השבוע התבשרנו על פרויקט מרנין לב: היכל החוכמה היהודית עומד לקום. אחרי 2,000 שנות גלות, יהיה לנו בית, מפואר מן הסתם, שבו נוכל להתבשם באופן מרוכז וחווייתי מהחוכמה היהודית לדורותיה ולסוגיה, לעשות לה כבוד ולצפות שגם היא בתורה תעשה לנו קצת נחת. באופן מתבקש וסמלי, עיריית יבנה היא זאת שהחליטה לארח את ההיכל בתחומיה. "יבנה וחכמיה" הוא צירוף מילים עתיק כמו החוכמה היהודית עצמה, וגם "כל הרוצה להחכים ידרים" נאמר יותר על סביבת יבנה מאשר על עזה. מרגש. אם כי אני מכיר כמה אנשים שטוענים בלהט שהיכל החוכמה היהודית כבר הוקם בירושלים וקוראים לו הולילנד.
עדיין לא עיינתי בתוכניות המפורטות. אני ניזון, כמו כולכם, מהתקשורת ומנהגי מוניות, אבל הכותרת עצמה כבר הציתה את דמיוני וכבר כמה ימים שאני כוסס ציפורניים כמו ילד בפתחה של חנות ממתקים. מקדש לחוכמה. קניון לגאונות. אהבל מי שלא יבוא. מעניין איך יהיה שם, ומה יציגו. כבר בקופות, באבטחה ובאשנבי המודיעין אני רוצה לראות פרצופים נבונים ומהורהרים שמחביאים ספר מתחת לדלפק, והביאו לא פחות מ־700 בפסיכומטרי כתנאי סף לקבלה למשרה. על הקירות, מותר כבר לנחש, יתנוססו דיוקנאות אינספור חתני פרס נובל מזרע ישראל וכמה גאונים שלא זכו רק בגלל השופטים האנטישמים.
על גבי מצגות מולטימדיה מתוחכמות יופיעו גם קורות חייהם של כמה נימולים מפורסמים, ואפילו כמה מילים - כדי לא להכביד - על פריצות הדרך שהם עשו בתחומם. אבל על זה כולנו נדלג. הילדים ישאלו מי זה הטמבל עם השפם הלבן שמוציא לשון כאילו הוא מיילי סיירוס, והרמב"ם יתקע את הפרצוף החמור והיחיד שהוא יודע לעשות מאז שאיזה פסל בקורדובה פיסל את דמותו. אגב, לא רחוק מפסלו של הרמב"ם עומד פסלו של ר' יהודה אבן תיבון - חכם גדול בפני עצמו ומי שתירגם את "מורה נבוכים" מערבית, ושני הפסלים דומים עד להביך. כנראה שכך נראה סטריאוטיפ יהודי בעיניים אנדלוסיות, וזה די נחמד, כי לשניהם יש אף סביר ועיניים טובות.
נו, מה יש כאן לומר. רעיון מרגש ומוצלח. איך לא חשבנו על זה קודם, טמבלים שכמונו. אותנו כנראה כבר לא יזכירו שם בהיכל החוכמה. ובכל זאת, כמה שאלות טורדניות שאי אפשר בלעדיהן:
א' - חוץ מתמונות וסלבריטיז, מה באמת יציגו שם?! איך מציגים חוכמה? ומה זו בכלל חוכמה יהודית?
ב' - רוב החוכמה היהודית צמחה בבתי מדרש דולפים ורעועים; בעליות גג טחובות; בין תנור מפויח לשולחן מתנדנד. האם יש סיכוי שיהיה גם לזה ייצוג שם בהיכל, או שהצורך לעשות את זה מפואר שוב ינצח את החוכמה?
וג' - והיא אולי החשובה מכולן: אם יבנה עומדת לארח את היכל החוכמה היהודית, איפה נקים ברוב טקס את היכל הטיפשות היהודית?!
אין צורך להיתמם, העם המופלא הזה שהעמיד מתוכו גאוני עולם, הצמיח - בל נשכח - גם גוונים מופלאים וייחודיים של טיפשות ואיוולת, ויפה קבע עמוס אילון בספרו (על יהדות גרמניה) שהמון תשומת לב הוקדשה לאורך השנים לחוכמה היהודית ואילו האהבלות שלנו, שהיא אותנטית לא פחות, זוכה רוב הזמן להתעלמות מופגנת.
(איור: עציון גואל)
• • • •
אז איפה יעמוד היכל הטיפשות היהודית? אולי בסכנין. קרוב מאוד למגרש הכדורגל, שם מוזרם הון קטארי רב - מתחת לאף (היהודי?) של מדינת ישראל וההתאחדות לכדורגל - כדי לעורר מדנים, להפריח לאומנות דתית ולפרום את שאריות הסיכוי לדו־קיום, באין מפריע ודווקא בתחום היחיד שבו יהודים וערבים עדיין מתחבקים אחרי גול.
ואולי בדרום! כבר הזכרנו שכל הרוצה להחכים ידרים. אז אפשר ללכת על דרום תל אביב, או להמשיך היי דרומה, כי נכון לעכשיו יש לנו מבנה פנוי וזמין בנגב ואפשר לחסוך עלויות. זהו מתקן חולות - אות לגניוס היהודי, ואנדרטה לזכר עשרות המיליונים שבוזבזו על מזבח הפילוסופיה הגאונית, שגורסת שככל שבית המשפט יחליש את בית המחוקקים כך נהפוך ליותר דמוקרטיים. את היכל הטיפשות יהיה אפשר למקם במתקן החולות השומם, שכן הוא עתיד להפוך לאחד הפילים הלבנים שעוד ייכנסו להיכל התהילה המקומי. רק שאם נשתמש במתקן השומם עצמו, יהיה בזה צעד מתגרה של יעילות, מה שעשוי לגרוע קמעה מטמטומו של הפרויקט. אשר על כן, הצעתי המעודכנת היא לבנות היכל מפואר לצידו של מתקן חולות, אשר יאפשר תצפית טובה אל הפיל ואל עקרונות בית המשפט הגבוה לחדק.
ואולי בכלל ברחבת בניין הרבנות הראשית לירושלים. שם התמודדו השבוע על תפקיד צמד הרבנים קצת יותר מדי מועמדים. המון אזרחים טובים רצו להפגין נגד הביזיון, אבל הנימוס השאיר אותם בבית והרחבה נותרה ריקה. כך הגיע המירוץ לרבנות אל קו הגמר, וככל שגאתה התשוקה להיבחר כך התמעטו החן והשכל הטוב, שלא לדבר על חוכמה או יהדות. רוב המועמדים טענו פחות או יותר שהתפקיד מגיע להם. הציבור עדיין מצפה לתשובה טובה למה זה מגיע לו. מנהיגים יהודים תמיד נבחרו בעל כורחם. הדוגמה הקלאסית היא כמובן משה בן עמרם, שאם לא ניזהר במילותינו נוכל לומר שהיה הרב הראשי הראשון. משה עמד מול הסנה הבוער, משך בכתפיו ודחה בנימוס את המינוי האלוהי. לא נעים לחשוב מה היה קורה אם ממשיכי ממשיכיו, רבני ימינו, היו עומדים מול סנה כזה. אני פשוט לא בטוח כמה זה בטיחותי לקפוץ על סנה בוער.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו