רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשבועיים האחרונים מסתובב בראד פיט בין מסיבות עיתונאים, הקרנות בכורה חגיגיות וראיונות לתקשורת. אין לו ברירה - הוא חייב, כחלק מתפקידו בסרט המלחמה "זעם", שמכוון גבוה לקראת עונת הפרסים ההוליוודית. הבעיה, מבחינתו, מתחילה כשהעיתונאים הסקרנים מנצלים את המפגש הלא שכיח איתו כדי לדחוף כל הזמן שאלות על הנושא המעניין באמת: החתונה.
כשזה קורה, משהו אצלו משתנה. מכוכב קולנוע מתורגל, שמספר בהרחבה ובנינוחות על הסרט שהוא מקדם, הופך פיט לחסר סבלנות, מבטו מרחף באוויר, והתשובות שלו איטיות, קצרות וכלליות. למשל, "זה משהו שעשינו בעיקר בשביל הילדים והמשפחה".
סוגיית הנישואים של פיט ואנג'לינה ג'ולי ריחפה באוויר שנים. הם יחד כבר כמעט עשור, ומגדלים שישה ילדים - מדוקס הקמבודי (13), פאקס הווייטנאמי (10), זהרה האתיופית (9), הבת שיילו (8) והתאומים ויויאן ונוקס (6). לפני כשנתיים הודיעו בני הזוג כי יתחתנו רק לאחר שנישואים חד־מיניים יאושרו בחוק בכל ארה"ב, אולם באוגוסט האחרון הפתיעו וקיימו חתונה סודית ומצומצמת בעיירה בריגנול שבדרום צרפת.
"הם הקריאו זה לזו נדרי אהבה ולשניהם היו דמעות בעיניים, בדיוק כמו לכל אחד אחר שנכח שם. זה היה קצר, אבל טעון בהרבה משמעות", סיפרו המקורבים. על פי הדיווחים, נכחו בטקס 22 איש; האורחים היחידים היו בני משפחתו של בראד, שהגיעו מארה"ב - אביו ואמו, אחיו, אחותו וילדיהם. מי שנעדר היה אביה של הכלה, השחקן ג'ון וויט, שקיבל הזמנה אך העדיף לוותר.
"זה היה יום מדהים, ואני חושב שהוא גם הוסיף תחושת ביטחון לקשר שלנו", אמר פיט בתוכנית "גוד מורנינג אמריקה". "למעשה, אנחנו רצינו לחכות עוד, אבל ככל שהזמן עבר, גילינו שיש לזה יותר ויותר משמעות עבור הילדים שלנו. הם לא הפסיקו לבקש מאיתנו להתחתן, זה משהו שהיה חשוב עבורם. האמת - גם עבורי זה כבר הרגיש כסוג של מחויבות שאני רוצה לקחת. אני לא יכול לומר שלהיות נשוי זה רק תואר, יש בזה הרבה יותר".
עם אנג'לינה ג'ולי. "החתונה היתה בעיקר בשביל הילדים" // צילום: GettyImages
ואולי גם הריחוק דחף אותם לעשות את הצעד הזה. בעת שפיט צילם בבריטניה את "זעם", ביימה ג'ולי באוסטרליה את סרטה "Unbroken", ובמשך חודשים הם התראו לפרקי זמן קצרצרים בלבד. "זו היתה הפעם הראשונה שלא הצלחנו לתמרן את זה שנהיה יחד", סיפר פיט. "הילדים טסו הלוך ושוב, חלק מהם היו איתה וחלק איתי. מדי פעם היינו טסים כדי להיפגש אפילו ליום אחד, להעביר 24 שעות יחד - ואז שוב מתפצלים".
כתוצאה מכך, הם החלו לתקשר במכתבים. "זו היתה הדרך הכי יעילה לתקשר, כי היינו באזורי זמן שונים, כל אחד בצד אחר של העולם. דרך המכתבים הצלחנו להיפתח זה לזו, אפילו יותר מבעבר".
בדרך לחתונה עוצרים בטנק
סרטו החדש של פיט, שיעלה בישראל בשבוע הבא, סיים את סוף השבוע הראשון שלו בארה"ב בראש טבלת המכירות, עם הכנסות של 23.5 מיליון דולר בקופות. העלילה מתארת את ימי ההכרעה של מלחמת העולם השנייה, כשמפקד טנק שרמן (פיט) מוביל את חייליו למשימה נועזת בעורף האויב הגרמני, במטרה לפגוע בלב השלטון הנאצי.
הבמאי דיוויד אייר כינס את קאדר השחקנים שלו לחמישה שבועות של מחנה אימונים סגור ומבודד באנגליה, כדי לגבש אותם ולהכניס אותם לתוך אווירת הסרט: במשך ימים ולילות בילו הכוכבים בתוך טנק צפוף, אכלו, ישנו ועשו בתוכו את צורכיהם - הכל למען אמינות היצירה. אייר גם דירבן אותם להוציא את האמוציות שלהם זה על זה, מה שיצר מאבקים פסיכולוגיים וכמה תקריות אלימות.
בראיון למגזין "GQ" סיפר פיט: "נסענו בדרך, אני בצריח האחד, שיה לה־באף בצריח השני וסקוט (איסטווד, הבן של) מאחור. פתאום סקוט התחיל לירוק בתוך הטנק. עכשיו, אני מתחיל להתעצבן, להתחמם. אתה מבין, זה הבית שלנו, הוא מזלזל בבית שלנו. צעקתי עליו, 'אתה הולך לנקות את השיט הזה'. ואז גם שיה התחיל להתנפל עליו. כשסיימנו את יום הצילום וקראנו את המשך התסריט, גילינו שכתוב בו שהדמות של סקוט לועסת ויורקת טבק בקצה הטנק. הוא רק עשה את מה שהוא היה אמור לפי התסריט. אנחנו יצאנו מפגרים".
לצורך התחקיר לסרט נעזר פיט בבנו הגדול, מדוקס. "הוא יודע המון על טנקים, ולכן ביקשתי ממנו קצת מידע וקיבלתי סקירה מפורטת. אני לא יודע בדיוק איך להגדיר אהבה כזאת של בן אנוש כלפי מכונה, אבל הילד שלי מסוגל לספר לך על כל סוגי הטנקים וכל סוגי המפציצים. הוא תמיד היה פריק של מידע על מלחמת העולם השנייה.
"הבאתי איתי לצילומים את נוקס, שהיה אז בן 5 ולא היה לו מושג לגבי מלחמות וטנקים. מרגע שהוא ראה במה מדובר, הוא מייד התאהב בזה".
זה כנראה עובר בירושה במשפחת פיט. פיט הודה לאחרונה כי החזיק ברשותו נשק עוד לפני שהלך לבית הספר. "במקום שבו גדלתי אתה יורש את כלי הנשק של האבות הקדומים שלך", סיפר ב"רדיו טיימס", "זה מעין טקס חניכה שכזה. אחי קיבל את הרובה של אבא שלי, אני קיבלתי רובה אוויר כשהייתי בגן, ובגיל 6 ירשתי את רובה הציד של סבא שלי. כשהייתי בן 8 יריתי בפעם הראשונה. הצד החיובי שבעניין הוא שמגיל צעיר, אבא החדיר בי גישה מאוד מכבדת כלפי נשק".
"מגיל צעיר אבא החדיר בי גישה מאוד מכבדת כלפי נשק" // צילום: EPA
פיט נולד באוקלהומה לפני כמעט 51 שנה - בנם של ג'יין, יועצת בבית ספר, וביל, שניהל חברת הובלה. יש לו שני אחים - דאג (58) וג'ולי (45).
אחרי מגורים קצרים בטולסה ובסנט לואיס התמקמה המשפחה בעיר ספרינגפילד שבמיזורי. "אבא שלי הגיע מרקע מאוד עני", סיפר פיט בעבר, "הוא היה נחוש שנקבל הזדמנויות טובות יותר ממה שהוא קיבל, סיכוי טוב לחיים מוצלחים יותר. אני גדלתי בתחושה שלא חסר לנו דבר. הסביבה המשפחתית היתה תומכת, ונתנה לי מקום לחקור ולגלות דברים על עצמי".
הרגע המכונן של פיט הוא הסיפור על איך התפלח בגיל 13 לסרט "שיגעון המוזיקה" בכיכובו של ג'ון טרבולטה (שהיה מוגבל לבני 17 ומעלה), וחזר מוקסם ומלא תובנות. הוא ראה על המסך משפחה גדולה, קולנית ומאוחדת - בית עם כאוס תמידי, מלא חיים ואהבה, שונה מכל מה שהכיר.
"אלה לא הריקודים או המוסיקה שהשפיעו עלי, אלא התרבות הזאת, של משפחות שמתווכחות סביב שולחן האוכל", סיפר. "דרכים שלא הכרתי, שבהן אנשים נקשרים זה לזה, ומצאתי את זה מאוד מעניין".
הוריו של פיט הם נוצרים אדוקים, ובילדותו התחנך על פי האמונה הבפטיסטית, ואף נהג לזמר במקהלת הכנסייה המקומית. "חונכתי על פי ספר אחד בלבד - התנ"ך. אבל זה לא התיישב לי נכון.
"בשנה האחרונה ללימודים באוניברסיטה יצאתי עם בת של מטיף דת. היא לא ממש היתה בעניין שלי, אבל עזרה לי יותר מכל אחד אחר להתחיל ללכת בדרך שלי. ראיתי את הדת כמכניזם של אשמה, שנועד לשמור את העדר תחת שעבוד תמידי. יצאתי נגד זה, והיא עזרה לי להגדיר מחדש את האמונות שלי. כיום אין לי יותר מדי קשר לדת, אני מתנדנד איפשהו בין אגנוסטיות לאתיאיזם".
ב־1986, שבועיים לפני שעמד לסיים את לימודיו באוניברסיטת מיזורי, מרחק עבודה אקדמית אחת מהשלמת תואר בעיתונות ופרסום, נטש פיט את הלימודים. היום הוא מצטער על זה.
"הגעתי הכי רחוק שאפשר בלימודים", סיפר למגזין "אסקווייר". "כל מה שנותר לי לעשות היה לכתוב משהו על נייר, וזהו. אבל פתאום התחשק לי משהו אחר. איזה מין בן אדם עוזב בשלב הזה? כשאני חושב על הבחור שהייתי, זה מפחיד אותי. הבחור שלא יכול לסיים, ותמיד משאיר משהו קטן על הצלחת".
אחרי שעבד כמה שבועות בחברה של אביו וחסך קצת כסף, לקח רכב ונסע ללוס אנג'לס. החלום החדש שלו היה להפוך לשחקן. "סרטים היו עבורי שער כניסה לעולמות חדשים ולתרבויות שלא נחשפתי אליהן. הושפעתי מהכוח שלהם להגדיר עבורי דברים שלא הצלחתי להגדיר בעצמי".
חברים, אבל קצת פחות
ההתאקלמות בלוס אנג'לס לא היתה חלקה. כדי לסגור את החודש הוא נאלץ לדלג בין עבודות מזדמנות. לבש תחפושת תרנגול ועמד בכניסה של רשת מזון מהיר לעופות כדי למשוך לקוחות, וגם שימש נהג לימוזינה בחברת חשפנות - הסיע את הבחורות, אסף את בגדיהן וגבה את התשלום בסוף מסיבות הרווקים.
לאחר שהתפטר, ביקש ממנו הבוס להשלים משמרת אחרונה. באותו לילה סיפרה לו אחת מהבחורות שהסיע כי היא לוקחת שיעורי משחק אצל מורה פרטי בשם רוי לונדון. פיט יצר איתו קשר, סיפר כי התקשה להתחבר לסדנאות ולשיעורי המשחק הסטנדרטיים והחל ללמוד אצלו.
הופעותיו הראשונות היו בסדרות "דאלאס" ו"רחוב ג'אמפ 21". הוא קיבל תפקידים בסרטים נשכחים, לפעמים אפילו ללא קרדיט, והתארח באופרת הסבון "עולם אחר" ובסדרות "להתבגר ולהתגבר", "מלך הכיתה" ו"שלושים ומשהו". בסרט "תלמה ולואיז" (1991) גילם את הטרמפיסט הנוכל, שמעניק לג'ינה דיוויס לילה של תשוקה ובסוף בורח עם הכסף. שכרו על הסרט, אגב, היה 6,000 דולר.
הפריצה שלו היתה מסחררת. בתחילת שנות התשעים הופיע ב"נהר זורם ביניהם", "ראיון עם ערפד", "שבעה חטאים" ו־"12 קופים", שסידר לו מועמדות ראשונה לאוסקר. ב־1995, בגיל 32, בחר בו מגזין "אמפייר" לאחד מ־25 הכוכבים הכי סקסיים בהיסטוריית הקולנוע, ומגזין "פיפל" הכתיר אותו לגבר הסקסי ביותר בעולם (תואר שקטף שוב כעבור חמש שנים). בעשור האחרון התברג בקביעות בצמרת רשימות האנשים המשפיעים ביותר בעולם.
לשיאו הכלכלי הגיע ב־2001, עם הסרט "אושן 11", הראשון בטרילוגיית קומדיית הפשע. הוא הרוויח עליו, במצטבר, 30 מיליון דולר (שליש מהם שכר ראשוני, והיתר נתח מהרווחים). כיום, אחרי הנישואים לג'ולי, מוערך הונם המשותף של בני הזוג ב־400 מיליון דולר.
לימודי העיתונות השפיעו משמעותית על הצורה שבה ראה את הסיקור התקשורתי של חייו הפרטיים. "בשנות התשעים זה היה מזעזע אותי", סיפר ב־2011 למגזין "Parade", "לא הבנתי איך אנשים מסוגלים פשוט להמציא סיפורים. מעולם לא הייתי מעלה על דעתי לעשות דבר כזה, וכמי שלמד עיתונות אני יודע מה זה קוד אתי. כשהייתי קורא על מקורב כלשהו שמספר על מעשיי או על תחושתי, הייתי משתגע ומנסה להתעמת עם הפרסומים הללו. אבל בשלב מסוים, הרמתי ידיים".
מתוקף היותו סמל סקס עולמי, נקשר שמו לאינספור רומנים. ברשימה שלו היו, בין השאר, ג'ינה דיוויס (שאיתה ניהל רומן על הסט של "תלמה ולואיז"), כריסטינה אפלגייט (שזרקה אותו בטקס פרסי המוסיקה של MTV ועזבה את המקום עם גבר אחר), ג'ולייט לואיס (שהחלה לצאת איתו בגיל 16, כשהוא היה בן 26, והיתה בת זוגו במשך ארבע שנים), וגווינת' פאלטרו (שזרקה אותו אחרי שלוש שנים והצעת נישואים).
עם ג'ניפר אניסטון. "הרגשתי שאני משעמם את עצמי" // צילום: AP
והיתה כמובן האקסית המיתולוגית, ג'ניפר אניסטון, שאותה הכיר ב־1998, כשכיכבה בסיטקום "חברים". הם התחתנו כעבור שנתיים בטקס אינטימי במאליבו ודיגמנו זוגיות מאושרת. אלא שבפועל, סיפר פיט כעבור שנים, "הרגשתי שאני משעמם את עצמי. מנסה להעמיד פנים שהנישואים האלה הם משהו שהם לא".
ב־2004 הוא קיבל תפקיד ראשי בסרט האקשן הקומי "מר וגברת סמית'" לצידה של אחת, אנג'לינה ג'ולי. הצהובונים חגגו על הרומן שהתפתח על הסט וטענו כי הסיבה לפרידה מאניסטון היא סירובה להיכנס להריון, בזמן שלג'ולי כבר היה באותה עת ילד מאומץ (מדוקס).
חודשיים לאחר שאניסטון הגישה בקשה רשמית לגירושים, כבר הופצו בתקשורת תמונות פפראצי של פיט וג'ולי על חוף הים בקניה. השניים הפכו לזוג הכי לוהט בהוליווד, וזכו לשם בראנג'לינה.
"אני חושבת שבראד היה מוכן להמריא כשהוא פגש את אנג'י", סיפרה ל"אסקוויר" ג'ין בלק, מאפרת שעבדה עם פיט כמעט בכל סרט שעשה ב־24 השנים האחרונות. "אין בזה שום כוונה לומר משהו שלילי על ג'ניפר. הייתי חלק מכל זה, ואני יודעת שהוא וג'ן עדיין חברים טובים ואכפת לו מאוד ממנה.
"אבל אצל אנג'י הוא מצא בן אדם מאוד הרפתקני, ששאב אותו לחיים. היה מסקרן להסתכל על זה מהצד, כי תמיד חשתי שהצד הזה קיים אצלו, ורק מחכה להשתחרר החוצה".
פיט לא רק החליף אישה, אלא גם עבד על שדרוג הפרסונה. "תמיד הייתי במלחמה עם עצמי בין הטוב לבין הרע", סיפר לפני כמה שנים. "אני לא יודע איך להסביר את זה בדיוק, אני נמצא בתוך ויכוח תמידי בתוך הראש שלי. יש אנשים שטובים יותר בהתמודדות הזאת, והם ישנים בלי כאב ובלי התלבטויות".
בעבר דיבר בגילוי לב על כך שהשתמש בסמים, ואף נחשב לאחד מהסטלנים הכבדים של הוליווד. "במשך זמן רב חשתי שאני גורם יותר מדי נזקים כתוצאה מהשימוש בסמים. הייתי סוג של נווד, בחור שגדל בתוך אקווריום, ורצה לנסות דברים ולחפש השראה. נשרפתי, והרגשתי שפיספסתי את ההזדמנות. לפני כעשור היתה לי התגלות. החלטתי לקבל החלטה ולא לפספס יותר הזדמנויות. זה נתן לי תחושת התעוררות".
מת לעשות טלוויזיה
הרזומה הקולנועי שלו מגוון במיוחד. הוא שיחק בסרטי קאלט קלאסיים (ובהם "רומן על אמת" ו"מועדון קרב"), בסרטים עצמאיים מצליחים ("סנאץ'" ו"הורג אותם ברכות"), בפרויקטים שאפתניים של במאים נחשבים ("עץ החיים", "לקרוא ולשרוף", "ממזרים חסרי כבוד"), ובביוגרפיות מכוונות אוסקר ("מאניבול", "ההתנקשות בג'סי ג'יימס ע"י הפחדן רוברט פורד").
לאורך הדרך עבד עם שלל במאים מוערכים, ובהם קוונטין טרנטינו, טרנס מאליק, סטיבן סודרברג, דיוויד פינצ'ר, טרי גיליאם והאחים כהן, אבל נודע בתעשייה כאחד שלא קל לשכנע אותו לעבוד על סרט. "האמת, אני מאוד סנוב בנוגע לבמאים", הסביר, "אני חייב תמיד להגיד 'לא'. 'לא' היא המילה הכי חזקה בביזנס שלנו. כדי לעזוב את הבית אני צריך סיבה מספיק טובה, זה חייב להיות שווה את זה. אני מעריך במאים עם קול אותנטי, כאלה שמאתגרים את המדיום, שיש להם זווית ראייה מאוד מדויקת. הרי בסופו של יום, אנחנו מפקידים את עצמנו בידיים שלהם".
דיוויד פינצ'ר, שביים את פיט בשלושה סרטים, סיפר: "שבועיים לפני שבראד מתחיל לצלם פרויקט, הוא מתקשר ואומר: 'הטעיתי אותך. אני האיש הלא נכון לתפקיד. הנה ההזדמנות שלך להיפטר ממני'. ואז הוא ממשיך הלאה כאילו כלום. הוא לא בן אדם חרדתי, הוא לא מערער על היכולות שלו, אלא בסך הכל צריך להוציא את המחשבות האלה החוצה מהמערכת".
קוונטין טרנטינו סיפר בראיון לג'ימי קימל על הלילה שבו ניסה לשכנע את פיט לשחק ב"ממזרים חסרי כבוד". "נפגשנו בצרפת, באחוזה שלו ושל אנג'י, שנמצאת בכרם יינות. ישבנו במשך שעות, דיברנו ושתינו יין בלי הפסקה. פתאום בראד שלף מאיפשהו מכשיר לעישון מריחואנה, שהיה עשוי מפחית קולה. בבוקר ספרנו תשעה בקבוקי יין ריקים, ואני קיבלתי את ההסכמה שלו להשתתף בסרט".
"יש בו משהו מאוד ביישני", מסביר הבמאי דיוויד אייר. "הוא סוג של סתירה. אדם עם הרבה מאוד נוכחות, שיכול להיות מאוד עקשן, אולם עדיין משדר הרבה שקט ורוגע".
"תמיד רציתי משפחה גדולה, רציתי שיהיה בלאגן בבית" // צילום: AP
בשנת 2002 ייסדו פיט ואניסטון את חברת ההפקות "Plan B Entertainment", ולאחר הגירושים שלהם קיבל פיט את השליטה המלאה על החברה. בשנה שעברה, כשהסרט "12 שנים של עבדות" זכה באוסקר, פיט סוף סוף זכה לראשונה בפסלון הנחשק - דווקא בתור מפיק.
"ככל שאני מתבגר, אני נהנה יותר ויותר מתהליך ההפקה", סיפר לפני שנתיים למגזין "הוליווד ריפורטר". "אני אוהב את זה שאני לא בחזית מול המצלמה, אלא עובד על הצד האמנותי ועל חיבור של כל החלקים זה לזה. אני נמצא בתחום מספיק זמן כדי לקבל מושג טוב איך צריך לעצב ולבנות את הדברים, לשמוע ביקורות ולדעת איך לתקן".
