רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עוד לפני ששמעתי את "שיר הסלפי" מפסטיגל 2014 או התעמקתי בטיעונים בעדו ובעיקר נגדו, מיהרתי להצטרף ביני לביני למחאת ההורים המדוברת הקוראת להחרים השנה את המופע בגלל התכנים הירודים והבלתי ראויים שהוא שוטף בהם, לטענת המוחים, את מוחותיהם של ילדים תמימים ושל הוריהם חסרי חוט השידרה. צודקים לגמרי. או טועים לגמרי. עוד לא החלטתי. מה שבטוח, לא אישה חדת עין ואמא מנוסה כמוני תפספס את הזדמנות הפז להחרים את הפסטיגל מטעמים עקרוניים וערכיים שראוי להילחם עליהם במקום סתם להחרים אותו כמו שאני עושה בכל שנה מטעמים של אנוכיות פשוטה.
זה וידוי שעלול להציג אותי באור שלילי למדי, אולי אפילו להקים עלי את רשויות הרווחה שיבקשו לבדוק חשד להזנחה הורית, אבל אף אחד מילדיי עדיין לא זכה לראות פסטיגל מקרוב ואפילו לא לחזות בו משורה נידחת באולם. זה לא שהנושא לא עלה בבית אבל עד היום הדפתי את בקשות הילדים בפעלולים וירטואוזיים שלא היו מביישים את הסוכנת Y – יעל בר זוהר מספיי פסטיגל 2012 - ובמידת הצורך גם בביצועים קוליים לא פחות דרמטיים משל מארינה מקסימיליאן בלומין ב־X פסטיגל 2013. לשתי היצירות הבימתיות נחשפתי כשהילדים קיבלו במסגרת הסכם פשרה רשות לצפות בפסטיגל ב־VOD - מה שהם עשו בלופ מחנוכה ועד ל"ג בעומר בערך - אבל אם אני מתבקשת לתמצת את קו ההגנה המשפטי שאני נוקטת מדי שנה אסכם בקצרה כך: גדול עלי.
למעשה, אפילו רק לעבור ליד הפסטיגל מספיק לדעתי כדי להצית מחאת המונים שאליה ישמח בוודאי להצטרף כל מי שנשרך בכל שנה כמוני בפקק הבלתי נגמר שנגרם בגלל המופע בשדרות רוקח ליד גני התערוכה בתל אביב. נהגים מיואשים מזדחלים בגשם בטור מכוניות בלתי נגמר, רגלם רועדת על דוושת הגז מחשש לפגוע חלילה באחד מאלפי הילדים הנרגשים העושים את דרכם אל האולם וממנו או - אפשרות סבירה בהרבה - באמא שמסיבות מובנות קצה בחייה והחליטה לרוץ לכביש.
על מה שמתרחש בפנים אני מפחדת אפילו לחשוב. אגיד את זה כך: אושרם של ילדיי חשוב לי מחיי, ואני מוכנה להקריב עבורם לא מעט, אבל להיתקע למשך שעתיים וחצי לא כולל הפסקה באולם סגור עם 3,000 ילדים שרובם סובלים מדרגה כזו או אחרת של הצטננות חורף, כמו גם משילוב כזה או אחר של הפרעת קשב קשה והיפראקטיביות כרונית, הוא דבר שאני מסרבת בכל תוקף לעשות גם אם יובטח לי בתמורה שבתי תגדל להיות טייסת קרב בצה"ל ובני, אולי בהשפעת מילות הפזמון מעוררות ההשראה מ"שיר הסלפי" - "אני מת על עצמי, אני מת על עצמי" - יגדל להיות שר האוצר.
• • • •
יש בלי סוף טענות מוצדקות שאפשר להפנות נגד הפסטיגל ותכניו אבל הטענה הקבועה שהוא "צעקני" היא דווקא לגמרי מופרכת. ברור שהוא צעקני. איזו ברירה יש לו. נסכים שרסיטל לפסנתר די יורד מהפרק כשאתם צריכים לגבור על אולם מפוצץ באלפי ילדים אקסטטיים שעושים את מה שעושה באופן אוטומטי כל ילד ישראלי כשהוא רואה את דנה פרידר: טוחן שקית ביסלי גריל של 500 גרם למסיבות שנשלפה מהצידנית של סבתא.
לא סתם אני מזכירה את סבתא. כשעומדים בפקק ליד גני התערוכה מבחינים בתופעה מצמררת: הורים חסרי לב שהתקמבנו בעבודה על שלושה כרטיסים מוזלים לפסטיגל ובלי למצמץ גילגלו את המטלה האכזרית אל סבתא, ועכשיו הם בבית משלימים פרקים של "האישה הטובה". המסקנה החד־משמעית: אם יש לכם נכדים – פרחים קטנים שיהיו בריאים - זה לא רעיון רע לתבוע בדיקת דנ"א. או שאפשר לאזור אומץ ופשוט להגיד לא. אם שואלים אותך למה את מסרבת לקחת את הנכדים לפסטיגל את מוזמנת לענות בקצרה: "כי אני מתה על עצמי. אני מתה על עצמי".
.jpg)
(איור: יעל בר)
• • • •
מהדיון על "שיר הסלפי" וממחאת ההורים שפרצה בעקבותיו, קשה לצאת עם מסקנה חד־משמעית. אם עוד לא נתקלתם בטקסט הספרותי השנוי במחלוקת הנה דגימה פתולוגית:
קניתי טלפון חדש משהו דנדש, מותק / מצלם אותי בפוזות, יש לך עותק, מותק / מותק, תנסי, החיים שלי זה סלפי / אפילו במטבח יש מזכרת של השפית / יד אחת למעלה, עכשיו מול הראי / נוציא את הלשון וזה מה זה אמיתי / נצלם צ'יק צ'ק, איזה חיוך כיפי / תודה רבה למאמי שלימדה אותי ת'סלפי / אני מת על עצמי, מת על עצמי / וואלק אחי, אני מת על עצמי.
אין ספק, מול המילים האלה והתרבות הפופולרית שהן משקפות יכולה להתעורר המחשבה שדאעש, גם אם הגזימו עם האמצעים, אולי לא לגמרי טועים ומדינה מוסלמית קיצונית היא לא רעיון כל כך גרוע. זה לא שאני משתוקקת להסתובב כל החיים עם בורקה, אבל עם פרצוף מכוסה אולי יהיה לאנשים קצת פחות דחף לצלם את עצמם כל היום.
ובכל זאת, כמה נקודות לטובת האיזון: 1. עם יד על הלב, איזה נזק כבר יכול להיגרם לילדים שגדלו על "אני מר עגבנייה" של יובל המבולבל. 2. אפשר לחשוב שכשהם לא צופים בפסטיגל הילדים שלכם מבלים ב"פילהרמונית בג'ינס". 3. לא רוצה לבאס, אבל אם אמא מבקשת להתחלחל מהתרבות הרדודה והנרקיסיסטית אולי כדאי שהיא עצמה תפסיק לרגע לקשקש בווטסאפ או שתחשוב פעם נוספת לפני שהיא מתעדת את השקשוקה שלה ומעלה לאינסטוש.
וכמובן לא יחלפו חמש דקות עד שאיזה חבר כנסת יתלהב ויגיד משהו ממש מיותר. הפעם זאת היתה ח"כ פנינה תמנו־שטה מיש עתיד שקבעה ש"המדינה צריכה להתערב". מאה אחוז. אני דורשת שהיועץ המשפטי לממשלה יפתח בחקירה מיידית נגד אליאנה תדהר. ועולה כמובן גם השאלה החינוכית - למה להעליב דווקא את הפסטיגל הזה ולהפלות אותו ביחס לאחיו. כדי לחדד את הנקודה האחרונה, הנה כמה מילים אקראיות שכיכבו בפסטיגל בשנה שעברה:
אני נולדתי להופיע / להדהים את הקהל / לתת לכם בגרוב / לשנות את המשקל / בנות מתות עלי כי אני מתת האל / נותן לכם את הסטייל / מביא לכם את השואו / עכשיו בלועזית: "חייב ללכת" איי מאסט גו.
קשה לקבוע אם אכן מדובר במות התרבות אבל ככה איבדנו את סבתא, זכרה לברכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו