הנווטת הצעירה הובאה למנוחות

חברים ובני משפחה הגיעו הערב ללוות את תמר אריאל, שנהרגה בשבוע שעבר בסופת השלגים בנפאל. ההלוויה התקיימה בבית העלמין ביישוב משואות יצחק.

תמר, שנחשבת בחיל האוויר כמי שעשתה היסטוריה, הובלה בארון קבורה, אותו נשאו שישה טייסים.

בין הנוכחים בהלוויה היו גם חברים שטיילו איתה ברגעיה האחרונים בנפאל לפני האסון, ביניהם איתן עידן, שסיפר אתמול על הרגעים הקשים בהם נאלץ להשאיר אותה מאחור."כל הזמן הרמנו אותה והיא נפלה ואז הרמנו אותה עוד פעם. פעם אחת כשהיא נפלה פשוט אמרתי לנדב 'עזוב אותה, אנחנו פשוט נאבד גם את עצמנו'", כך סיפר בריאיון לרדיו "גלי ישראל".

עידן הוסיף כי הוא זוכר את הקושי שחוותה אריאל ושאר חברי הקבוצה. "אנחנו עזרנו לה והיו כמה חבר'ה שהתעכבו, היינו למעלה והבנו שאנחנו לבד, ומפה התחיל בעצם כל הכאוס המטורף כי אתה נמצא לבד באמצע סופה. אתה לא יודע לאן ללכת, אתה גם לא יכול להסתכל אחורה כי הרוח מטורפת עם שלג".

בדצמבר 2012 היא הוסמכה להיות נווטת הקרב הדתייה הראשונה. כבר אז, במסדר הכנפיים, היא בלטה מאוד עקב גובהה והחצאית הארוכה שלה. בתום המסדר היא ניהלה שיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנכח בטקס. שר הביטחון אז, אהוד ברק, אמר עליה אז: "במעשייך, תמר, את הוכחת כי אמונה דתית היא מקור עוצמה".

תמר התגייסה לקורס הטיס היוקרתי של חיל האוויר לאחר שנתיים של שירות לאומי. בטיסת הסולו הראשונה שלה, ביולי 2010, נאלצה תמר לנטוש את מטוס העפרוני במסלול הנחיתה בשל תחושתה כי איבדה שליטה על הבלמים. במהלך הנטישה היא נפגעה בעמוד השדרה ונאלצה לשבת בביתה כמה חודשים. תחקיר שנעשה בחיל האוויר העלה כי פעלה כשורה. בהמשך סיימה את קורס הטיס בהצלחה כנווטת קרב, הוצבה בטייסת "העמק" הצפונית וטסה במטוס קרב מסוג "ברק" (F־16 c/d).

"אגם עבר לדרגת מלאך"

בבית העלמין של קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל הובא למנוחות עולמים, אגם לוריא (23) ז"ל, בן הקיבוץ שנהרג אף הוא בשבוע שעבר בסופת השלגים בנפאל.

אמו ורד, אחיו שחף ואחותו אילאיל, מאות מחברי הקיבוץ הוותיק, בני משפחה וחברים רבים ובהם כמה מפצועי האסון, ליוו אותו בדרכו האחרונה. על הקבר נישאו הספדים קורעי לב. אחד מחבריו של אגם אמר: "עוד כשהייתי קטן היה לך לב ענק. היית חבר אמיתי שמאד בלט בחברה. תמיד היה לך חשוב שכולם יהיו ביחד. חבל שאתה לא פה לראות שכולנו פה סביבך ביחד".

"מאז שנודע לנו על האסון אנחנו בהלם, לא מעכלים", אמר בועז רנד, חבר ששירת עם אגם בצה"ל וטייל איתו שלושה חודשים במזרח הרחוק, לפני שאגם המשיל בלעדיו לטיול בנפאל.

נוי עינב מקיבוץ גבת, בת כיתתו של אגם,סיפרה כי אגם דווקא חשש לצאת לטיול הגדול. "הוא פחד שלא ימצא חברים ולא יידע לאן ללכת ומה צריך לעשות. הוא היה במנטרה של 'מה יהיה אם', אבל הפתיע את כולנו ברמת ההתמצאות. הוא פשוט טייל, עשה מה שהוא אוהב וטוב לו. בטיול הוא מצא את האושר שלו".

חבר נוסף, אור פיירמן מקיבוץ יפעת, סיפר: "היה לו אכפת מכל אדם אחר והוא היה אהוב בכל הקיבוץ. לא סתם הוא קיבל את השם 'חצוף'. הוא פשוט בא ביציאות הקטנות האלה כשאתה לא מצפה. דיברתי איתו לפני שבוע ושמעתי שהוא נהנה. הוא פרח שם. לא מפתיע אותנו שיש פרסומים על כך שהתנדב להיות האחרון שיתפנה מהמעבר".

"אגם תמיד דאג לכולם", הוסיף בועז, "העדיף שהחברים יהיו שמחים ומאושרים גם על חשבונו האישי. הוא היה בחור תורם ואיכותי, שכולנו סמכנו עליו ותמיד התייעצנו איתו ושמענו בקולו. הוא היה ספינת הדגל שלנו".

נוי: "אין אנשים כמוהו, כולם התאהבו בו. כל מי שפגש אותו נדבק ולא רצה לעזוב, רצו להיות בקרבתו. הוא היה זהב טהור. דיברנו איתו יומיים אחרי שהתחיל את הטרק. סבב משפחה וחברים. הוא היה מבסוט. היה לו קר קצת. דיברנו וסיכמנו שנדבר בעוד כמה ימים כי במקום שבו היה לא היתה קליטה".

ואילו רונית מרקוביץ'־וולפין, המחנכת של אגם בכיתות י' עד י"ב בבית הספר התיכון "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת, סיכמה: "אגם היה ילד מדהים. סוג של תלמיד שכל מורה ומחנכת חולמת שיהיה לה אחד כזה בכיתה שלה. מנהיג אמיתי, צנוע וחברותי. תלמיד טוב ותמיד נכון לעזור לכל אחד. תמיד אמרתי לו שהוא נועד לגדולות. עכשיו הוא עבר לדרגת מלאך".