לאחרונה ניהל פיט מגעים על קבלת התפקיד הראשי בעונה השנייה של סידרת הטלוויזיה "בלש אמיתי" של HBO, כממלא מקומו של מתיו מקונוהיי. הדבר לא יצא אל הפועל, אבל נראה שזה רק עניין של זמן עד שנראה אותו גם על המסך הקטן. "כן, אני אשמח מאוד לעשות סידרת טלוויזיה", הוא אומר. "הם עושים שם דברים גדולים, בטלוויזיה, וגם לחברת ההפקות שלי יש כמה רעיונות".
אלו הם חיי
ב־2011, אחרי שהעבודה גרמה להם להתפצל למשך תקופה, אמר פיט לג'ולי: "אנחנו צריכים לעשות סרטים יחד. אנחנו צריכים לעשות הכל יחד, ואז גם נוכל לעבוד פחות". עכשיו זה קורה: הם מצלמים שוב סרט משותף, בפעם הראשונה מאז "מר וגברת סמית'". לאחר שנישואיהם אושרו רשמית על ידי שופט בקליפורניה, טסה המשפחה למלטה, לצילומי "By The Sea" שג'ולי כתבה ומביימת, ומשחקת בו לצד בעלה.
בדרמה, שצפויה לצאת לקולנוע בשנה הבאה, הם יגלמו זוג שנוסע לחופשה באירופה בניסיון אחרון להציל את נישואיהם. לצורך התפקיד גידל פיט שפם מכובד, שאיתו הוא מסתובב בימים אלה. גם מדוקס בן ה־13 כבר עובד עם הוריו, והשתלב בפרויקט על תקן עוזר הפקה.
ילדיהם של בני הזוג לא לומדים בבית ספר, אלא מתחנכים בבית, עם מורים פרטיים שטסים איתם לכל מקום. למרות שאין בין כולם קשר דם, מדובר במשפחה מאוד מלוכדת. "גיליתי שאני לא כזה גרוע בלהיות אבא", סיפר פיט למגזין "Details". "אני אוהב את זה. האבהוּת שינתה אותי בכל כך הרבה רמות, היא הפכה אותי ליותר נדיב, יותר חי ויותר אחראי. לראות את הילדים שלך גדלים ומתפתחים זה הדבר הכי יפה שאפשר לחוות.
"תמיד רציתי משפחה גדולה, רציתי שיהיה בלאגן בבית. אצלנו תמיד יש הרבה דיבורים, צחוקים, צעקות או בכי, ואני מת על זה. זה אולי נחמד לשהות לילה במלון, כי אז יש זמן לקרוא עיתון או משהו, אבל למחרת אני תמיד מוצא עצמי מתגעגע לקקופוניה של הבית.
"פעם נכנסתי הביתה, ואנג'י עמדה מולי. מייד הגיעה זהרה ואמרה, 'אבא, אתה לא הולך להתחיל להתנשק עם אמא שוב, נכון?' בדיוק ככה נראים חיי".
את מרבית השנה מעבירה המשפחה המורחבת באחוזה שלהם, "שאטו מיראבל", שבריביירה הצרפתית. "המחשבה מאחורי זה היתה הרצון לקחת את הילדים למקום יותר מבודד, שבו הם יוכלו להיות סתם ילדים רגילים ולגלות דברים חדשים. הלכנו על פי התחושות שלנו לגבי מה מרגיש נכון, וזה מה שהרגיש לנו נכון. הילדים שלנו בדיוק התחילו ללמוד צרפתית כשפה שנייה, ואנחנו רצינו למצוא לעצמנו בסיס אירופי, כזה שמאפשר לנו לקפוץ לאפריקה ולאסיה, כדי שהילדים יוכלו לראות איפה אמא שלהם עובדת. אנחנו קצת מנותקים מהעדר, מעדיפים להסתגר. חיוני לשמור זה על זה בשביל להרוויח חוויות משפחתיות".
פיט שומר על קשר קרוב עם הוריו, שמלווים אותו לעיתים בפרמיירות של סרטיו. הרבה מאוד מזמנו הפנוי הוא מעביר ברכיבה על אופנוע; ההתנסות הראשונה שלו עם הכלי היתה בגיל 7, כשרכב לראשונה על קטנוע ונכנס איתו במכוניתה של סבתו. "אני משתדל לפנות לי זמן לרכיבות סולו בכל מדינה שבה אני מטייל, מרמות סקוטלנד, דרך הרי האטלס במרוקו ועד הבטן של הודו. אבל בפקקים של לוס אנג'לס, עם קסדה על הראש, אני בסך הכל עוד אידיוט אחד על הכביש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו