערב".
לב: "אני, לעומת רבקה, איש של לילה. אני יכול גם לכתוב ולהקליט ב־1 או 2 בלילה".
זהר: "ולכן אני יודעת לא להתקשר אליו לפני 12 בצהריים".
לירון, אתה רואה את עצמך מוותר על המוסיקה בשביל אהבה, כמו רבקה?
"לא ממש. אם חולפת תקופה של כמה שבועות שאין לי הופעה, אני מתחיל להיות עצבני. מצד שני, אני לא עברתי את מה שהיא עברה. אני יכול להבין שמהמקומות הנמוכים שבהם היא היתה, היא היתה צריכה לבנות לעצמה קרקע חדשה ויציבה".
זהר: "לירון לא יכול להבין את זה, כי הוא לא פגש מורה דרך כמו שלמה והוא לא עבר את מסלול החיים שאני עברתי. תסתכלו, לדוגמה, על יחידות העילית של הבריטים או הרוסים. מי עובר את מסלול ההכשרה ונהיה גיבור? מי שמציית! מי שחוזר ממסע, ואחרי שתי דקות אומרים לו 'יוצאים עכשיו לעוד מסע'. לא מקבלים שם תשובות של 'אבל אני עייף'. עייף? לך הביתה. מי שמתמיד הוא זה שיקבל בסוף את המדליה.
"אחרי תקופת הסמים הקשה ואחרי שהכרתי את שלמה, היתה לי מטרה אחת ברורה: להיות חזקה. מה זה החיים האלה, אם לא לדעת לחיות ולהיות בשליטה עצמית? מה זה חיים טובים? שיר מצליח? מה זה שיר מצליח? מה זה נותן לאדם? מה זאת תהילה? כשמגיעים למצב שבו כל הדברים החיצוניים האלה הם לא המנוע, משתחררים מהרבה עכבות".
התהילה מבלבלת?
"אותי היא מעולם לא בילבלה. דברים אחרים בילבלו אותי. אנשים בילבלו אותי. לא ייחסתי חשיבות גדולה מדי ל'מעמד' שלי".
לב: "אני נחשפתי לפרסום ב'כוכב נולד', בגיל 21. למרות שאני מופיע על הבמה מגיל מאוד צעיר, זה היה ללא ספק בום על־קולי, לא הייתי מוכן לעוצמה הזאת. אני זוכר את ההיסטריה. כל הזמן שאלתי את עצמי, על מה המהומה? מה בעצם עשיתי? שרתי קאבר של זמר אחר? הרגשתי די מוזר. ממרחק הזמן אני מבין שמבחינה מוסיקלית אולי הייתי בשל לפריצה, אבל מבחינה נפשית הייתי מאוד רחוק מזה. היו לי הרבה מחסומים".
היית מהבודדים שהוחתמו אחרי התוכנית על חוזה הקלטות ב־NMC, ובסופו של דבר גנזת את הדיסק. מה קרה שם?
"זה סיפור עצוב שיש לי עליו סימן שאלה גדול עד היום. הקלטנו דיסק שנגנז, ומעבר להתנהגות של חברת התקליטים, גם אני לוקח על עצמי אחריות. יכול להיות שעם קצת מאמץ מהצד שלי וקצת מאמץ שלהם הדברים היו יכולים להיראות אחרת. אבל זו היסטוריה. אין מה לעשות.
"אני בעיקר חושב שבאותה תקופה הייתי צעיר מדי, ולא הייתי מוכן לפרוץ מוסיקלית. אני חושב שהפרסום הזה שקיבלתי, בן לילה, קצת הלחיץ והרתיע אותי. היו הרבה רגעים שחשבתי לעצמי, רגע, עוד אין לי באמת מה לתת לקהל. מצד שני, אתה מרגיש מין תחושה שאתה חייב לפדות את הפרסום המיידי הזה, להצדיק אותו ולנצל את הרגע.
"בשורה התחתונה, אין קיצורי דרך. חייבים לעבור את המסלול של הופעה מול ארבעה אנשים באוזן בר, ואז מול מאה בתיאטרון תמונע, עד שבונים מופע וקהל ודרך".
זהר: "בתקופתי היה הרבה פחות זוהר ויותר אבק. בלהקה הצבאית היינו מופיעים שלוש פעמים ביום מול חיילים, בונים ומפרקים את הבמה וממשיכים הלאה. לא היה גלאמור".
לב: "כשרבקה באה אלי הביתה בפעם הראשונה, היא הביאה לי עותק מהביוגרפיה שלה. מאוד ניכר שהיא לא מייחסת משמעות ל'מעמד'. יש פרקים שהיא כותבת עשרה עמודים על אירועים שחוותה, ובסוף היא כותבת בשלוש שורות: 'והייתי בלהקה צבאית ושרתי את 'מה אברך'''.
זהר: "מה יש להתעסק במעמד שלי? אני זמרת ששרה שיר כזה או אחר, ואני יודעת את זה, כמו שאני יודעת שאני אוכלת סלט והוא טעים לי. זאת עובדה ידועה מהביוגרפיה שלי, וזהו. כשאתה יודע שאתה טוב, אתה לא עושה מזה עניין.
"מהמעט שאני רואה ויודעת ממה שמתרחש היום, אני בעיקר רואה הרבה אמנים צעירים שמוקפים במנהלים, יחצנים ואנשי סוד, שמזינים אותם וגורמים להם לחשוב שהם מופלאים. הכל עניין של מודעות עצמית. אני זוכרת שדווקא בשיא התהילה הייתי הולכת ברחוב ואומרת לעצמי: 'תלכי כמו אדם רגיל, לא כמו 'הזמרת'".
לב: "ראיתי הרבה זמרים צעירים שהלכו לאיבוד והסתחררו. בכלל, אני חושב שכל ה'כוכב נולד', 'דה וויס', 'אקס פקטור' - מתעסקים בעיקר בהסחות הדעת של המקצוע. הרי להיות זמר זה לא מה אתה לובש ואיך השיער שלך מסודר, אלא בעיקר מה אתה שר ואיך אתה מתכוון לדברים. ראיתי מלא אנשים שעלו לשמיים עם מטוס סילון וצנחו במהירות לקרקע. למזלי, בגלל שהייתי נער ששר והשתתפתי בכל מיני הפקות הייתי די יציב יחסית, היו לי שורשים בקרקע ומוסר עבודה".
זהר: "בהקשר של כל תחרויות השירה, מי שיש לו מתנה כמו לירון לא צריך לפחד מהצלחה או מאי הצלחה. כשיש כישרון ועושים דבר נהדר, הוא מגיע לאוזניים הנכונות בזמן ובמקום, ויוצר את ההדים שלו.
"הריאליטי הזה מזהם כל חלקת אדמה. אני זוכרת שהיינו באילת בהופעה והיתה טלוויזיה פתוחה מולי על ריאליטי עם זוגות. לא ידעתי שזה ריאליטי, והמחשבה שעברה לי בראש היתה, 'איזה תסריט עלוב. מה זה? מה עושים עם זה?' חשבתי לעצמי שיותר עלוב מזה לא יכול להיות, ומי שצופה בזה נכנס גם הוא לעלוב הזה. יותר טוב לא לראות טלוויזיה, היא בעיקר מזהמת אותנו".
על "שיר הסלפי" שמעתְ?
"בגלל שאני לא מחוברת לטלוויזיה לא ידעתי על זה, עד שהתקשרו אלי מכל מיני עיתונים ושאלו את דעתי. הקריאו לי את המילים...
"לא השיר הזה הוא הבעיה של הדור הצעיר, אלא כל הדברים שמסביב. תפתח טלוויזיה, תלך לקולנוע או תפתח אינטרנט - ותהיה מוצף במסרים עלובים. אני חושבת שכשאדם בוגר רואה את התוכן שהילד שלו צורך, הוא צריך לצנזר אותו, למנוע ממנו להיחשף לזה. לא אוהבים את המסרים של 'שיר הסלפי'? אל תיקחו את הילדים שלכם להופעה הזאת. יש בקולנוע סרט עלוב? אל תכניסו את עצמכם לעליבות הזו. כשיש חינוך נכון, הילדים לא נפגעים".
לב: "אני חושב שמצד אחד הסיפור הזה יצא מפרופורציות, ומצד שני, אני יכול להבין מאיפה קול הצעקה. כי פעם, בתקופתה של רבקה, היתה משמעות לשירים ולאמנים המבצעים, ובאמת יצאו משם להיטים. עכשיו זה משהו אחר לגמרי. הרבה יותר בידורי, מתאים לדור של היום, וברור שזו לא אותה הרמה. זאת רמה נמוכה. העולם השתנה, וגם הפסטיגל השתנה".
אבל אתה עצמך הופעת לא פעם במופעי חנוכה, כולל "שיר נולד".
"המופעים האלה היו לא רק מושקעים, אלא גם עם מחשבה תוכנית. אני שמח שזכיתי להופיע בהם".
"הריאליטי הזה מזהם כל חלקת אדמה", משוכנעת זוהר
דינמיקה של מפלצת
מה למדתם זה מזה מקצועית ואישית?
זהר: "אני מנסה ללמד אותו לא להתלונן ולא לקחת דברים ללב".
לב: "אני דווקא לא מתלונן הרבה, יחסית".
זהר: "אתה מתלונן פחות מאז שהכרנו".
לב: "אני למדתי ממנה להיות נקי יותר בעבודה. לפעמים היא יכולה ללחוש לי, באמצע הופעה, 'תשיר כמו בבית'. היא לימדה אותי להיות רגוע ונינוח בהקלטות ועל הבמה, ואני באמת מרגיש שההגשה שלי נהייתה הרבה יותר חמה ומדויקת. בשנתיים האחרונות אני חושב שמצאתי את עמוד השידרה האישי והמקצועי שלי".
זהר: "מבחינה מקצועית למדתי מלירון הרבה מאוד דברים. הקצב של השירה היום הוא שונה והמשקל הוא שונה, ולירון מלמד אותי איך לעשות את זה הכי טוב שאפשר. לפעמים לוקח לי יום או יומיים להקליט שורה אחת, כי אני רוצה להיות מדויקת. הפעם הראשונה שהקלטתי שיר בלי רי"ש מתגלגלת היתה בשיר המשותף שלנו. זה היה שינוי גדול מאוד מבחינתי".
לב: "אני שומע הקלטות ישנות שלה והקלטות שלה מהיום, ובעיניי היום היא הרבה יותר טובה. יש לה דינמיקה של מפלצת".
זהר: "מפלצת?"
לב: "זאת מחמאה. את יכולה לשיר בלחש, ואז פתאום לפתוח מבערים ולהוציא מעצמך ווקאליות יוצאת דופן בעוצמתה. יש לך הרבה יותר צבעים מאשר בעבר. על הבמה יש בך קסם מהפנט".
זהר: "למדתי ממנו להיות משוחררת יותר ולא לחוצה. אם אני מאחרת בשתי דקות, וזה אירוע שקורה פעם ב... אני מייד נלחצת. הוא יכול להגיע להופעה חמש דקות לפני שמתחילים, להוציא את הגיטרה מהקופסה, לכוון אותה ולהיות רגוע לחלוטין. אני סופגת את זה ממנו".
הוא מעדכן אותך על המתרחש בעולם?
"זה נשמע כאילו אני חיה במערה. אני אמנם לא גולשת באינטרנט ולא רואה טלוויזיה, אבל מספיק לי לראות כותרת של העיתון במכולת או בעיתון שזרוק על הרצפה ברחוב כדי להבין מה קורה בעולם. אני חושבת שעודף הידע מצמצם את המוח, ואני מעדיפה לדעת פחות מהדברים שלא חיוניים לי ולהתמקד ביופי של השחר.
"אני יכולה לשבת על כרית בבית שלי ביפו ולהסתכל על קרן שמש במשך שעתיים, ולהיות מאושרת מזה. שלמה לימד אותי להיות מאושרת מהדברים שנמצאים מולנו. את האושר אני מוצאת גם במוסיקה של לירון ושלי. היא באמת באה ממקום של אמת, זה לא שאנחנו מנסים לקלוע לטעם של הרדיו או לכתוב להיט. אנחנו כותבים משהו שייתן השראה וכוח למי שישמע את הדברים, וכשאתה כותב שירים כאלה, הם נצחיים.
"לשמחתי, גם אם ברדיו לא משמיעים אותנו, המוסיקה הזאת מגיעה לאנשים. אם דרך הדיסק או דרך המחשב. מוסיקה טובה תמיד תתגלה, ואם לא ישמעו בדור הזה, אז ישמעו בדור הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו