מדינה באקסטרים

החודש האחרון זימן לנו שרשרת טרגית של תאונות מטיילים, שבהן אסון הרפטינג בפרו ומפולת השלגים בהימלאיה. האירועים המרים האלה מעלים על סדר היום שאלות שעוסקות באחריות ההורים וביכולת שלהם להגיד לא לחבר'ה הצעירים. אין אבא או אמא שלא התייסרו במחשבה כיצד לשמור על הילדים ולהוציא להם מהראש את הג'וק הזה של טיולי האקסטרים.

אני לא בנוי לדאגות. הן מחלישות אותי וגורמות לי לדפיקות לב, ובגילי זה עלול להיות מסוכן. אחרי 20 שנה של אבהות הגעתי למסקנה שאני חייב את הבנות שלי בהישג יד, ואני לא מתכוון להתנצל על כך. השאלה הגדולה היא איך אנחנו, בתור הורים אחראים שאוהבים את ילדינו ואוהבים לישון בשקט בלילה, מצליחים לחבר בין שתי האהבות האלה.

אני מעדיף לקבל טלפון מהבת שלי בנוסח "נתקעתי בלי כסף באלנבי" מאשר "אל תגיד לאמא, אבל האוטובוס שלנו נתקע בלי דלק בדרך המוות בבוליביה". גם "בוא תיקח אותי הביתה, הנהג התורן שלנו מתודלק חבל על הזמן" - שנשמע ברגע הראשון כמו קטסטרופה - עדיף על פני "אבא, אני בדרך לדלהי והנהג עושה מדיטציה בעיניים עצומות".

צריך להבין שהאקסטרים הזה לא מתאים לכל אחד. אני יכול להעיד על עצמי, שגם כשהייתי בן 20 לא היה לי הדחף לנסוע למקומות שאין בהם שירות חדרים, כספומט או מים חמים. אני ואקסטרים פשוט לא הולכים יחד. לא טיפוס הרים, לא צניחה חופשית, לא רפטינג ולא אוטובוס עם נהג שיכור, עושים לי את זה. אני כזה נקניק, שאני מרגיש מאוים גם מחוויות הרבה פחות קיצוניות, למשל אכילת פטריות בגואה, בילוי של חודש באשראם או סתם לבישת גלבייה.

אני נכנס לחרדה אפילו מטנטרה סקס, אז לטפס על האוורסט? בלונה פארק לא תמצאו אותי על האנקונדה, וגם לא על אוניית הפיראטים. הפעם האחרונה שביליתי על האונייה הזאת היתה עם הבת שלי וחברותיה, לפני כמה שנים. עליתי אחרי שאכלתי נקניקייה ושתיתי קולה, ובואו נאמר שכל הבנות שהיו עדות לאירוע ניתקו איתנו קשר אחריו. מה שקרה שם היה גרוע כמעט כמו מה שקרה על המרמרה. 

בכל הקשור לאקסטרים יש לנו מענה ראוי // איור: טל לזר

לא יודע איפה טעינו, אבל הילדים החמודים שלנו מרגישים שהם חייבים לעשות משהו קיצוני אחרי הצבא. הטיול של תנועת הנוער, בחינות המיצ"ב, בחינות הבגרות, המריבות בבית ושלוש שנים בצבא ההגנה לישראל, כולל גיחות לעזה וללבנון, לא עשו עליהם רושם. לפני הפסיכומטרי ולפני שמתחילים עם החיים האמיתיים, הם רוצים מנה של אדרנלין, אוויר דליל ומנה גדושה של נופים מטורפים.

אני לא בטוח שמה שאני מציע כאן יעבוד, אבל שווה לנסות. אולי המילקי בברלין זול יותר, וגם הדירות והמכוניות, אבל בכל הקשור לאקסטרים יש לנו מענה ראוי. כל מה שצריך זה לשבת עם הילדים ולשכנע אותם לבטל את כרטיס הטיסה - ולהישאר פה.

טיפוס הרים 

בחרמון הייתם? סעו לשם בשבת, בשבוע היחיד שיש שלג. הפקק בדרך למעלה לא פחות מסוכן מהקילימנג'ארו, וכשתגיעו למעלה תרגישו חוסר בחמצן - אם לא מהגובה, אז ממחיר הכניסה. אם אתם בקטע של חמצן דליל, אני ממליץ גם על ביקור במשרדי הביטוח הלאומי. לא תאמינו כמה התור התארך שם בשנים האחרונות. עוד ועוד אנשים מצטרפים כל חודש, ואין הרבה אוויר באולם הקטן.

מסלול המוות בבוליביה 

נהיגה מטורפת במסלול עוצר נשימה יש לנו גם בארץ. סעו ליישובי הבדואים בנגב ותיווכחו. מירוצי מכוניות לא חוקיים, נהיגה פרועה, מהירות מופרזת, כל זה ועוד מחכים לכם, רק עשר דקות מערד. גם ניסיון למצוא מקום למנגל ביום העצמאות יכול להיות חוויה מעלת דופק. אם אתה נהנה מתחושת הסכנה ואין לך גם בעיה לחטוף מטקה בראש - הפארק הציבורי הוא המקום בשבילך.

רפטינג בנהר שוצף 

סעו לסחנה או לחורשת טל וחכו לילדים שקופצים עליכם מהסלעים שלמעלה היישר על הראש. מי שמחפש חוויה רטובה יכול גם סתם לנסוע במכונית באיילון ביום גשם. גם השנה טוענים יודעי דבר שאיילון יוצף, מה שאומר שבני המזל שבינינו יזכו לראות צונאמי מקרוב. אם אתם בעניין של אתגר קבוצתי, הלהיט האחרון הוא נסיעה ברכבת הקלה בירושלים. מתחילים במערב העיר בנסיעה שקטה, לקראת הכניסה למזרח העיר המתח עולה, ומקנחים במטר אבנים.

מפגש מרתק עם תרבויות זרות 

צאו למועדון ותתגרו בערסים שיכורים. מילה או שתיים לא במקום - ואתם גומרים במיון, במקרה הטוב. גם הזמנת בעל מקצוע או ניסיון להתנתק מחברה סלולרית, מהוט או מיס יספקו לכם אפקט של זיעה קרה, פה יבש ודופק גבוה. צריך רק ליפול על הטלפנית הנכונה ולנסות לשנות את התנאים שעליהם חתמתם. אם חשוב לכם לנסוע למקומות אקזוטיים, סעו לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. שם תקבלו גם את אפריקה וגם את סין במרוכז, ואחרי זה תוכלו לחזור לישון בבית.

גלישה ממצוקים 

המליצו לילדכם להתנסות בחיים עצמאיים ולעבור לגור לבד. זו תהיה בהחלט גלישה מגובה רב. הציעו לילד שישלם שכר דירה, יקנה בסוּפר על חשבונו, יעשה כביסה וינקה לבד את הדירה. ביציאה מבית ההורים יש תחושה חזקה של התרוממות רוח, המתחלפת אחרי שבוע בנחיתה קשה למציאות.

פגישה בלתי צפויה 

למי שמחפשים "ללכת על הקצה", מומלץ דיון במס הכנסה. גם כאן מחכים לכם כמה ימים טובים של אי שקט לפני, עליית אדרנלין תוך כדי, ותחושה חזקה של סיפוק כשזה מאחוריכם.

טיול נעים ובטוח. 

yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו